קצבת נכות למפרע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת נכות למפרע:   השופטת נילי ארד   1.      עניינו של הערעור שבפנינו בתביעתו של המשיב לתשלום קצבת נכות למפרע לתקופה שמיום 25.10.1987 ועד ליום 30.6.1993. עד שנבוא לגופו של עניין, נקדים ונעמוד על ציוני דרך במסכת התביעות שהגיש המשיב למערער (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) ואלה שהתנהלו בבית הדין לעבודה בין הצדדים. רקע עובדתי 2.      המערער הגיש למוסד תביעה ראשונה לנכות כללית בתאריך 25.10.1987. ביום 29.3.1988 נדחתה תביעתו, לאחר שנקבעה לו נכות משוקללת של 37%, שאינה עוברת את הסף הרפואי. אין חולק על כך, שעל החלטת דחייה זו לא הגיש המשיב ערעור למוסד לביטוח לאומי (להלן: התביעה הראשונה למוסד).   3.      ביום 25.11.90 הגיש המשיב תביעה לבדיקה מחדש. אף תביעה זו נדחתה, מבלי שהוגש עליה ערעור.   4.      בעקבות תביעה להחמרת מצב נערך למשיב אבחון רפואי בדצמבר 1992. אף בבדיקה זו לא עבר המשיב את הסף הרפואי, וערעור שהגיש לוועדת העררים נדחה ביום 18.6.1992.   5.      תביעה שהגיש המשיב בפברואר 1996 לבית הדין האזורי בתל אביב (נ"ו/712-0), בה טען לקיפוח זכותו לקבלת גמלה משך תשע שנים, נמחקה לבקשתו.   6.      ביום 5.3.1996 הגיש המשיב למוסד לביטוח לאומי בקשה לבדיקה מחדש, לפי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת דרגת נכות), תשל"ד-1974 (להלן: התקנות), לבדיקת אחוזי נכות רפואית ו/או דרגת אי-כושר. על סמך בדיקה מחדש , נקבעה למשיב ביום 25.6.1996 נכות רפואית של 44% החל מיום 11.1.1996 (להלן: הבקשה לבדיקה מחדש).   7.      ביום 3.6.1998 נתן בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת לקסר; נז/53-0) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה יוזמן המשיב לוועדה רפואית לעררים (להלן גם: הוועדה), אשר תבדוק את מסמכיו הרפואיים "ותחווה דעתה ביחס למועד תחילת נכותו הכללית" (להלן: הדיון הקודם).   8.      ביום 27.6.1998 קבעה הוועדה למשיב דרגת נכות בשיעור 75% מיום 5.3.1993 וביום 30.11.1998 הודיע המוסד למשיב כי תשולם לו קצבת נכות בשיעור 100%, החל מיום 30.6.1993 (להלן: קצבת הנכות).   הכרעת בית הדין האזורי 9.      לא נחה דעתו של המשיב, והוא חזר ופנה בערעור לבית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חגית שגיא; בל 1642/98), בתביעה לזָכּוֹתוֹ בקצבת הנכות גם לתקופה שבין 1987 ועד 1993 (התקופה שלמפרע). המוסד לביטוח לאומי טען, כי לנוכח הוראותיהם של סעיפים 195 ו-196 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), לא ניתן להיענות למבוקשו של המשיב לתשלום קצבת הנכות למפרע לתקופה העולה על שלוש שנים.   10.  לאחר שנתן דעתו למסכת התביעות דלעיל, קבע בית הדין האזורי, בין היתר, כך: "מדובר באדם שהגיש את תביעתו לנתבע מיד עם התגלות הליקוי שלו הוא טוען. הנתבע דחה את תביעתו, ומאז חוזר התובע ופונה לכל גוף אפשרי בניסיון לתקן את העוול שנגרם לו, לטענתו..... במקרה בו מצליח התובע להוכיח כי הנתבע טעה כאשר דחה את תביעתו - כפי שטוען התובע בענייננו - ספק רב בעיני אם יש להחיל את הוראות ס' 195 ו-196".   אי לכך, ומשנמצא כי "ועדת העררים לא קבעה מתי החלה נכותו הכללית של התובע, והסתפקה בציון 'למעלה משלוש שנים'", הורה בית הדין להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה, כדי ש"תקבע לאור המסמכים שבידיו ותנמק החלטתה מהו המועד שבו החלה נכותו הכללית של התובע (בשונה מהמועד שממנו הוא זכאי לקיצבת נכות, מועד שלגביו קיימת מחלוקת משפטית כמפורט לעיל)". הערעור - דיון והכרעה 11.  כנגד החלטה זו מכוון ערעורו של המוסד לביטוח לאומי (לאחר מתן רשות; בר"ע 1044/01). עיקר טעמו, בכך שעל פי הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו, זכאותו למפרע של המשיב לתשלום קצבת נכות היא לשלוש שנים בלבד, ולתקופה זו שולמה לו הקצבה כדין; וכי טעה בית הדין האזורי בכך שנתן בידי הוועדה לעררים לקבוע את תחילת תקופת נכותו של המשיב, מעבר לזו שנקבעה בדין. 12.  