קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבה מיוחדת לנפגע בעבודה - ביטוח לאומי: 1. עניינה של תובענה זו הינו תשלום קצבה מיוחדת להחזקה אישית בהתאם לתקנה 10)ג) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים) תשכ"ח - 1968 (להלן: "התקנות מענק מיוחד ומתן קצבה"). 2. התובעת הינה ילידת 1974, אשר הוכרה כנפגעת עבודה מיום 31/12/06 וזאת עקב מחלת אנמיה, שנגרמה כתוצאה מעבודתה. 3. לתובעת נקבעו 75% נכות רפואית ולאחר יישום תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, הועמדה נכותה של התובעת על 100% נכות צמיתה. 4. לנוכח מצבה הרפואי והחשש כי תדבק בזיהום חיצוני, הגישה התובעת בקשה לקבלת קצבה מיוחדת, אולם הנתבע דחה את בקשתה. 5. במכתב שנשלח לתובעת ביום 10/2/11, צויינו נימוקי דחיית בקשת התובעת ובין היתר נאמר כי: "בבדיקה שנעשתה ובהסתמך על חוות דעתה של רופאת המוסד, המסמכים הרפואיים המצויים בתיק וההערכה התפקודית שנעשתה ע"י אחות מעריכה, נמצא שאינך זקוקה לעזרה בביצוע פעולות היום יום עקב פגיעתך בעבודה. לאור זאת תביעתך נדחית". (ר' מכתב הדחייה מיום 10/2/11 צורף לכתב הערר על פקיד התביעות). 6. התובעת טוענת כי בהחלטתו של הנתבע לשלול ממנה קצבה מיוחדת יש משום חוסר סבירות וחוסר מידתיות והתעלמות מהוראות התקנות והנהלים שנקבעו בעניין זה. 7. עוד ציינה התובעת, כי רופא הנתבע אינו מוסמך לדון במצבה הרפואי של התובעת ולמנוע ממנה קבלת קצבה. 8. הנתבע בכתב ההגנה הביע את התנגדותו לבקשתה של התובעת וציין כי בדחייתו את בקשת התובעת התבסס על חוות דעתה של רופאת המוסד לביטוח לאומי. 9. במסגרת ההליכים בתיק, החליט הנתבע לאשר לתובעת תשלום קצבת נסיעות באופן רטרואקטיבי החל מיום 1/2/06 ועד ליום 1/8/06. 10. אישורו של הנתבע לאשר קצבת נסיעות התבסס על מסמך שהועבר ללשכה המשפטית של הנתבע, ובו ציינה רופאת המוסד כי "לאחר שהתיק חזר מבית המשפט ובדקנו שנית את הנושא יחד עם מנהלת סניף רחובות, התברר שפרשנות חוק הביטוח הלאומי לא הייתה נכונה. מי שנמצא זקוק לנסיעות שלא בתחבורה ציבורית בלבד זכאי לקצבה מיוחדת. הטעות תוקנה וענת קיבלה תשלום עבור נסיעות רטרואקטיבית בתקופה שמ-01.02.2006 עד 01.08.2006" (ר' מכתבה של ד"ר צירלין מיום 25/12/11). 11. ב"כ התובעת ציין בסיכומיו כי אין די בתשלום הרטרואקטיבי ששולם לתובעת ויש לאשר לה קבלת קצבה מיוחדת מיום 1/9/06 ועד למועד דחיית בקשתה, קרי 10/2/11. 12. עוד טען ב"כ התובעת בסיכומיו, כי לאור מחדלו של הנתבע נערכו שינויים בסניף הנתבע ברחובות אשר לא הכיר את התקנות, ולפיכך פעל בניגוד להן, ולנוכח ההוצאות שהוציאה התובעת בתיק יש לפסוק לטובתה הוצאות ראויות. 13. ב"כ הנתבע בסיכומיו טען כי ההחלטה לדחות את תביעתה של התובעת התקבלה על ידי ועדה בה נכחו שישה אנשי מקצוע ו"יכול להיות שהייתה כאן איזה אי עמידה בנוהל לגבי פרוטוקול של הוועדה", אך אין בכך משום להיעתר לתביעתה של התובעת. 14. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו לכתבי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. 