קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים (לא לפי חוק הפלת"ד): 1.התביעה שבנדון בגין נזקי גוף עקב פגיעה בתאונת-דרכים שארעה ביום 26.1.94, התובע נסע ברכב מסוג פולקסווגן אשר לא היתה לגביו פוליסת בטוח בת-תוקף ולפיכך התביעה הוגשה מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש) כנגד האוטובוס שפגע בו והמבטחת שלו, ולא מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. 2. ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק-דין על דרך הפשרה על-פי סעיף 79 א' לחוק בתי-המשפט (נוסח-משולב), תשמ"ד 1984-. ב"כ הצדדים הסכימו עוד שפסק הדין ינתן על יסוד המסמכים שבתיק המשטרה וחוות-דעת שיגישו הצדדים, עוד הם הסכימו שלא לטעון, אך ביקשו שביהמ"ש ינמק את פסק-דינו. (פרוטוקול מיום 16.5.99) . 3. גירסת התובע כמובאת בכתב התביעה היא: "ביום 2.1.94 בעת נסיעת הפולקסווגן הנ"ל בכביש שכם לכוון ירושלים הגיע האוטובוס הנ"ל מהכוון הנגדי ופתאם סטתה ממסלול נסיעתו ופגעה בחזית הקדמית של הפולקוסווגן הנ"ל כתוצאה מכך נחבל התובע קשות". (ס. 4 לכתב-התביעה) בכתב-ההגנה הנתבעים הכחישו חבותם וטענו בין היתר שהתאונה ארעה עקב התפרצות התובע לנתיב הנסיעה של האוטובוס (ס. 9 לכתב ההגנה), ואולם מעיון בעדות נהג האוטובוס במשטרה עולה בבירור שנהג האוטובוס מודה שהוא סטה למסלול נסיעת התובע ופגע בו, אלא שלדברי נהג האוטובוס הסטיה למסלול היתה עקב החלקה על הכביש הרטוב ממי גשם. השאלה איננה אפוא האם סטה האוטובוס לנתיב נסיעת התובע ופגע בו, אלא, האם סטיית האוטובוס למסלול נסיעת התובע היא תוצאה של התנהגות רשלנית של נהג האוטובוס. 4. המסמכים שהוגשו לעיוני היו אלו - תיק המשטרה, חוות-דעת בוחן התנועה פרדי הרשקוביץ מטעם הנתבעים וחוות-דעת בוחן התנועה מר יצחק עמיאל מטועם התובע. 4.1 בתיק המשטרה, דו"ח בוחן תנועה מטעם פקד רוזנר, בדוח צויין בין היתר: -"כביש אספלט תקין דו סיטרי ללא כל הפרדה, עקומה חדה כביש רטוב ממי גשם, שפוע חד 10%. -"נערך נסוי שדה ראיה לפנים ניתן לראות למרחק 60 מ' שרכב מגיע ממול" "לא נמצאו סימני בלימה" -"מהירות מותרת 80 קמ"ש" מסקנות : "רכב א' האוטובוס שנסע בכביש שכם מכוון לשכם בירידות משכם בעקומה ימינה החלק לעבר הנתיב הנגדי והתנגש ברכב ב' שהגיע ממול" 4.2 בוחן התנועה הראשי של המשטרה, פרדי הרשקוביץ פנה במהלך חקירת התיק לטכניון וביקש מהם לחוות-דעתם בשאלות שלהלן שנתעוררו במהלך החקירה: "1. מהירות הרכב בזמן ההתנגשות. 