תקנת השוק במטלטלין (רכב)

תקנת השוק הינה חריג לכלל הקובע כי אין אדם יכול להעביר לרעהו יותר זכויות מאשר יש לו. סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 מונה ששה תנאים מצטברים לתחולת תקנת השוק (ראו: א. זמיר, מ. א. ראבילו, ג. שלו, "הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי" עמ' 423):   א. כריתת חוזה. ב. ממכר שהוא נכס נד.   ג. מוכר שהוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר.   ד. היות המכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר.   ה. קבלת הנכס להחזקת הקונה. ו. תום ליבו של הקונה.    קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנת השוק במטלטלין: 1. בבקשה זו עותר המבקש לכך שבית המשפט יוציא מלפניו פסק דין הצהרתי, המצהיר כי הוא הבעלים של מכונית מסוג פורד טרנזיט, מספר רישוי 00-856-89. (להלן: "המכונית").   העובדות:   2. ביום 6.10.99 רכש המבקש את המכונית מאחיו.   3. לטענת המבקש, בחודש אוקטובר 2000 נערכה בינו לבין המשיב מס' 1 עיסקת שותפות, שפרטיה אינם דרושים לענייננו, אשר במסגרתה הוא מסר למשיב מס' 1 את המכונית ואת רשיונות המכונית. לטענת המבקש, זמן קצר לאחר מכן הסתבר לו כי המשיב מס' 1 הונה אותו, ובהמשך הדברים שלח המשיב מס' 1 את ידו במכונית וגנב אותה.   4. לאחר הדברים האלה העביר המשיב מס' 1 את המכונית למשיב מס' 2, וביום 19.10.00 נרשמה הבעלות במכונית על שמו של משיב מס' 2.   5. ביום 1.2.01 הגיש המבקש את בקשתו זו. בתחילה הוגשה הבקשה רק נגד המשיבים מס' 1 ו-2. במועד הגשת הבקשה היתה המכונית רשומה על שמו של משיב מס' 2, וככל הידוע במועד זה היא היתה בחזקתו. ביום 4.2.01 מסר המבקש את הבקשה למשיבים מס' 1 ו-2, ואולם משיבים אלה לא טרחו להשיב לבקשה, והם לא נטלו חלק בדיון.   6. ביום 25.2.01, היינו שלושה שבועות לאחר מסירת כתבי בית-הדין למשיבים מס' 1 ו-2, מכר המשיב מס' 2 את המכונית לאדם בשם נזמי שוויקי (להלן: "שוויקי"), אשר רשם את המכונית על שם בנו, יוסרי. לדברי שוויקי, הוא רכש את המכונית תמורת סך של 24,500 ש"ח אותם הוא שילם למשיב מס' 2. לטענת שוויקי, המכונית שימשה את המשיב מס' 2 לצורך הסעת נוסעים בשכר, ובעת שמשיב זה מכר לו את המכונית הוא אמר לו כי הוא נאלץ ליסוע בדחיפות לארצות הברית שכן בנו המתגורר שם ביקש ממנו לבוא אליו בשל מחלתו.   7. המכונית נרשמה על שמו של שוויקי ביום 25.2.01, וכבר למחרת היום מכר אותה שוויקי למשיבה מס' 3 (להלן: "המשיבה"). לטענת שוויקי, הוא מכר את המכונית למשיבה תמורת סך של 25,000 ש"ח, כאשר חלק מהתמורה עבור רכישת המכונית נדחה. ביום 26.2.01 נרשמה, אפוא, המכונית על שמה של המשיבה.   8. משהוברר למבקש כי בינתיים הועברה המכונית למשיבה, הוא תיקן את הבקשה על ידי צירופה כמשיבה נוספת לבקשה. המבקש עשה נסיון להמציא את הבקשה המתוקנת למשיבים מס' 1 ו-2, ואולם הם סרבו לקבלה (ראו תצהירו מיום 1.7.01 של מר יוסף נגאר).   