קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום על חומרי בניין: תביעה כספית ע"ס 11,027 ₪ מיום 3.10.00 שעניינה דרישה לקבלת תמורה עבור אספקת חומרי בניין במהלך שנת 97. התביעה נסמכת על כרטסת לקוח ממנה עולה כי נכון לתאריך 30.1.99 נותרה יתרת חוב לנתבע בסך 7380 ₪. הנתבע טוען כי שילם את החוב חלקו במזומן וחלקו בשווה כסף על פי הסכמה לפיה גנרטור שהעמיד לרשות התובעת ייחשב כתשלום בערך של 4000 ₪ . נותרה יתרת חוב קטנה של 320 ₪ אשר התובעת מחלה עליה. בחינת הנתונים שהציגו הצדדים מעלה גרסאות שונות ומשונות של שני הצדדים במספר הזדמנויות בהן נדרשו הצדדים להציג זה לפני זה גרסאות ולא ניתן למצוא תיאום בין הגרסאות השונות של שני הצדדים. עם זאת בחינת הסדר הכרונולוגי על סמך המסמכים אשר הוצגו מגלה תמונה כדלקמן: בתאריך 13.8.97 אכן נותרה יתרת חוב בסך 6460 ₪ וזאת לאחר ביצוע תשלום על סך 5000 ₪ בתאריך זה. כעבור שנה לערך מסר הנתבע לתובעת 5 שיקים במספרים עוקבים על מנת לפרוע החוב או חלקו השיקים נמשכו מחשבון אשתו בבנק הפועלים סניף 731 כלדקמן: מס' 10147 ע"ס 700 ₪ זמן פרעון 29.9.98 מס' 10148 ע"ס 700 ₪ זמן פרעון 29.10.98 מס' 10149 ע"ס 800 ₪ זמן פרעון 29.11.98 מס' 10150 ע"ס 860 ₪ זמן פרעון 19.12.98 מס' 10151 ע"ס 860 ₪ זמן פרעון 30.1.99 סכום כל השיקים 3920 ₪. לטענת הנתבע באותו מעמד של מסירת השיקים סוכם גם על קיזוז חוב כנגד מחיר גנרטור אשר העמיד לרשות התובעת ואשר שימש את התובעת לאספקת חשמל לחנותה. כך הצהיר הנתבע בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית: "בעת שהתחשבנתי עם התובעת הורדנו בהסכמה מחיר הגנרטור הסך של 4000 ₪ ושאר החוב שילמתי ב- 5 שיקים למר אמיר חסן (צ"ל אמיל חסן א.ש.) ולפי מיטב זכרוני נשארתי חייב לו כ- 200- 300 ₪ שמחק אותם לאור היחסים הטובים שהיו בינינו". יש להעיר בנקודה זו שעל פי הנתונים שהציגו הצדדים (לאחר סידור הנתונים המתחייב) אין חשבונו של הנתבע מכוון כנגד יתרת החוב. אין חולק על כך שהשיקים הנ"ל לא כובדו כפי שמאשר הנתבע בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית וכפי שחוזר ומאשר בא כוחו בסעיף 8 לסיכומיו. יש להעיר בנקודה זו שכרטסת הלקוח אצל התובעת מנוהלת בצורה מרושלת שכן בכרטסת אין אזכור לשיקים שהוצגו לפרעון והוחזרו על כל המשתמע מכך ואולם בכל מקרה אין כאמור חולק על כך שהשיקים הנ"ל לא כובדו. טוען הנתבע (בין שאר הטענות שאינן מתיישבות אהדדי) כי את 4 השיקים הראשונים מתוך השיקים הנ"ל פרע במזומן על פי הסדר שהושג עם התובעת בתשלומים והשיק החמישי נפרע לאחר שהוגש לביצוע בהליכי הוצל"פ וכך רשומה הטענה בעת עדותו בפני: "בא אלי אדם ואמר לי שהוא אחראי להנהלת החשבונות של המפעל ובאתי לסגור את החוב, עניתי שאין בעיה. הוא אמר לי שיש לו שיקים שחזרו ממני , אמרתי לו שהחשבון שלי מוגבל לא קיבלתי משכורת בזמנו. הוא אמר לי איך נסתדר עניתי לו שאני חי מהבטחת הכנסה, ב- 28 לחודש תבוא אלי ותביא לי שיקים וכו'. הוא אמר לי שיבדוק זאת עם אחיו הגדול , הוא הלך והתחיל לבוא אלי כך סוף חודש כדי לקבל את הכסף שלו. הוא לא ויתר לי על החזר. שיק אחרון לא הביא. שאלתי אותו מה בקשר לשיק האחרון הוא אמר לי שהוא יביא אותו ואז הוא נעלם וכו'. כל 28 לחודש שילמתי לו. אני לא זוכר את התאריכים המדוייקים. ש. האם יש לך אסמכתא חשבונית מסמך כלשהו שמסרת כסף מזומן לתובע והחתמת אותו? ת. אין לי קבלות. ההסדר שלי היה שהוא מביא לי ומקבל מזומן הוא לא היה מוציא חשבוניות על הרבה עסקאות במזומן". לגבי השיק האחרון אין מחלוקת בין הצדדים כי שיק זה ע"ס 860 ₪ שולם לאחר שננקטו הליכי הוצל"פ. המחלוקת שבין הצדדים נטושה סביב שאלת התשלום של 4 השיקים הראשונים הנ"ל. ראוי