רכב לימוד נהיגה - תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עם רכב לימוד נהיגה: על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 30.7.98 אירעה תאונת דרכים ליד הגבעה הצרפתית בירושלים (בכביש העולה ממעלה אדומים) בעת שהתובע נסע ברכבו, המשמש ללימוד נהיגה יחד עם תלמידתו שנהגה ברכב. נטען, כי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") נסע מאחורי רכב התובע ולאחר שהתובע נעצר ברמזור, הנתבע פגע בו מאחור ודחפו לעבר הרכבים העומדים לפניו. כתוצאה מהתאונה ניזוק רכבו של התובע בחלקו האחורי והקדמי. סכום התביעה עמד על 18,900 ש"ח והיה מורכב מסך של 1,240 ש"ח עבור שכ"ט שמאי; הנזק שנגרם לרכב בסך של 13,074 ש"ח; וסכום של 4,000 ש"ח עבור ימי עבודה שהתובע טען שהפסיד בעת שהרכב היה בתיקון במוסך. מנגד, טענו הנתבעים בכתב ההגנה, כי הנתבע אכן פגע ברכב התובע באופן קל מאחור. ברם, הדבר ארע בשל כך שהנהגת ברכב התובע האטה ובלמה באופן פתאומי את הרכב במהלך נסיעתה. כן טענו, כי הסכומים להם טען התובע הינם מוגזמים ומופרכים ואין להם כל קשר לאירוע התאונה. דין התביעה להתקבל אך בחלקה. הנזק שנגרם לרכב ושכר טרחת שמאי כפי שעולה מחוות דעתו של השמאי, מר אסאד ברנסי מיום 6.8.98, ניזוק רכב התובע בשני מוקדים, מאחור ומלפנים. גובהו של הנזק מאחור הינו בסך של 9,422 ש"ח ואילו הנזק מלפנים הוערך על ידו בסך של 3,657 ש"ח. לגבי הנזק מאחור לא הייתה מחלוקת כי אכן פגע רכבו של הנתבע ברכבו של התובע. אף אם אכן בלמה הנהגת ברכבו של התובע באופן פתאומי במהלך הנסיעה, כפי שטענו הנתבעים, היה הנתבע צריך לשמור על מרחק מספיק מהרכב שנסע מלפניו באופן שיאפשר לו לבלום את רכבו במרחק מספיק מבלי שיפגע ברכבו של התובע. כמו כן, הנתבע בחקירתו לא ידע לומר בוודאות כי אכן רכב התובע בלם בפתאומיות (עמוד 9 לפרוטוקול) ולפיכך ניתן לקבוע, כי הנזק מאחור נגרם באשמו הבלעדי של הנתבע, אשר לא שמר מרחק כנדרש מרכבו של התובע, כאמור. לגבי הנזק מלפנים טען התובע בחקירתו, כי מקום התאונה היה כקילומטר לפני הרמזור ולאחר שרכבו של הנתבע פגע בו מאחור, הוא נאלץ לסובב את הגה הרכב ימינה על מנת שרכבו לא יפגע ברכבים נוספים. בשל כך התנגש רכבו בסלעים שעמדו לצידי הכביש ונגרם נזק לקידמת הרכב (עמוד 5 לפרוטוקול). איני מקבל טענה זו של התובע. גרסה חדשה זו של התובע הינה שונה לחלוטין מהאמור בכתב התביעה כאמור, שם טען כי הרכב ניזוק מלפנים כתוצאה מכך שרכבו נהדף לעבר רכבים שעמדו לפניו ברמזור ולא כתוצאה מכך שהסיט את הרכב לכוון הסלעים שהוצבו לצידי הכביש. זאת ועוד, התובע לא טרח להביא ראיה נוספת על מנת להוכיח את אחת מגרסאותיו, למרות שיכל להעיד את התלמידה שנהגה ברכב בעת קרות התאונה. צודקת גם ב"כ הנתבעים המלומדת בטענתה בסיכומיה, כי לא ברור כיצד יכל השמאי לקבוע בחוות דעתו כי לאור ההודעה מצד הניזוק, הנזק שנגרם בשני המוקדים נבע מארוע תאונתי אחד וזאת למרות שהתובע העיד כי לא דיווח כלל לשמאי על נסיבות התאונה (עמוד 7 לפרוטוקול). לאור האמור, התובע לא