9. בהעדר התייצבות מטעם המשיבים מס' 1 ו-2 המחלוקת בתיק זה הינה בין המבקש, מצד אחד, לבין המשיבה, מצד שני; לטענת המבקש, המכונית הינה רכושו אשר נגנב ממנו, ועל כן יש להשיבה לידיו. מנגד, טענתה העיקרית של המשיבה היא, כי אין ולא היתה לה כל ידיעה לגבי הנסיבות בהן המכונית יצאה מידיו של המבקש, וכי בעת שהיא רכשה את המכונית משוויקי התקיימו בה תנאי תקנת השוק הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968. לפיכך, טוענת המשיבה, יש לקבוע שהיא הבעלים של המכונית.   דיון והכרעה:   10.               אני מוכן לקבל את טענת המשיבה כי לא היתה לה כל ידיעה לגבי הנסיבות בהן המכונית יצאה מידיו של המבקש, וכי בכל הנוגע לרכישת המכונית היא היתה תמת לב. משמעות הדבר היא, שעניין לנו ב"משולש" אשר בו שלושה קודקודים: - המבקש שהינו הבעלים המקורי של המכונית אשר נגנבה ממנו; ב - המשיב מס' 1 (ואולי גם המשיב מס' 2) אשר גנב את המכונית מהמבקש; ג - המשיבה אשר קנתה את המכונית משוויקי בתום לב, מבלי לדעת את השתלשלות העניינים אשר קדמה לרכישה. (ראו: ע"א 5664/93, כנען נ. U.S.A., פ"ד נא(1), 114, 127). "משולש" זה יוצר עימות בני שני צדדים תמי לב; המבקש, מצד אחד, והמשיבה, מצד שני. כפי שמציין בית המשפט העליון בפרשת כנען, עימות בין שניים אשר להם אותה זכות הוא נדיר, "והמתח המשפטי שהוא יוצר מצריך שילוב של כללים משפטיים מתחומים שונים ופתיחות רעיונית לפתרונות בלתי-שגרתיים." (שם, בעמ' 125).   11. המתח הקיים בסיטואציה מעין זה שבפנינו, בין הבעלים המקורי תם הלב לבין הקונה תם הלב, מחייב הכרעה שהיא תוצאה של מדיניות משפטית. שיטות משפט שונות הכריעו בדרכים שונות. כך למשל, שיטת המשפט העברי ושיטת המשפט האמריקאי קובעות, כי הבעלות נשארת לעולם בידי הבעלים המקורי (פרשת כנען בעמ' 126). מכאן, שאילו עניינו של תיק זה היה מוכרע לפי שיטות משפט אלו, התוצאה היתה כי יש לקבל את הבקשה ולהכריז על המבקש כעל הבעלים של המכונית. שיטת המשפט שלנו בחרה בפתרון שונה. שיטת המשפט שלנו קובעת, כי אם התקיימו בקונה תנאי "תקנת השוק", הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, זכותו של הקונה גוברת על זכותו של הבעלים, והבעלות בנכס תהיה של הקונה.   12. תקנת השוק הינה חריג לכלל הקובע כי אין אדם יכול להעביר לרעהו יותר זכויות מאשר יש לו. סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 מונה ששה תנאים מצטברים לתחולת תקנת השוק (ראו: א. זמיר, מ. א. ראבילו, ג. שלו, "הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי" עמ' 423):   א. כריתת חוזה.   ב. ממכר שהוא נכס נד.   ג. מוכר שהוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר.   ד. היות המכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר.   ה. קבלת הנכס להחזקת הקונה.   ו. תום ליבו של הקונה.     