15. תקנה 10 לתקנות מענק מיוחד במתן קצבה, מגדירה זכאות למתן קצבה מיוחדת להחזקה אישית: "10. (א) נכה, שעקב נכותו זקוק לעזרה בביצוע פעולות יום יום, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל- 20% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית. (ב) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, או זקוק להשגחה או להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל- 40% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית. (ג) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום או הזקוק להשגחה מתמדת או הזקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-60% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית. (ד) נכה שעקב נכותו תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום יום זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה לקיצבה המיוחדת המקסימלית. (ה) היזקקות להסעה מיוחדת לא תובא בחשבון לגבי נכה המקבל קיצבה להחזקת רכב. (ו) לענין תקנה זו ותקנות 10א, 10ב, 10ג, 10ד ו-10ה - (1) "נכה" - נכה עבודה שהוראות סעיף 69(א) לחוק חלות עליו; (2) "פעולות יום יום" - לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן; (3) "השגחה" - השגחה ופיקוח על הנכה למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים; (4) "קיצבה מיוחדת מקסימלית" - כמשמעותה בסעיף 69(א) לחוק." תקנה 10 מגדירה חלופות שונות לזכאות של נכה עבודה לקצבה מיוחדת, ובמסגרת חלופות אלו קובעת כי נכה הזקוק להסעות שלא בתחבורה ציבורית זכאי לקצבה מיוחדת בדרגה של 40% או 60% בהתאם למגבלותיו בביצוע פעולות היום יום. 16. לנוכח האמור בתקנות, נטל ההוכחה המוטל על הנכה הטוען לזכאות לקבלת קצבה מיוחדת, הינו אם הוא זקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, קרי כל אימת שהוא יוצא מביתו והוא אינו יכול לעשות שימוש בתחבורה ציבורית (ר' בל נו/20-0 (נצ') ג'ורג' רמיס - המוסד לביטוח לאומי, ). 17. במקרה שלפנינו הנני סבור כי עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה כי לא יכלה לנסוע בתחבורה ציבורית ולפיכך הייתה זקוקה בקביעות להסעה שלא בתחבורה ציבורית. 18. במסגרת עדותה נשאלה התובעת על נסיעתה לחו"ל ועל השוני בין נסיעה בתחבורה ציבורית לטיסה באשר לאפשרות להידבק בזיהום, וכך השיבה התובעת על השאלה בעניין זה: "כפי שבית הדין אמר והפנה לתצהירי, אני לא נוסעת בתחבורה ציבורית משום שיש בכך יותר סיכון מאשר בטיסה, שכן באוטובוס לא תמיד יש מקומות ישיבה וזה דורש עמידה ובמצבי הרפואי קשה לי לנסוע בעמידה. במטוס יש הזמנה של מקום מראש ויש גם מיזוג ואיוורור וזה שונה. בכל מקרה אפשר לראות גם בתיק הרפואי שינויים אחרי שחזרתי מחו"ל מפריז שהייתי חולה" (ר' פרוטוקול מיום 14/5/12, עמ' 5, ש' 25-29). 