נקדים סוף דבר לראשיתו ונאמר, כי דינו של ערעור זה להתקבל, ואת טעמינו לכך נפרט מכאן ואילך.   13.  על ענייננו חלות ההוראות שבסימן ד' לתקנות, שכותרתן "בדיקה מחדש של דרגת נכות". לפי האמור בתקנות 37 ו - 38, ניתן לקיים בדיקה מחדש לפי בקשת הנכה, אם הוחמר מצבו, או לפי בקשת המוסד, בחלוף ששה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת הנכות של הנכה. בתקנה 39, שכותרתה "תחולת דרגת נכות מחדש", נאמר כך: "לא תיקבע דרגת נכות מחדש לפי תקנות 37 ו - 38 בעד תקופה שלפני מועד הגשת הבקשה לקביעת דרגת הנכות מחדש". בתקנה 41 נקבע, כי ההוראות שבסימן ד' יחולו גם על "בדיקה מחדש של מי שתביעתו נדחתה".   14.  המשיב הוא בבחינת מי שתביעתו נדחתה, לאחר שלא הגיש ערעור על התביעה הראשונה למוסד, אשר הוגשה על ידו ונדחתה בשנת 1987. אי לכך, ולפי תקנה 41, ניתן היה לקבוע, באופן דווקני, כי דרגת הנכות שקבעה הוועדה למשיב בבקשתו לבדיקה מחדש תיקבע ממועד הגשתה, ביום 5.3.1996. לפנים משורת הדין, נתן המוסד הסכמתו בדיון הקודם בבית הדין האזורי, להחזיר את הדיון לוועדה כדי ש"תחווה דעתה ביחס למועד תחילת נכותו הכללית". בכך, הסכים המוסד, למעשה, להכיר בתביעת המשיב כתביעה חדשה ולא כבקשה לדיון מחדש.   15.  לפי האמור בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי "התאריך הקובע" מוגדר כך: "התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי כושר להשתכר 90 ימים רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 36 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי-כושר להשתכר אלא בתקופה של 36 החודשים האמורים". משמעותה של הוראת חוק זו לענייננו היא, אפוא, זאת: משהוסכם ונפסק, כי הוועדה תשוב ותבחן את הבקשה לבדיקה מחדש שהגיש המשיב כאילו הייתה תביעה חדשה, היה בידי הוועדה לקבוע דרגת נכות למשיב בגדר התקופה של 36 חודשים למפרע בלבד מיום הגשתה של תביעה זו, ואין הוועדה יכולה לחרוג בהחלטתה מן "התחום" שקבע המחוקק להקניית הזכות למפרע; מה גם, שלפי הוראתו של סעיף 196(ב) לחוק "הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע".   16.  לא למותר לציין, כי הוראה דומה, הקובעת "תחום" מירבי למפרע של 36 חודשים לתחילתה של החלטה "בבדיקה חדשה או בבדיקה חוזרת" נקבעה גם בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(בדיקה מחדש ותביעה חדשה) התשס"א-2000. תחילתן של תקנות אלה ביום 25.9.2000, ועל כן מאוחרות הן לעניין הערעור הנדון לפנינו.   17.  בית הדין האזורי ראה בתביעתו של המשיב כ"עין תביעה נמשכת", שתחילתה בשנת 1987. ולא היא. התביעה הראשונה למוסד נגוזה משנדחתה ולא הוגש ערעור עליה. לאחריה, כפי שפירטנו לעיל, הגיש המשיב למוסד תביעה לבדיקה מחדש שנדחתה; תביעה להחמרת מצב שנדחתה אף היא; לבסוף הוגשה הבקשה לבדיקה מחדש, בה נקבעה נכותו הרפואית לראשונה. בכך בלבד שהמשיב התמיד בתביעותיו, אין די כדי להקנות לו "זכות מתמשכת" לקצבת נכות. מתחם התשלום למפרע נקבע על ידי המחוקק, וגבולותיו הועמדו על שלוש שנים בלבד, ולא ניתן לחרוג מגבולות התשלום למפרע שקבע המחוקק. אי לכך, אף לא נמצא טעם לקביעתה החוזרת של הוועדה, כמצוות בית הדין האזורי, בדבר "המועד בו החלה נכותו הכללית של התובע". זאת, כיוון שבכל מקרה לא קמה למשיב זכות לקצבה, אלא לשלוש שנים למפרע. 18.  הלכה למעשה, היטיב המוסד עם המשיב, בכך שלא עמד על קוּצָה של תקנה 41 לתקנות, ומשראה את בקשת המשיב כבקשה לבדיקה מחדש, העניק לו את תשלום הקצבה בשיעור 100% למפרע למשך שלוש שנים, החל ביום 30.6.1993. אי לכך, דינו של ערעור זה להתקבל.   19.  סוף דבר: מתקבל הערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי. מתבטלת הוראת בית הדין האזורי, לפיה יוחזר עניינו של המשיב לוועדה. אין צו להוצאות.קצבת נכותנכות