שתי קצבאות שארים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שתי קצבאות שארים: השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור של המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 3747/00; מותב בראשות השופטת מיכל אריסון-חילו) בו נפסק, כי המשיבה "זכאית לשתי קצבאות השאירים", שכן "משמדובר בשתי קצבאות מאותו סעיף ביטוח בחוק הביטוח הלאומי, אין מדובר בגימלאות כפל ולפיכך אין כל מניעה ליתן אותן לזכאי להן". 2. על עובדות המקרה אין חולק, ולהלן עיקרן: א. המשיבה, ילידת 1918 הייתה במעמד של עקרת בית, לא מבוטחת. ב. בשנת 1985 נפטר בעלה ז"ל, ובגין כך שולמה לה קצבה, שעל מיהותה נעמוד בהמשך הדברים. ג. משנת 1992 היתה המשיבה לידועה בציבור כאשתו של X ז"ל וזאת עד לפטירתו ב-25.9.98. ד. תביעתה של המשיבה למוסד לתשלום קצבת שאירים בגין מות X ז"ל נדחתה, לפי סעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), מן הטעם, שלא ניתן לשלם קצבאות שונות בעד אותו פרק זמן. 3. בטיעונו בערעור הסתמך המוסד על הוראת סעיף 320 (ג)(1) לחוק, בדבר איסור תשלום קצבאות כפל בעד אותו פרק זמן, ועל ההגיון בתשלום קצבת קיום מינמלית אחת לאישה שנפטר בן זוגה. המשיבה מצידה ביקשה, כי בית הדין יפטור אותה מלהתייצב לדיון, מחמת גילה ומצבה הבריאותי, ויפסוק בעניינה "בחסד ובצדק". 4. לאחר עיון בכל חומר התיק, פוסקים אנו כזאת: א. אחר מות בעלה אפרים קליקה ז"ל ב-1985, קמה למשיבה, שהיתה באותה עת בגדר עקרת בית לא מבוטחת, הזכאות לקצבת זקנה. אותה זכאות קמה לה על פי סעיף 261(ב) לחוק בנוסחו דאז, לפיו: "תושב ישראל הזכאי לקצבת שאירים ואינו מבוטח לפי פרק זה יהיה זכאי לקצבת זקנה בשיעור שאינו פחות מקצבת שאירים, אם התמלאו בו התנאים שהיו מזכים מבוטח לקצבת זקנה לפי סעיף 245, ומאותו מועד לא יהיה זכאי לקצבת שאירים...". התנאים שהיו מזכים מבוטח בקצבה על פי סעיף 245 בנוסחו דאז, היו לעניננו: גיל של 70 שנה לגבר וגיל של 65 שנה לאישה. כיוון שהמשיבה היתה, כאמור, עקרת בית לא מבוטחת, וכיוון שב-1985 עם מות בעלה היא היתה בת 67 שנים, אזי קמה לה מאותה העת הזכאות לקצבת זקנה על פי סעיף 261(ב) לחוק. ב. ב-1.1.96 תוקן החוק בתיקון מס' 7. באותו תיקון תוקן סעיף 261(ב) לחוק, ובו נקבע לגבי עקרת בית שנפטר בעלה, כי: "זכאית לקצבת שאירים שנעשתה זכאית לקצבת זקנה... הבחירה בידיה לקבל אחת מהן". תיקונו של החוק כאמור לא פגע בזכאותה של המשיבה להמשיך ולקבל קצבת זקנה בגין מות בעלה על פי המצב טרם תיקונו. ג. "אשתו", מוגדרת בסעיף 1 לחוק - "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו". לאור האמור, משחיה המשיבה מאז 1992 כידועה בציבור של מר צימרינג ז"ל הרי שהיא היתה ל"אשתו". ד. על פי סעיף 238 לחוק "אלמנה" לעניין ביטוח זקנה וביטוח שאירים, מוגדרת כ"מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו". לאור האמור ראויה המשיבה להחשב לאלמנתו של מר צימרינג ז"ל מאז פטירתו ב-25.9.98. ה. כאלמנתו של מר צימרינג ז"ל זכאית המשיבה לקצבת שאירים ולאחר