19. הגם שטענה זו בדבר הנוגע להבדלים שבין נסיעה ציבורית באוטובוס לבין הטיסה לא הועלו במסגרת סיכומי הנתבע, הרי שמתוך דבריה של התובעת ניתן ללמוד כי רמת הקושי והחשש להידבקות בזיהום בטיסה קטן בהרבה לעומת נסיעה בתחבורה ציבורית, ולא מצאתי כי יש לשלול זכאותה של התבעת לקצבה מיוחדת בשל עובדה זו. 20. מעבר לכך, מעיון במסמך "הערכה תפקודית לנפגע עבודה" (נ/2) אשר נערך על ידי מעריכת סיעוד עולה כי לתובעת ישנם קשיים בביצוע חלק ניכר מפעולות היום יום ולדידנו יש בכך משום להוות חלופה כשלעצמה לזכאותה של התובעת לקצבה בהתאם לאמור בסעיף 10(ב) לתקנות כפי שציינו לעיל. 21. אמנם עדת הנתבע ד"ר צירלין הבהירה בעדותה כי "האחות שבדקה את התובעת זו אחות שלא קיבלה הדרכה נכונה ובגלל זה יש את הפערים" (ר' פרוטוקול עמ' 8, ש' 21). אך איננו סבורים כי פער בבדיקת מעריכת הסיעוד לבין מסקנתה הסופית של האחות, צריך לשמש לחובתה של התובעת ולפיכך, היה על הנתבע לשלוח מעריכת סיעוד נוספת בכדי לקבל חוות דעת ברורה בעניינה של התובעת. 22. במסגרת תעודת עובד ציבור אשר נחתמה על ידי גב' עמליה שמיר, עו"ס שיקום, נאמר כי לאור הפער בין בדיקת האחות לבין מסקנותיה, התובעת התבקשה להגיע לבדיקה של רופאת המוסד אשר קבעה כי לתובעת אין מגבלות בפעולות היום יום ולפיכך נשללה זכאותה לקצבה מיוחדת. 23. התבססותו של הנתבע על שיקוליה של רופאת המוסד בלבד הייתה מלווה בכשלים כפי שהעידה על כך רופאת המוסד בעצמה: "ת. במקרים שמאשרים את הקצבה המיוחדת, הנושא נסגר בין רופא המוסד לפקיד השיקום. במקרים שדוחים את הבקשה, אז מתכנסת ועדה, שזה מנהלת הסניף, רופא המוסד וישבו 4 עובדות שיקום. ש. לשאלת בית הדין - ת. אין לנו דו"ח ואנו לא פרטנו את המסקנות. אנחנו עבדנו בתקופה מיוחד כל המל"ל על פי ההנחיות של הלשכה הרפואית ואגף השיקום ואחרי הסיפור של התובעת, קראנו את החוק וראינו שיש טעות וזה מה שקרה. על פי ההנחיות היו צריכים להיות שני פרמטרים כדי לתת קצבה מיוחדת". (ר' פרוטוקול מיום 14/5/12, עמ' 9, ש' 11-14). ההחלטה לשלול את זכאותה של התובעת לא נתמכה בדו"ח מפורט ולא פורטו מסקנותיה של הוועדה, כפי שהעידה ד"ר צירלין ולפיכך נפלה שגגה בהחלטה לדחות את תביעתה של התובעת. 24. עדותה של ד"ר צירלין מדברת בעד עצמה וממנה ניתן ללמוד כי המל"ל פעל באופן מוטעה בעניינה של התובעת; שעה שקבע כי התקנות לקבלת קצבה מיוחדת מחייבות עמידה בשתי חלופות במקביל. הפרשנות המטעה של המוסד לתקנות הובילה לשלילת זכאותה של התובעת לקבלת קצבה מיוחדת - ויתכן שאף שללה קצבאות מסוג אלה מנכים אחרים הזכאים לקצבה זו. אין בידינו לקבל טענת ב"כ הנתבע כי המדובר ב"אי עמידה בנוהל", אלא טעות המחייבת תיקון ובדק בית מעמיק להימנעות מהישנות טעויות מסוג זה. 25. מכלל האמור הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל. סוף דבר 26. הנתבע ישלם לתובעת זכאות לקצבה מיוחדת מיום 1/8/06 ועד ליום 10/2/11 מועד דחיית בקשתה. 27. הנתבע ישלם הוצאות לתובעת בסך 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום ולאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית. קצבה מיוחדתתאונת עבודה