13. לטענת המבקש, בעניינה של המשיבה לא התקיימו תנאים ג', ד' ו-ו' מבין התנאים הנזכרים לעיל, ועל כן לא התקיימו בה תנאי תקנת השוק. לפיכך, כך טוען המבקש, יש להצהיר על כך שהבעלות במכונית היתה ונשארה שלו.   14. הנטל להוכיח את קיומם של התנאים הקבועים בחוק מוטל על מי שטוען כי התקיימו בו תנאי תקנת השוק. (פרשת כנען בעמ' 132 מול האות ד'). הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידה של המשיבה להוכיח כי התקיים בעניינה התנאי השלישי מבין התנאים הנזכרים לעיל, היינו כי שוויקי הינו אדם העוסק במכירת מכוניות. הואיל וששת התנאים הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 הינם תנאים מצטברים, די בכך כדי להביא למסקנה שלא התקיימו במשיבה תנאי תקנת השוק, ועל כן זכותו של המבקש גוברת. אבהיר את עמדתי;   15. המשיבה זימנה לעדות את שוויקי, אשר מסר תצהיר במקום עדות בחקירה ראשית. לכאורה היה מקום לצפות לכך ששוויקי יבסס בתצהירו, בצורה מלאה ומפורטת, את טענת המשיבה כי הוא עוסק בסחר במכוניות משומשות. לכאורה ניתן היה לצפות לכך ששוויקי יפרט בתצהירו עניינים שונים כגון, כמה זמן הוא עוסק בעיסוק זה? האם הוא רשום בפני הרשויות המוסמכות כמי שעוסק בסחר במכוניות? מה היקף עסקיו? מהי שיטת עבודתו? מהי שיטת הרישום של העיסקאות שהוא מבצע? עם מי הוא עומד בקשרי מסחר? וכד'. כך ניתן היה לצפות ששוויקי יעשה, ואולם הוא לא עשה כן. הדבר היחיד שנאמר בתצהירו לגבי אחת השאלות המכריעות אשר בקשר אליה הוא נדרש להעיד היה: "אני עובד נהג ובעל רכבים." הא ותו לא. אומנם שוויקי אמר בתצהירו כי ביתו משמש כמקום עיסקו, ואולם אין הוא מפרט מהו עיסקו. בתצהירו לא נאמר דבר על כך שהוא עוסק בסחר במכוניות, וממילא לא נאמר דבר על כך שהוא מכר את המכונית למשיבה במהלך עסקיו הרגיל.   16. בחקירתו הנגדית טען שוויקי כי הוא עוסק בסחר במכוניות. עם זאת, הוא התקשה למסור פרטים ברורים לגבי פעילותו זו. הרושם העולה מעדותו הוא, כי הנכונות שלו להבהיר את הדברים היתה מוגבלת למדי. התמונה העולה מחקירתו הנגדית של שוויקי היא, כי מדי פעם בפעם הוא קונה מכוניות על מנת למכור אותם ולהפיק רווח מהפער שבין מחיר הקניה למחיר המכירה. הרושם העולה מהעדות הוא, כי הפעילות של שוויקי בקניית מכוניות ובמכירתן היא פעילות מזדמנת אשר אינה נעשית בצורה מסודרת; אין לו מקום עסק מסודר; אין הוא מנהל רישומים מסודרים; אין הוא מדווח על פעילותו והכנסותיו לרשויות המוסמכות. מדי פעם בפעם הוא קונה מכונית על מנת למכור אותה ולהפיק רווח. האם די בכך? אני סבור שלא.   17. הוראות סעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח-1968 קובעות, כי על מנת שיתקיימו בקונה תנאי תקנת השוק עליו לקנות את הנכס ממוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, וכי המכירה היתה במהלך הרגיל של עסקי המוכר. מכאן, שאדם הקונה נכס מאדם שאינו עונה אחר התנאים הללו, לא יזכה בהגנת תקנת השוק, אפילו היה תם לב לגמרי. "ההנחה היא שקנייה ממוכר שעיסוקו הוא מכירת נכסים מסוג הממכר אינה מעוררת חשד בנוגע לזכויות המוכר. חשש כזה עלול להתעורר בקנייה אקראית מידי אדם שכרגיל אינו עוסק במכירת נכסים, או העוסק במכירת נכסים אחרים." (ראו: זמיר, ראבילו, שלו לעיל, בעמ' 424). בהערת אגב אציין, כי ההנחה שהקניה מסוחר היא יותר "בטוחה" מקניה מאדם פרטי איננה בהכרח נכונה לכל תחומי המסחר. כך למשל, בכל הנוגע לשוק המכוניות המשומשות, יתכן מאד שיותר "בטוח" לקנות מכונית מאדם "פרטי" אשר החזיק במכונית והשתמש בה במשך שנים רבות, מאשר לקנות מכונית במגרש מכוניות.   