קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בדרך חזרה מבסיס צבאי הביתה: התובע, מכונאי מוטס בשירות קבע בחיל האוויר, נפגע ביום - 11.9.94 בתאונת דרכים בעת שהיה בדרכו ממקום עבודתו בבסיס חיל האוויר בחצרים לביתו. בעקבות זאת הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כנגד עזבון נהג הרכב שבו נסע והמבטחת שלו. לאחר שהמבטחת לא כפרה בחבותה לפיצוי התובע נותר לדון בשאלת גובה הנזק בלבד. התאונה בה נפגע התובע היתה ללא ספק תאונה קשה, נגרם בה מותו של נהג הרכב וגם לתובע נגרם זעזוע מח כתוצאה מחבלה בראש והוא הובא לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. נמצאו חשד לדמם והמטומה באזור המח, שיתוק של עצב הפנים והוא חזר להכרה בהדרגתיות תוך שנשאר תחילה מבולבל ונתגלו קשיים בקשב ובדיבור, בהמשך חל שיפור במצבו והוא הועבר להמשך הטיפול לבית חולים לוינשטיין. בסה"כ היה מאושפז 11יום בבית חולים סורוקה ועוד 13יום בבית לוינשטיין ולאחר מכן המשיך לקבל טיפול במסגרת אישפוז יום, במשך חודשיים כל יום ובמשך שישה חודשים נוספים פעמיים בשבוע. התובע המשיך להתלונן על כאבי ראש, התפרצויות, ירידה בכושר הקליטה ועייפות והמומחה הרפואי שמונה מטעם ביהמ"ש קבע כי נותרה לו נכות לצמיתות בשיעור של %20, % 10בשל הפרעה קוגנטיבית ו- % 10בשל הפרעות קלות בגפיים השמאליות תוך שקבע כי אין צורך בחוו"ד פסיכיאטרית וכי לא נותרה לתובע נכות בשל הצלקות בראש. על אף הפגיעות והנכות כפי שפורטו סכום הפיצויים שיש לפסוק לתובע הוא מצומצם יחסית שכן הפיצוי בעיקרו, למעט עבור נזק שאינו נזק ממון, הוא על נזקים חומריים וכספיים שנגרמו לתובע וכאלה, לפי הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, למעשה לא היו עד למועד מתן פסה"ד ומכאן ניתן להסיק כי לא תהיה להם גם השפעה מרובה בעתיד. בעת אירוע התאונה היה התובע כבן 30, נשוי ואב לילד. לאחר התאונה, כשנתיים לאחריה, נולד לו ילד נוסף. לאחר סיום הטיפול הרפואי חזר התובע לתפקידו הקודם כמכונאי מוטס בהליקופטרים והמשיך בביצוע תפקיד זה, כמו לפני התאונה, במשך כחמש שנים עד למועד שמיעת הראיות, באופן דומה למכונאים האחרים המוצבים באותו תפקיד. בתקופת העדרותו כתוצאה מהטיפול הרפואי המשיך לקבל את שכרו באופן מלא. בתצהירו אומנם אמר כי במשך כחמישה חודשים לאחר שובו לעבודה לא חזר לטיסה וביצע כל מיני תפקידים אחרים ובשל כך ביקש ב"כ התובע בסיכומיו לזכותו בפיצוי על הפסד תוספת הטיסה, בסכום נומינלי של כ - 300, 1ש"ח לחודש לתקופה זו אך בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, בעת שהעיד בענין תוספת הטיסה אמר כי "תוספת טיסה פעילה נקראת בתלוש רמה א'. אין לי הפסד מאז התאונה בעקבות זה שאני מתאמץ שלא לגרום להפחתה והמפקדים לא יודעים מה עובר עלי יום יום ושאני מכניס פנימה" מבלי שפירט ולא הגיש את תלושי השכר לתקופה הראשונה שלאחר התאונה שמהם ניתן ללמוד שאכן בתקופה זו לא קיבל את אותה תוספת טיסה הנקראת "רמה א'". ההפסדים שהוא טוען להם, בתקופה מאז התאונה ועד למועד מתן פסה"ד, מתייחסים לאובדן התואר טכנאי למשך מספר שנים ולעיכוב קבלתו של תואר זה מחדש ולעיכוב יציאתו לקורס קצינים, אך מחומר הראיות עולה בבירור כי אובדן התואר לא נגרם בשל התאונה אלא בשל פרשה שנקראה בשם "קניית המבחנים" בקשר למבחנים לקבלת תואר זה שנערכו עוד לפני התאונה אך הדבר התגלה לאחריה ובעקבות זאת נשלל ממנו התואר טכנאי עד לאחר שיעבור את המבחנים מחדש. לדברי התובע חוסר יכולתו להתרכז עיכבו את קבלת התואר טכנאי מחדש במשך כשלוש שנים כאשר העריך את תקופת העיכוב כתוצאה מהתאונה בכשנתיים אך חברו, עד התביעה חזי כהן, העיד כי "אם שואלים אותי לגבי סיבת העיכוב אני משיב שהיתה מה שנקרא בשם "פרשת הנגדים בחיל האוויר", היה קטע של קניית תוצאות מבחנים והתובע היה מעורב בזה חלקית אז עיכבו אותו עד גמר החקירה" ועוד קודם לכן אמר כי עיכבו אותו בשנתיים בגלל האירוע כשברור שהכוונה לאותו אירוע של קניית מבחנים ולא לתאונה. לגבי עיכוב יציאתו לקורס קצינים נכון הדבר כי צירף סיכום ראיון, מחודש אוקטובר - 94, כחודש לאחר התאונה, שבו נרשם כי מועמדותו ליציאה לקורס קצינים ירדה מהפרק באותו מועד ותעלה מחדש רק בחודש מאי - 95, באופן שנגרם עיכוב של כחצי שנה, אך לא הובאה כל ראייה כי באותו מועד נוסף, בחודש מאי - 95נמצא מתאים ליציאה לקורס קצינים ובוודאי לא שעבר את הקורס ושקיבל דרגת קצונה ומכאן שלא ברור אם המועמדות היתה מתממשת גם במועד המקורי אלמלא התאונה ובנוסף לכך לא הובאה גם כל ראייה ששכרו כקצין היה גבוה יותר משכרו כנגד בדרגתו וגם ב"כ התובע לא פירט בענין זה וביקש רק פיצוי גלובלי. לגבי הפסד השתכרות לעתיד הודה התובע במפורש כי הוא ממלא אותו תפקיד כפי שמילא לפני התאונה, אמר כי "נכון שגם לפני התאונה וגם אחרי התאונה אני אחראי על צוות" וגם אישר שממלא אחר מכסת הטיסות של כשמונה גיחות בחצי שנה כפי שעשה קודם וגם מפקדו העיד שהוא ממשיך למלא את כל המטלות המוטלות עליו ורק טען שמפקדיו מכירים את מצבו ומרחמים עליו. אך מפקדו, עד התביעה משה אדרי, העיד כי "אם הייתי סבור שהתובע לא מסוגל לבצע את תפקידו, לא הייתי נותן לו לבצע אותו ולא הייתי סומך רק על כך שיש ביקורת של אחרים. אני מסכים שהתובע הוא חייל טוב איש מקצוע ובעל איכפתיות אך יש לי הסתייגות אחת לגבי שינויים במצבי הרוח שהם יוצרים אווירה עכורה במקום העבודה שלנו" תוך שהוסיף כי ייתכן שמפקד אחר יוציא אותו לפרישה מוקדמת אך גם אמר כי בדרך כלל הדברים לא יוצאים מפרופורציה ואין אינצידנטים חריגים וכי המליץ על המשך השירות של התובע בשירות קבע. עוד יש להוסיף כי כמכונאי מוטס על התובע לעבור בדיקות רפואיות תקופתיות והוא עבר בדיקות אלה ולא נקבעה לו הגבלה כתוצאה ממצבו. מפקדו גם העיד כי דו'ח הכשירות שלו, שנערך זמן קצר לפני מתן עדותו, הוא באופן כולל דומה לשל האחרים שנערך באותו מועד. הוא הוזמן לבדיקה נוירולוגית ולא התייצב, יכול להיות שנהג כך כי חשש לפגיעה בתפקידו, אך לאחר שממשיך לבצע את תפקידו ואין כל קביעה של בדיקה רפואית על אי התאמתו אין להסיק מכך ולומר כי אינו מתאים להמשיך במילוי תפקידו. גם לגבי דבריו של התובע שלא הוחתם להמשך שירות קבע לתקופה ממושכת כבעבר אלא רק לשנה אחת העיד חברו, חזי כהן, כי "נכון שהחתמות לקבע נעשות כעת לשנה ולא לתקופה יותר ארוכה". עיקר טענותיו של התובע מתייחסות לקיום ספק בקשר להמשך העסקתו במסגרת שירות קבע והן מבוססות, בנוסף לדבריו בקשר לכושרו המוגבל ולהתפרצויותיו, על מספר תקלות שנגרמו על ידו במהלך עבודתו. לגבי כושרו כבר פורטו הדברים ובאשר