שירות אזרחי לתלמידי ישיבה - דמי אבטלה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שירות אזרחי לתלמידי ישיבה - דמי אבטלה: התובע הגיש תביעה זו נגד החלטת הנתבע על פיה נדחתה תביעתו למענק עבודה מועדפת לפי סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. העובדות התובע, יליד 1981, שירת "שירות אזרחי" לפי סעיף 6 לחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002 (להלן: "חוק דחיית שירות"), בהיקף של 40 שעות שבועיות משך שנה - מ-1.4.08 עד 1.4.09. השירות האזרחי של התובע בוצע בעמותת עלי שיח לנערים פגועי מוח ובעמותת "דרכי נועם", בה עסק בטיפול באנשים עם מוגבלויות. בתום השירות האזרחי התקבל התובע לעבודה בשתי העמותות בהן שירת שירות אזרחי והמשיך לעבוד בהן לפחות שבעה חודשים. אין מחלוקת שסוג העבודה בה עבד התובע היא "עבודה מועדפת" לעניין סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי. התובע הגיש תביעה למענק עבודה מועדפת לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי. הנתבע דחה את תביעת התובע בנימוק שהתובע לא היה זכאי לדמי אבטלה בעת שהחל לעבוד בעבודה המועדפת. המחלוקת הצדדים חלוקים בשאלה אם הוראות חוק הביטוח הלאומי מזכות את התובע במענק הנתבע על ידו. התובע אינו טוען כי קיימת הוראה מפורשת המזכה אותו במענק. טענת התובע, בתמצית, היא כי קיימת לקונה בחוק הביטוח הלאומי בכל הנוגע להסדרת זכאותו למענק לפי סעיף 174 לחוק של מי ששירת שירות אזרחי לפי חוק דחיית השירות. לטענת התובע, פרשנות תכליתית של החוק והגשמת מטרתו מחייבות מילוי הלקונה על ידי בית הדין בדרך של זיכוי התובע במענק הנתבע על ידו. תמצית טיעונו של הנתבע היא כי אין כל לקונה בחוק אלא קיים הסדר שלילי לפיו שירות אזרחי לפי חוק דחיית שירות אינו שקול לשירות צבאי סדיר או לשירות לאומי ומכל מקום, התובע לא שירת לפחות שנתיים. דיון והכרעה במחלוקת בין הצדדים מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקינו. סעיף 174(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "מבוטח שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בס"ק (ג): (1) אילו התקיים בו האמור בסעיף 163 (א) הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לענין זה יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם הוא לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161. (2) הוא עבד שישה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת... על פי סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי, "מבוטח" לעניין הוראות פרק ז' לחוק בעניין ביטוח אבטלה הוא: (1) תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו; (2) חייל ששירת שירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, מיום שחרורו מהשירות ולמשך שנה מאותו יום ((להלן - חייל); (3) מי ששירת כמתנדב בשירות לאומי תקופה שאינה קצרה מתקופה שבה חייבת יוצאת צבא אשה בשירות סדיר על פי סעיף 16(1) לחוק שירות בטחון, מיום תום השירות ולמשך שנה מאותו יום, ואולם בת ששירתה כמתנדבת בשירות לאומי, ותקופת שירותה בפועל לא פחתה משישה חודשים, והיא נישאה בתוך 30 הימים מהיום שבו הפסיקה בפועל את השירות הלאומי ((להלן - יום הפסקת השירות), יראוה כמי ששירתה כמתנדבת בשירות לאומי תקופה שאינה קצרה מתקופה שבה חייבת יוצאת צבא בשירות סדיר כאמור, ומנין השנה האמורה יחושב מיום הפסקת השירות; על מנת שהתובע יהיה זכאי למענק לפי סעיף 174(ב), עליו להיות "מבוטח" לעניין פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי ועליו למלא אחר שני התנאים שבסעיף 174(ב) לחוק. אין מחלוקת שהתובע אינו "מבוטח" לפי סעיף 158(2) לחוק הביטוח הלאומי, באשר התובע לא שירת בשירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון. אף אין מחלוקת שהתובע לא שירת בשירות לאומי וכי תקופת שירותו הייתה קצרה מתקופת השירות שנתיים, שהיא תקופת