קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שהייה בחו"ל ביטוח לאומי - קצבת ילדים: השופט אדלר בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט נחתומי; תב"ע מח/ 0-58) דחה את עתירת המערערת לקיצבת ילדים בגין תקופה ששהתה בחו"ל. על כך הוגש הערעור שבפנינו. חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") קובע ככלל כי אין לשלם קיצבאות למי שנמצא בחוץ-לארץ. בענין קיצבאות ילדים נקבע בסעיף 104 (ב) לחוק סייג, והוא: "לא יראו ילד כנמצא בחוץ- לארץ אם יצא את ישראל לתקופה שאינה עולה על ששה חדשים. אולם המוסד רשאי לראותו כאילו הוא בישראל גם אם יצא את ישראל לתקופה העולה על ששה חדשים". במסגרת הפעלת שיקול דעתו לפי הסיפה של סעיף 104(ב) לחוק הודיע המשיב כי הוא מוכן לשלם קיצבת ילדים לילד שאחד מהוריו נשלח לחו"ל על ידי מעביד ישראלי, על מנת לעבוד שם בשביל אותו מעביד, ועל פי חוזה עבודה שנקשר בישראל. השאלה העומדת לדיון במקרה דנן היא, האם המערערת נשלחה לארה"ב על ידי מי שמתיימר להיות מעבידה, היינו "מוסדות 'תורה ושלום' בישראל", על פי חוזה עבודה, ועבדה בארה"ב בשביל אותו מעביד, בתקופה החל מחודש אוגוסט 1986 ועד לחודש יולי 1987? גירסת המערערת היא, כי עבדה אצל "מוסדות 'תורה ושלום' בישראל", כעוזרת לאם בית, משנת 1977 ועד לנסיעתה. בעלה נסע לארה"ב לעבוד בגוף ששמו "אהבה ושלום- תורה סנטר", כמרצה, לתקופה של שנתיים. המערערת הצטרפה אליו עם ילדיהם. לפני הנסיעה ביקש ממנה מנכ"ל "מוסדו 'תורה ושלום' בישראל", שהוא גם גיסה, לעבוד בארה"ב עבור מוסדותיהם, להקים שם משרד, ולעבוד בו כמזכירה, מארחת, ומדביקה מדבקות על מכתבים. על מנת להבטיח מקום עבותה כשתחזור ארצה נחתם חוזה עבודה בינה לבין מעבידה. בעת שהותה בחו"ל השתלמה לה משכורתה בסך כ-360 ₪ לחודש, בארץ, ונוכו ממנה תשלום בגין מס הכנסה וביטוח לאומי. המוסד הפעיל את שיקול דעתו ודחה את תביעת המערערת, משום שלא האמין שהיא יצאה בשליחות או עבדה בחו"ל עבור מוסד ישראל. חוסר מהימנותה של המערערת בעיני המשיב הסתמך על "חוזה העבודה" שהציגה לפניו המערערת ושהיה על פניו פיקטיבי. בית-הדין קמא שמע את עדויות המערערת, בעלה ומנכ"ל "מוסדות 'תורה ושלום' בישראל", וקיבל מסמכים שונים, כולל שלושה מסמכים שונים שמתיימרים להיות "חוזה העבודה" שהמערערת טענה לו. בית- הדין קמא לא המין לגירסת המערערת או לעדיה, ציין באריכות את הסתירות הרבות שהתגלו, הן על פי המסמכים, והן בעדויות המערערת ועדיה. הוא הגיע למסקנה כי המערערת לא יצאה לשליחות ולא עבדה בחו"ל עבור מוסד ישראלי. בא כוח המערערת ביקש שמאיתנו להתערב בקביעת העובדות של הערכאה הראשונה. הכלל הוא כי ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה ממידת מהימנותם, אלא במקרים חריגים שנפלו בהם פגמים בולטים. אין מקרה זה מצדיק סטייה מן הכלל. ההיפך הוא הנכון, מעיון בפרוטוקול בית- הדין קמא ומהמסמכים עולה כי היו בעדות עדי המערערת סתירות רבות ואי- דיוקים, וזאת בלשון המעטה, וכי לא טעה בית- הדין קמא כשהגיע למסקנה שכל סיפור "השליחות" לא היה ולא נפרא. במקרה שלפנינו, אין למערערת זכות שבדין לקבל קיצבת ילדים כאשר היא שוהה בחו"ל מעל לששה חודשים. היא תוקפת את שיקול דעת המשיב. בנסיבות שכאלה, תפקידו של בית- הדין הוא לבדוק את מידת הסבירות של אותו שיקול הדעת, ואם היו פגמים בו. בנסיבות העניין לא מצאנו טעות בשיקול הדעת של המשיב, כשדחה את תביעת המערערת לקיצבת ילדים בעת שהצטרפה לבעלה בארה"ב. הערעור נדחה.קטיניםקצבת ילדיםביטוח לאומי