לתקלות, של פגיעה במסוק ע"י רכב שנהג בו, של הפלת מסוק בעת שעסק בהגבהתו באמצעות מכשיר הגבהה ושל מתן אישור להנעת מסוק עם כיסוי מנוע שכמעט גרם לשריפתו של המסוק ושלטענתו יש בהם להצביע על כך שקיים חשש ששירות הקבע שלו לא יוארך יש לציין כי מפקדו העיד שמתייחסים לתקלות מסוג זה ברצינות ונוקטים באמצעים משמעתיים בשל אירועם ובמסגרת זו גם התובע הועמד לדין משמעתי אך אמר שדברים כאלה "קורים מדי פעם וזה קרה לא רק לתובע" וכי לא מדובר בפעולה עצמאית רק של התובע אלא בפעולת צוות שמעורבים בה מספר אנשים ולא אמר שבשל כך שינה את הצבתו לתפקידים במסגרת היחידה בדומה למכונאים המוטסים האחרים. כשנשאל מה הם האיזון והתוצאה הסופית של כל המרכיבים השיב שהדבר מאוד תלוי ברגישות של המפקד והמפקדים מתחלפים והוסיף כי כרגע עומדים בפני עידן חדש בחיל האוויר של גל פיטורים מאוד גדול ואם יהיה מצב כזה של פיטורים ויהיה מפקד שלא יכיר חסד נעורים לתובע ולא יהיה מוכן לספוג את התפרצויות הזעם שלו יכול להיות שיחליט שעקב הצמצומים יוציא אותו לפרישה מוקדמת תוך שסיכם שהוא אומר שתרחיש כזה הוא לא בלתי אפשרי ובמצב הנוכחי בחיל האוויר הוא הגיוני, אם כי אמר גם שבתקופתו כמפקד שיחרר שבעה נגדים והתובע לא נכלל ביניהם והוסיף כי קיימות גם נורמות של עשיית מאמץ לאפשר המשך שירות ללוחמים שנפגעו במהלך שירותם. לאור זאת ולאחר שהתובע הגיע בינתיים לגיל של 36שנים ולפי עדות המפקד המשך השירות של טכנאים מוטסים הוא עד גיל 40נראה לי שהחשש שעבודתו תופסק בעקבות התאונה הוא מצומצם ביותר. אין לומר שחשש כזה לא קיים אך הוא כאמור מצומצם ביותר ויש מקום להעריכו רק על דרך האומדן הגלובלי. מעבר לכך קיימת כמובן אפשרות שמצבו ישפיע עליו גם בקשר למציאת עבודה אחרת, לאחר גמר השירות הצבאי, דבר שבקשר אליו ייחד ב"כ התובע את עיקר תביעתו לפיצוי בסכומים גדולים מאוד, אולם לאור יכולתו של התובע להמשיך בתיפקודו בתפקידו הנוכחי, שהוא ללא ספק תפקיד קשה ואחראי, גם אין להפריז בתוצאות אפשרות זו. אין ספק שבפועל התובע השתדל והתאמץ למלא את תפקידו ללא הגבלה אך את הפיצוי הכספי יש לפסוק לאור התנהגותו ותיפקודו בפועל ולא עפ"י היכולת המוגבלת שיכולה היתה להתקיים אלמלא השתדל והתאמץ דבר שלמעשה חייב היה לעשות לפי עיקרון הקטנת הנזק. אם, גם לאחר סיום השירות הצבאי, ימשיך התובע באותו מאמץ שאיפשר לו למלא את תפקידו הנוכחי, שהוא כאמור קשה ואחראי, יש להניח שלמיגבלותיו לא תהיה גם השפעה רבה בקשר למציאת עבודה אחרת ולתיפקוד בה לאחר סיום השירות הצבאי. לכן נראה לי כי גם החשש לפגיעה בהשתכרותו בעתיד לאחר סיום השירות הצבאי, על אף התאונה הקשה שהיה מעורב בה ועל אף הנכות הרפואית כפי שנקבעה, הוא מצומצם למדי. בנוסף לכך יש מקום להעיר כי אין כל בטחון שהתובע היה מצליח למצוא מקום עבודה חילופי, לאחר סיום השירות הצבאי, באותו שכר ובאותם תנאים שקיבל במסגרת שירות הקבע ששימש בסיס לחישובי ב"כ התובע אך לדבר אין חשיבות כה מרובה לאור האמור לגבי הפגיעה המצומצמת שיש להביא בחשבון בכושר השתכרותו לעתיד לאור יכולת תיפקודו עד היום כפי שצויין. בהתאם לכך ובשים לב לכל האמור יש מקום להעריך גם את הפיצוי בשל הפגיעה בכושר ההשתכרות גם לאחר סיום השירות הצבאי, על דרך האומדן הגלובלי, וכשמביאים בחשבון את כל הנתונים