שכנע את בית המשפט כי הנזק בקידמת הרכב נבע מאשמו של הנתבע ולא ברור מהגרסאות השונות אותן טען התובע, כיצד ניזוקה קדמת הרכב ואם בכלל הייתה הצדקה למעשהו של התובע בהסטת הרכב לכוון הסלעים שעמדו לצידי הכביש. לנוכח האמור, אין הנתבעים צריכים לפצות את התובע על הנזק שנגרם לקדמת רכבו, אלא עליהם לפצותו אך ורק בעבור הנזק שנגרם לרכב מאחור. בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעים כי אין לייחס משקל לחוות הדעת של השמאי, שכן הערכת שווי הרכב לא נאמד על ידו בדייקנות. לטעמי אין לטיעון זה משקל, שכן חלקו האופרטיבי של חוות הדעת מתייחס לאומדן הנזקים ועלות התיקונים, והערכת שווי הרכב נעשתה על ידי השמאי אך בכדי לוודא שהנזקים שהוסבו לרכב לא עלו על 50% מערכו, דבר שהיה מגדירו כאובדן מוחלט ולא היה מצדיק את תיקונו. בעניין עלות התיקונים לא נפל דופי בחוות הדעת ואני מקבל אותה איפוא. בהתאם לכך, על הנתבע לפצות את התובע רק עבור הנזק מאחור בסך 9,422 ש"ח ועבור החלק היחסי מעלות שכר טרחת שמאי וזאת בהתאמה לגובה הפיצוי אותו הוא חב לתובע, בסך של 930 ש"ח. הפסד שכר של התובע התובע טען בעדותו, כי בעקבות הימצאות הרכב בתיקון לאחר התאונה הוא לא יכל להשתמש בו לצורך העברת שיעורי נהיגה ובכך הפסיד 14 ימי עבודה (עמוד 6 לפרוטוקול). כן טען התובע, כי הוא מרוויח בחודש בין 9,000 ש"ח לבין 15,000 ש"ח ולפיכך הפסיד כ- 4,000 ש"ח כתוצאה מכך שלא יכל לעבוד. סבורני, כי התובע הפריז בנזק שנגרם לו בראש נזק זה וזאת מכמה נימוקים. ראשית, כפי שמפורט בחוות דעתו של השמאי, הזמן הסביר לתיקון הרכב היה רק עשרה ימים בלבד ולא ארבעה עשר יום כפי שטען התובע ולכן לכל היותר לא יכל התובע לעבוד במשך עשרה ימים. שנית, התובע לא טרח להציג את תלושי המשכורת שלו או אישורי שכר אחרים על מנת שבית המשפט יוכל ללמוד בוודאות מהו שכרו החודשי של התובע ומה גובה השכר שהפסיד בזמן שלא עבד. שלישית, כאמור לעיל, על הנתבעים לפצות את התובע רק בעבור הנזק שנגרם לחלקו האחורי של רכבו, לפיכך גם ימי התיקון המשוערים עבור תיקון נזק זה הינם פחותים מעשרה ימים ובאופן יחסי ניתן לקבוע כי התובע הפסיד לכל היותר שבעה ימי עבודה. בעניין זה, טענה ב"כ הנתבעים, כי אין לפסוק לתובע דבר הואיל ויכל לשכור רכב חילופי. איני מקבל טיעון זה, שכן מדובר ברכב המשמש ללימודי נהיגה, ואני משער כי לא ניתן לשכור רכבים שכאלו, לוודאי ללא תיאום מראש. לנוכח האמור ולאור העובדה שלבית המשפט אין את נתוני השתכרותו המדויקים של התובע, אני פוסק לתובע בראש נזק זה, פיצוי גלובאלי בסך של 2,000 ש"ח בלבד. סיכום לנוכח כל האמור, אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו מאחור, סך של 9,422 ש"ח. ב. פיצוי בגין שכ"ט שמאי, סך של 930 ש"ח. ג. פיצוי גלובאלי בגין הפסד ימי עבודה, סך של 2,000 ש"ח. רכיב הפיצוי בסעיפים א ו-ב ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל ורכיב הפיצוי בסעיף ג' ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.לימוד נהיגהמשפט תעבורהרכבתאונת דרכים