קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת נזק לרכב חונה: בפני תביעה כספית והודעת צד ג' שעניינן תאונת דרכים. להלן העובדות הצריכות לעניין. לגרסת התובע בעת קרות האירוע רכבו חנה בחניה בסמוך למוסך בו הוא עובד, בצד ימין של הדרך. לפתע, לגרסת הנתבע, הוא שמע רעש, ובלשונו: "בום פיצוץ" (ראה עמ' 2 שורה 5), רכבו נפגע, ולגרסתו, רכב הנתבע פגע ברכבו. התובע ציין כי הוא לא היה עד לתאונה. התובע צרף לכתב תביעתו דו"ח שמאי המלמד על מהות הנזק שנגרם לרכב ועלותו. כמו כן התובע צרף חשבונית בגין שכ"ט השמאי. לגרסת הנתבע כפי שנטענה על ידו בהודעת צד ג', האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו של הצד השלישי. לגרסתו, צד ג' יצאה מהחניה בנסיעה לאחור, נכנסה לנתיב נסיעתו, חסמה את נתיב נסיעתו, ואילצה אותו לסטות מנתיבו ולפגוע ברכב התובע. לפיכך הנתבע טען כי אין הוא אחראי לנזקי התובע. הנתבע טען כי יש לחייב את צד ג' בכל סכום שיפסק נגדו, אם יפסק נגדו. הנתבע הוסיף במהלך הדיון וטען כי הוא היה בדרכו על מנת לערוך מבחן רישוי לרכבו. לדבריו הדרך בה נסע היא כביש צדדי צר אשר לא ניתן לפתח בו מהירות מעל ל- 50 קמ"ש, ומכון הרישוי היה ממוקם בדרכו לפניו, במרחק של כ- 20 מ' . לדבריו, צד ג' חנתה בצד שמאל של הדרך ויצאה באופן פתאומי בנסיעה לאחור וחסמה את דרכו באופן מוחלט, לפיכך הוא הסיט את רכבו ימינה. לדברי הנתבע, אם הוא לא היה מסיט את רכבו הוא היה מתנגש בצד ג'. בנוסף, הנתבע טען כי היה עד ראיה לאירוע. אולם העד הנ"ל נסע ממקום האירוע לכשראה ובלשונו, שכולם התנפלו עליו והזהירו את צד ג', כי היא אינה אשמה (ראה עמ' 5 שורות 5-7). לגרסת צד ג', הגב' ירושלמי, עובר לאירוע היא נכנסה לרכבה ושילבה להילוך אחורי. לדבריה היא התבוננה שמאלה והבחינה בנהג רכב הנוסע במהירות מופרזת, לפיכך לדבריה, היא לא נסעה. צד ג' הוסיפה כי הנתבע הבחין באורות הרכב ובלשונה: "... ואז הוא כנראה נלחץ והסיט את ההגה ונכנס בתובע" (ראה עמ' 5 שורות 18, 19). לשאלת הנתבע צד ג' השיבה כי היה באפשרות הנתבע להבחין ברכבה הואיל וצד שמאל של רכבה היה פנוי, והיא ראתה את הנתבע נוסע במהירות, ובלשונה: "מטורפת" (ראה שורה 25 עמ' 5). מטעמו של התובע העיד מר שלמה לוי. יצויין כי לדברי העד הוא היה עד ראייה לתאונה. לדבריו ובלשונו: "...הרכב של הנתבע אזולאי נסע במהירות ומה שראיתי, פתאום הוא ניסה לעצור עם הבלמים האוטו לא נשמע לו והמשיך להגלש בערך 50 מטר והוא התנגש ברכב התובע". (ראה עמ' 3 שורות 7-9). העד הוסיף כי משמאלו של הכביש קיימת רחבת חניה על אדמת כורכר. רכבה של צד ג' חנה בניצב לדרך, על הכורכר. עוד העד ציין כי הוא לא ראה אם צד ג' נסעה או לא נסעה, אולם לדבריו הוא ראה שצד ג' ובלשונו: "... לא היתה על הכביש היא היתה במתחם הכורכר". (ראה עמ' 3 שורות 11-13). לשאלות הנתבע העד השיב כי מהירות