2. האם היתה האטה בלימת חרום של הרכב בשלוש מאות מטרים שקדמו לתאונה" (מתוך חוות-דעת ד"ר עזי אתרוג מהטכניון). בסכום חוות הדעת מטעם הטכניון כותב ד"ר אתרוג: "הטכוגרף היה פגום . למסילה שעליה נעה המחט הרושמת צורת בננה. המקום המתאים למהירויות 40-45 קמ"ש פגום במיוחד ולכן דיוק מדידת הזמנים ועקב כך דיוק חישוב המרחקים, גרועים במיוחד. העובדה שיתכן והרכב החליק קרוב לזמן התאונה פוגמת גם במדידת המהירויות. התשובות שלהלן מתעלמות מתרומת ההחלקה אם היתה למהירויות ולמרחקים: בזמן ההתנגשות היתה מהירות הרכב פחות מ- 6.5 קמ"ש. היתה האטה ממהירות של 62 קמ"ש עד לאפס (לא כולל השפעת ההחלקה)".ו המסקנות מבוססות אפוא על נתונים עובדתיים שאינם כוללים החלקה, משמע בהכרח, על נתון עובדתי על-פיו נהג האוטובוס נסע ובלם, דע עקא שמסקנות אלו אינן מתישבות עם גירסת נהג האוטובוס על-פיה הוא החליק. גירסה שחוקרי המשטרה ובהם הרשקוביץ קיבלו. נראה אפוא שחוות-דעת זו אינה תורמת רבות לסוגיה בה עסקינן. 4.3 נהג האוטובוס הועמד לדין בביהמ"ש לתעבורה בנתניה ת"ע 617026/95, אלא שבמהלך הדיון התובע הודיע לביהמ"ש שהוא מבקש לחזור מכתב-האישום, וכתב-האישום נמחק (החלטה מיום 8.11.98) . 4.4 מטעם הנתבעים הוגשה כאמור חוות-דעת של פרדי הרשקוביץ, מדובר בבוחן שחקר את התיק מטעם המשטרה ועובדה זו אומרת דרשני - במיוחד לאור העובדה שבחוות-דעתו מצטט הרשקוביץ את חוות-דעת הטכניון, אלא שמצטט אותה באופן חלקי בלבד, באופן שמציג תמונה לא נכונה. בס. 7 לחוות-דעתו מצטט את המסקנות של ד"ר אתרוג, אך איננו מזכיר ולו ברמז שהמסקנות מתעלמות מהשפעת ההחלקה (ראה סעיף 4.2 לעיל) . 4.5 התובע הגיש חוות-דעת מטעם בוחן התנועה עמיאל יצחק, אשר מסקנתו היתה: "סוף דבר הנני בדיעה שהגורם לתאונה הינו אופן נהיגת נהג האוטובוס שהתעלם ממצב הדרך, ממצב מזג האויר, המשיך בנסיעה במהירות שאינה מתאימה לנתונים ואילצה אותו לבלום באופן דרסטי ולהחליק בקו ישר לעבר המסלול הנגדי ולהתנגד ברכב שבא ממול". עוד מציין מר עמיאל: "במהלך הנ"ל אישר האוטובוס כי האיט בהגיעו לעקומה אך לא הצליח למנוע תאונה. מאחר וממצאי הטכוגרף מצביעים על מהירות 62 קמ"ש מתחילת ההאטה הרי שהמסקנה המתקבלת שנהג האוטובוס היה במהירות גבוהה מאד לתנאי הדרך ומזג האויר ונאלץ להפחית את מהירות נסיעתו באופן דרסטי עובר לתאונה..." 5. מסקנתו של הבוחן עמיאל נראית לי מבוססת יותר וסבירה יותר בהתחשב בנתונים העובדתיים שציין פקד רוזנר (סעיף 4.1 לעיל). עוד אוסיף שבמקרה דנן יש לדעתי מקום להחיל את כלל הדבר מדבר בעדו ומהמסמכים איני יכולה לקבוע שנהג האוטובוס הרים את הנטל להוכיח שנהג בזהירות ראויה בהתאם לתנאי הכביש (עקומה חדה ושיפוע חד) ולתנאי מזג האויר (טפטוף גשם וכביש רטוב). התוצאה שיש לקבוע שהתאונה ארעה בשל רשלנות נהג האוטובוס שלא התאים מהירות נסיעתו לתנאי-הדרך ומזג האויר. תאונת דרכיםנזיקין