השירות של "יוצאת צבא אישה בשירות סדיר לפי חוק שירות בטחון". עם זאת, התובע טוען כי הואיל ותקנה 3(2) לתקנות דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ז-2007, מאפשרת "דחיסת" שירות אזרחי של 20 שעות שבועיות לשנתיים ב-40 שעות שבועיות למשך שנה, והתובע ביצע את אותה "דחיסה" בכך ששירת שירות אזרחי למשך שנה בהיקף 40 שעות שבועיות, יש לראותו כמי שעונה על הגדרת "מבוטח" לפי סעיף 158(3) לחוק הביטוח הלאומי, בדרך של היקש, שכן חוק הביטוח הלאומי אינו מתייחס ל"שירות אזרחי", להבדיל מ"שירות לאומי". לטענת התובע, מטרת סעיף 158(3) היא להשוות את מעמדה של מי ששירתה שירות לאומי משך שנתיים למעמדו של מי ששירת שירות סדיר משך שלוש שנים ושל מי ששירתה שירות סדיר של שנתיים. מטרת ההשוואה היא לעודד ערך השירות בחברה בישראל. הגשמת מטרה זו לגבי המגזר החרדי מחייב מילוי ה"לאקונה" הקיימת בחוק בהתייחסות למשרתי השירות האזרחי, כך שיוחל עליהם סעיף 158(3) לחוק הביטוח הלאומי. התובע טוען שכשם שתכלית סעיף 158(3) לחוק הביטוח הלאומי היא להשוות מעמדה של מי שמשרתת בשירות לאומי למשך שנתיים למעמדה של חיילת בשירות סדיר המשרתת שנתיים, כך יש לפרש את החוק על פי מגמתו ולהשוות את מעמדו של מי שביצע "שירות אזרחי" לפי חוק דחיית שירות בהיקף השווה לשירות של שנתיים (בין שהשירות בוצע למשך שנתיים בהיקף של 20 שעות שבועיות ובין שהשירות "נדחס" לשנה אחת בהיקף של 40 שעות שבועיות). טענות אלה של התובע אינן מקובלות עלינו. כאמור, אין חולק שהתובע אינו "מבוטח" לפי סעיף 158(2) לחוק הביטוח הלאומי. אף אין מחלוקת שהתובע אינו נכנס לגדר סעיף 158(3) לחוק הביטוח הלאומי. טענת התובע היא כי סעיף 158 לחוק הינו חסר. כידוע, השאלה אם הסדר חקיקתי כולל "לקונה" (חסר) או שהוא מבטא הסדר שלילי היא שאלה פרשנית (ע"א 3622/96 חכם נ. קופת חולים מכבי, פ"ד נב (2) 638. השאלה היא אם פרשנות החוק על פי מטרתו מובילה למסקנה שהמחוקק בשתיקתו ביקש לשלול תחולה של הסדר שנקבע בחוק בנסיבות מסוימות, או שהוא שלא מדעת לא התייחס לתחולת ההסדר שנקבע על הנסיבות הנדונות. עמדתנו היא שאין כל חסר בחוק הביטוח הלאומי בהתייחסות למשרתי השירות האזרחי לפי חוק דחיית שירות. לדעתנו, מטרת השוואת מעמדן של בנות שירות לאומי לשירותן של חיילות בצה"ל נובעת מכך שאישה שהופטרה משירות בטחון לפי סעיף 40 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשנ"ו-1986 מטעמי הכרה דתית, מחויבת לשרת שירות לאומי משך שנתיים לפי סעיף 2 לחוק שירות לאומי, התשי"ג-1953. מדובר בשירות בגיל 18, בעוד ששירות אזרחי לפי סעיף 6(א) לחוק דחיית שירות נעשה לא לפני גיל 22, כאמור בסעיף 6(א) לחוק דחיית שירות ולא לפני ששירותו הצבאי של המשרת בשירות אזרחי נדחה לפחות ארבע פעמים. יתר על כן, החוק והתקנות אינן מחייבות מי שמשרת בשירות אזרחי לשרת משך שנתיים, אלא ניתן למלא את דרישות השירות האזרחי בתקופת שירות של שנה. לא למותר לציין את הקשיים ביישום תכנית השירות האזרחית כפי שנסקרו על ידי בית המשפט העליון בסעיפים 41-46 לפסק הדין בבג"צ 6298/07 רסלר נ. כנסת ישראל ואח' (מיום 21.2.12). בנסיבות אלה, אין לפרש את היעדר ההתייחסות של המחוקק לזכאותו של משרת בשירות אזרחי לפי סעיף 6(א) לחוק דחיית שירות לדמי אבטלה כאל לקונה. יש להסיק, על רקע ההבדלים המהותיים בין שני סוגי השירות, כי מדובר בהסדר שלילי. מסקנה זו נתמכת בכך שחוק הביטוח הלאומי מתייחס במפורש למעמדם של משרתי השירות האזרחי לפי חוק דחיית שירות הן בהגדרת "מתנדב" שבסעיף 287(10) לחוק והן בהתייחסות לתמורה המשולמת למי שמשרת שירות אזרחי לעניין חובת תשלום דמי ביטוח בסעיף 348(ה) לחוק. סוף דבר מסקנתנו היא איפוא שהתובע אינו "מבוטח" לעניין פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי. בהתאם לכך, אין הוא זכאי למענק לפי סעיף 174(ב) לחוק. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.דיני חינוךישיבותדמי אבטלה