נסיעת הנתבע ורעש הבלמים הם אשר הפנו את תשומת ליבו לאירוע. ובלשון העד "כמו בפספוסים, הוא התנגש בבום אדיר, והנזק ברכבו של הנתבע מעיד על כך, לתובע יש רכב חזק מאוד ... " (ראה עמ' 3 שורות 19-22). כמו כן העד הוסיף כי הרחוב בו ארע האירוע הוא רחוב דו סטרי, הנתבע נסע באמצע הרחוב ולכשהיה נדמה לנתבע שצר ג' נוסעת ברברס, על מתחם חניית הכורכר, הנתבע בבהלה הסיט את ההגה ורכבו לא נשמע לו. העד חזר על דבריו לפיהם אין הוא יודע אם צד ג' נסעה או לא נסעה. העד אישר בחקירתו הנגדית שהוא מכיר את התובע וכן את צד ג', ומסר כי שלושתם עובדים באותו המוסך. (ראה עמ' 4 שורות 13-14). ממצאים ומסקנות: 1. לאחר שבחנתי את העדויות אשר הובאו בפני, והזהרתי עצמי כי עד ההגנה מכיר את התובע ואת צד ג', הואיל והצדדים עובדים יחדיו במקום עבודה אחד, והתרשמתי מהעדים ומאופן מסירת עדותם, הגעתי למסקנה כי אני מעדיפה את עדותו של העד מר שלמה דוד, אשר העיד ובלשונו, כי צד ג' היתה במועד האירוע על מתחם הכורכר ולא היתה על הכביש. כמו כן, העד מסר כי הנתבע נסע במהירות מופרזת ומהירות נסיעתו ורעש הבלמים, הם אשר הסבו את תשומת ליבו לאירוע. 2. אני סבורה כי צד ג' נסעה לאחור על שביל הכורכר. אולם, אני סבורה כי צד ג' לא ירדה מדרך הכורכר לכביש הואיל והבחינה ברכב הנתבע אשר נסע על הכביש במהירות. 3. אני סבורה כי הנתבע הבחין בצד ג' נוסעת לאחור ברחבת החניה על אדמת הכורכר, וסבר שצד ג' תנסה להשתלב בכביש ולפיכך הסיט את רכבו. 4. אינני מסכימה עם גרסת הנתבע לפיה לא ניתן להבחין באורות רברס בשעות היום. אני סבורה כי ניתן להבחין באורות רברס גם בשעות היום. כמו כן, ניתן להבחין באורות רברס במועד בו נהג הרכב משלב את ההילוך ברכבו להילוך אחורי, גם אם הרכב אינו במצב של נסיעה. עם זאת, במקרה שבנדון קיימת אפשרות לפיה הנתבע לא הבחין באורות הרברס של צד ג' בשל העובדה שרכב צד ג', עמד בניצב לדרך. 5. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי הנתבע אחראי לקרות התאונה. מצאתי כי לצד ג' אין רשלנות תורמת לקרות הארוע, הואיל ומצאתי, כאמור לעיל, שאני מעדיפה את גרסת העד מר שלמה דוד, אשר העיד כי צד ג' בעת האירוע היתה על מתחם הכורכר. 6. באשר לגובה הנזק, התובע המציא דו"ח שמאי ממנו עולה כי לרכבו נגרם נזק בסך של -.2,100 ₪. כמו כן התובע שילם לשמאי עבור שכר טרחתו -.420 ₪. התובע שילם עבור אגרת בית משפט סך של -. 86 ₪. לאור האמור נזקיו המוכחים של התובע הם בסך של -.2,606 ₪. 7. סוף דבר: א. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את נזקיו המוכחים בסך של -.2,606 ₪. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של -.300 ₪. ב. אני דוחה את הודעת צד ג' אשר הגיש הנתבע נגד הגב' ירושלמי רינת. אני מחייבת את הנתבע לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של 300 ₪. רכברכב חונהנזק לרכב