תיקון 7 לחוק, בידה הבחירה על פי סעיף 261(ב), לבחור בין קצבת זקנה לקצבת שאירים. ו. בסעיף 320(ג) לחוק נאמר "לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד". ז. לאור האמור השאלה במקרה שלפנינו הינה - הזכאית המשיבה, שקיבלה קצבת זקנה בגין מות בעלה ב-1985, גם לקצבת שאירים או קצבת זקנה לפי בחירתה, בגין מות הידוע בציבור שלה ב-25.9.98. על שאלה זו יש להשיב בשלילה משלושה טעמים: ראשית - משום תכלית החוק. קצבאות הזקנה והשאירים משולמות להבטחת קיום מינימלי. שיעורן נגזר לכן מהשכר הממוצע במשק. משזו תכלית תשלומן, אזי בעיקרון, אין הם יכולות להינתן במצטבר בכל עת בו אישה נעשית לאלמנה הזכאית לקצבה. לאור האמור, הביטוי "קצבאות שונות לפי חוק זה" בסעיף 320(ג)(1) לחוק, משמעו לענייננו - לרבות אותה קצבה שהזכאות לה קמה עקב מאורע שונה. אילו היה נפסק אחרת, היתה נוצרת הפליה בלתי מוצדקת בתמיכה כספית המיועדת לקיום מינימלי, בין אלמנה שנפטר בעלה היחיד, לאלמנה שנפטרו שני בעליה. בעוד שהאחת היתה מקבלת קצבת קיום מינימלית אחת, היתה רעותה מקבלת כפל קצבאות קיום מינימלי, למרות שעל פי תכלית החוק, הסכום המשולם לקיום מינימלי מוגבל לשיעורה של קצבה אחת. שנית - את האמור לעיל ניתן לתמוך בפסיקתו של בית דין זה בדב"ע מט/74-0  נוב - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כא 59). באותו מקרה נפסק בעניינו של ילד, ששני הוריו נפטרו בתאונת דרכים, כי "צרכים מינימליים של יתום שהתייתם משני הוריו, שונים לחלוטין מאלה, של יתום שהתייתם מהורה אחד, שעה שההורה השני ממשיך לעבוד ולשאת, כמיטב יכולתו, בנטל הכלכלי של המשפחה". במילים אחרות, שעה שאצל ילד קיימת תלות בו זמנית בשני הוריו אביו ואמו; הרי אצל אלמנה, גם אם נפטרו בעליה זה אחר זה, קיימת תלות יחידה בכל אחד מהם בכל נקודת זמן של חיים במשותף עם בן הזוג, ולא תלות כפולה בו זמנית בשניהם. התלות היחידה בבן זוג מצדיקה זכאות לקצבה יחידה. שלישית - קביעת זכאות לכפל קצבה לאלמנה, אם נפטרו בעליה אחד אחר השני, למרות שעם כל אחד מהם היא חיה בנפרד בתקופה אחרת; תיצור מצב אבסורדי, בו אישה מבוטחת שצברה תקופת אכשרה וזכאית עקב כך לקצבת זקנה מכוח עצמה - תקבל במות בעלה רק 50% מקצבת שאירים על פי סעיף 261(א) לחוק, הקובע, כי "זכאי לקצבת שאירים שנעשה זכאי לקצבת זקנה או זכאי לקצבת זקנה שנעשה זכאי לקצבת שאירים, ישולם לו, בנוסף לקצבת הזקנה 50% מקצבת השאירים ובלבד שהשלים תקופת אכשרה לפי סעיף 246(א) כעובד מבוטח או כעובדת מבוטחת"; ואילו אישה, שהיתה עקרת בית לא מבוטחת ולא צברה תקופת אכשרה וזכאותה לקצבת זקנה הינה אך ורק בגין מות בעלה הראשון המבוטח - תהא זכאית, בנוסף לכך, לקצבת זקנה או שאירים מלאה בגין פטירת בעלה השני. 5. לאור האמור, דין ערעורו של המוסד להתקבל ואין המשיבה זכאית לכפל קצבאות גם בגין מות בעלה וגם בגין מות הידוע בציבור שלה. יחד עם זאת על המוסד לאפשר לה לבחור בקצבה הגבוהה יותר, לאור מכתבו אליה מיום 17.9.00. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.קצבת שארים