כפי שפורטו, נראה לי כי סכום של - 000, 120ש"ח מהווה פיצוי הולם ומתאים בענין זה הן ביחס ליתרת תקופת השירות בצה"ל והן ביחס לתקופת העבודה בעבודה אחרת לאחר מכן. התובע ביקש גם פיצוי על הפסד פנסיה לגבי צמצום כושר השתכרותו בעבודה נוספת בעתיד לאחר השיחרור מצה"ל אך בנסיבות הענין נראה לי כי הפיצוי בסכום הגלובלי שנקבע לגבי הפגיעה בכושר ההשתכרות כולל גם אפשרות רחוקה זו ואין להפריז בקביעת פיצוי על אפשרויות מאוד ספקולטיביות שאינן תואמות את התיפקוד בפועל כפי שקיים במשך תקופה של כחמש שנים מאז התאונה. עוד טען התובע לפיצוי עבור ירידה בכושרו לעזרה במשק הבית ולתרומה לניהולו אך לאחר שאשתו העידה כי הוא חוזר הביתה בסביבות השעה 00: 18ובנוסף לכך יש ימים שבהם הוא טס בלילות ומשמש כתורן בבסיס ברור שתרומתו במשק הבית מלכתחילה יכלה להיות מצומצת ביותר ולאור תיפקודו בתפקידו בחיל האוויר נראה כי לא נגרמה פגיעה ביכולת מצומצמת זו ומדובר בניסיון לקבלת פיצוי שאין לו בסיס במציאות. בוודאי שאין מקום לזכות את התובע בפיצוי בסך של 600ש"ח לחודש בענין זה ובנסיבות הענין אף אינני סבור שיש בכלל מקום לפיצוי בענין זה. נותרו הפריטים של נזק שאינו נזק ממון (כאב וסבל) ושל הוצאות נסיעה שהיו לתובע בזמן הטיפול הרפואי. לגבי הנזק שאינו נזק ממון, לא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי סכום הפיצוי בעת הגשת הסיכומים (בענין זה נפלה טעות בסיכומי ב"כ התובע כשציין סכום של - 481, 34ש"ח בעוד אשר לפי תדפיס תוכנת המשערכת שצירף הסכום הוא - 481, 38ש"ח). לאור העלייה המצומצמת במדד שחלה מאז הגשת הסיכומים ותוספת הריבית לתקופה זו נראה לי כי יש מקום לקבוע את הפיצוי בענין זה בסכום כולל של - 000, 40ש"ח. לגבי הוצאות הנסיעה, התובע אומנם לא הביא קבלות אך אין ספק כי בתקופת האישפוז, בייחוד בבית חולים לוינשטיין, אשתו בוודאי ביקרה אותו והוציאה לצורך זה הוצאות שהתובע זכאי לפיצוי עליהן ולאחר מכן בתקופת הטיפול באישפוז יום, בתחילה, במשך חודשיים, כל יום ולאחר מכן פעמיים בשבוע כשאשתו נלוותה אליו לנסיעות נגרמו להם הוצאות מרובות. ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע בענין זה סכום של - 000, 30ש"ח אך נראה לי כי גם בענין זה הפריז ויש מקום לזכות את התובע בפיצוי בסכום כולל של - 000, 15ש"ח בלבד. סך הכל הפיצוי המגיע לתובע בהתאם לאמור מסתכם ב - 000, 175ש"ח כשדמי ההצמדה והריבית על הפיצוי עבור נזק שאינו נזק ממון כבר נכללו, בסכום זה ואילו לגבי הנזק בשל פגיעה בכושר השתכרות אין מקום לתוספת דמי הצמדה וריבית כי הפיצוי מתייחס לנזק שיקרה בעתיד ויש לקבוע רק תוספת של דמי הצמדה וריבית לגבי הוצאות הנסיעה. לכן, הנני מחייב את הנתבעים, באופן הדדי, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. את הסכום של - 000, 175ש"ח בתוספת דמי הצמדה וריבית כחוק על סכום זה מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. ב. דמי הצמדה וריבית כחוק על הפיצוי עבור הוצאות נסיעה מיום 15.1.95, (תאריך משוער של אמצע התקופה של ההוצאה בשים לב לכך שבתקופה הראשונה הוצאות הנסיעה היו גדולות יותר) ועד ליום מתן פסה"ד. ג. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של - 500, 23ש"ח בתוספת מע"מ על סכום זה.תאונת דרכים