לציין בשלב זה שבתאריך 3.10.00 נקט ב"כ התובעת בשני הליכים במקביל ובו זמנית. ההליך האחד הגשה לביצוע של השיק החמישי הנ"ל ע"ס 860 ₪ וההליך השני הגשת כתב תביעה בגין יתרת חוב על פי כרטסת הנה"ח, דהיינו על פי עיסקת היסוד. מטבע הדברים שהתובעת נדרשה להסביר מדוע לא הגישה לביצוע את כל השיקים הנ"ל אשר לא כובדו אם לטענתה שיקים אלה לא נפרעו. לשאלה זו לא היה בפי מנהל התובעת הסבר מספק או בכלל. אין פלא איפוא שב"כ הנתבע טוען בכתב סיכומיו כי התשובה הפשוטה לשאלה זו נעוצה בפרעון השיקים כפי שטוען הנתבע. טענה זו מקובלת עלי בנסיבות העניין ולפיכך אני קובע כי השיקים אשר לא כובדו בזמנו, נפרעו על ידי תשלום במזומן כפי שטוען הנתבע. כזכור סכום השיקים הינו 3920 ₪ ועוד שהנתבע מאשר כי בתחילת שנת 99 היה חייב לתובעת סך 7380 ₪ (אם אין מביאים בחשבון את טענת הפרעון בשווה כסף). יתרת חוב זו בסך 3460 ₪ נפרעה, כך לטענת הנתבע, על ידי זקיפת מחיר גנרטור על חשבון החוב. התובעת מכחישה מכל וכל הסכמה שכזו ובכלל מכחישה היא כי קיבלה גנרטור מן הנתבע. התובעת תוהה כיצד ומדוע לא טרח הנתבע לדרוש קבלה בעניין זה ומדוע אין הוא יכול לציין באיזה גנרטור מדובר ואיננו מציג אסמכתא מתי ובאילו נסיבות רכש הוא את הגנרטור. עוד הסביר מנהל התובעת כי בתקופה הרלוונטית לא נזקק כלל לגנרטור שכן "משך" חשמל משכן טוב אשר הסכים לסייע בידו (מדובר בבית עסק שנוהל בשפרעם). הנתבע זימן לעדות את מר עבד אל והאב מטרי מכפר תמרה אשר גם תצהיר עדות ראשית שבמסגרתו הסביר כי בעת שביקר באחת ההזדמנויות אצל הנתבע הופיע אצל הנתבע מר אמיל חסן , נציג התובעת, ובין הצדדים היה דין ודברים בקשר לשיקים שחזרו כאשר הנתבע מסר תשלום עבור שיק שחזר , קיבל לידיו את השיק והעד עצמו קרע את השיק לבקשת הנתבע. ועוד הוסיף העד והצהיר: "בעת שדיברו מר אמיל ומר גאלב ביניהם הזכיר מר אמיל כי הוריד למר גאלב מהחוב שהיה חייב הסך של 4000 ₪ עבור גנרטור שקיבל מאצלו ויותר טוב את ישלם (צ"ל אם ישלם א.ש.) שאר החוב בצורה זו על מנת שיישארו ביחסים טובים". ב"כ הנתבע מבקש להאמין לגירסה זו שכן העד לא נחקר בחקירה נגדית בגיזרה זו בתצהירו והתובעת אף לא זימנה לעדות את השכן אשר לטענתה סיפק חשמל לבית עסקה בתקופה הרלוונטית. ב"כ התובעת מבקש שלא להאמין לגירסת העד שכן עד זה חזר בו מגירסה שמסר בעניין נסיבות המו"מ בקשר לשיקים בפרטים מהותיים (מס' השיקים אשר הציג נציג התובעת בפני הנתבע באותה פגישה והסכום ששולם). לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים אני בדעה כי יש להעדיף גירסת הנתבע על פני גירסת התובעת. מנהל התובעת אישר בעת חקירתו כי עד לשנת 97 אכן השתמש בגנרטור כדי לספק חשמל לבית עסקו. משנת 97, כך לטענתו, הפסיק להשתמש בגנרטור ונעזר בשירותיו של שכן אשר ניאות לספק לבית העסק חשמל ממגרשו. התובעת לא זימנה שכן זה לעדות למרות שברורה היתה כל העת השאלה שבמחלוקת. אמנם נתגלו סתירות מהותיות בין תצהיר עדות ראשית של העד מר מטרי בשאלת השיקים אם כי בעיקרו של דבר עמד העד על גירסתו כי שיק אחד שולם. בשאלת התשלום בשווה כסף בשווי גנרטור לא נחקר העד כלל ועובדה זה יש לזקוף לחובת התובעת. העובדה היסודית אשר איננה שנויה במחלוקת היא שלבית העסק של התובעת לא היתה אספקת חשמל עצמאית בכל התקופה הרלוונטית וגם מטעם זה סביר להניח שהיא אכן מצאה תועלת בהחזקת גנרטור. כאשר בוחנים את הנתונים המצטברים ובהם הליקויים באופן ניהול כרטסת הלקוח, הגרסאות הבלתי אחידות בעניין תשלומי הנתבע והממצא על פיו קבעתי כי אכן קיבלה התובעת באמצעות מי מנציגיה תשלומים במזומן, הרי שהכף נוטה לטובת גירסת הנתבע. לפיכך התביעה נדחית. אני מחייב התובעת לשלם לנתבע שכ"ט בסכום כולל של 3000 ₪. בניין