18. השאלה בה עלינו להכריע הינה, אפוא, מיהו אותו "עוסק" עליו מדבר סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968. אני סבור, כי בבואנו להשיב על שאלה זו עלינו להפנות מבטנו לרגע לקודקוד השלישי ב"משולש" עליו עמדתי לעיל, היינו, עלינו להפנות מבטנו לעברו של "הגנב". בדרך כלל, גנבי רכוש אינם מעוניינים ברכוש אותו הם גנבו, כשלעצמו, אלא הם מעוניינים למכור אותו ולקבל בעד המכירה תמורה כספית. זהו, בדרך כלל, המצב בתחום גניבות הרכב, אשר, כידוע, הפכו בשנים האחרונות להיות ל"מכת מדינה". חלק מהמכוניות הגנובות מועברות ל"משחטות", שם המכוניות מפורקות לחלקיהן. אני סבור, כי מדיניות שיפוטית ראויה צריכה להתמודד עם האפשרות שחלק מהמכוניות יגיעו ל"מכבסות", היינו למקומות אשר "ינקו" את המכוניות מהכתם הדבק בהן בשל היותן מכוניות גנובות, ויאפשרו את רכישתן כשהן "נקיות" מכל פגע.   19. על רקע האמור לעיל אני סבור שיש לקבוע, כי ה"עוסק" עליו מדבר סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, הינו אדם העובד בצורה פורמלית ומסודרת, גלויה ומדווחת, במכירת נכסים מסוגו של הממכר, ולא מי שפועל בצורה מזדמנת, בלתי פורמלית ובלתי מדווחת. החשש כי אדם הפועל בצורה מזדמנת ובלתי פורמלית ישמש, מדעת או שלא מדעת, כתובת למי שרוצה להיפטר מרכוש גנוב, גדול מהחשש הקיים לגבי בעל עסק הפועל בצורה מסודרת. הסיכוי כי מי שפועל בצורה מזדמנת ובלתי פורמלית ישמש "מכבסה" של רכוש גנוב, גדול מהסיכוי שכך יהיה אצל בעל עסק הפועל בצורה מסודרת. ואם יטען הטוען - דבר אשר לא הוכח בפנינו - כי במגזרים מסויימים לא נהוג לפעול באמצעות עסקים פורמלים ומסודרים, אזי נשיב לו: "ייזהר הקונה." 20. הגעתי, אפוא, לכלל מסקנה כי שוויקי איננו "עוסק" כמשמעותו של מושג זה בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968. מכאן, שלא התקיימו במשיבה תנאי תקנת השוק, ועל כן זכותו של המבקש גוברת על זכותה.   21. התוצאה היא, שאני מחליט לקבל את הבקשה ואני מצהיר כי המבקש הינו הבעלים של המכונית. כפועל יוצא מכך, אני מורה למשיבה למסור את המכונית לידי המבקש, אשר יהיה רשאי לרשום את המכונית על שמו. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני קובע כי על המשיבה לשלם למבקש הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.   22. הואיל והמשיבים 1 ו-2 לא השיבו לבקשה ולא נטלו חלק בדיון, אני מקבל את הבקשה ככל שהיא מופנית נגדם במובן זה שאני מצהיר, כי אין להם כל זכות במכונית. כל אחד ממשיבים אלה ישלם למבקש הוצאות בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. מטלטליןתקנת השוקרכב