בית המשפט פסק כי עורך הדין התרשל בכך שמסר כספים שהופקדו בידיו מבלי שדאג שתוסר המשכנתא מעל הדירה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הסרת משכנתא מדירה - רשלנות עורך דין בעסקת מקרקעין: השאלות העומדות לדיון הן: האם התרשל הנתבע מס' 3 בטיפול בעסקת רכישת הדירה שרכשו התובעים? אם כן, מהו הפיצוי לו זכאים התובעים מאת הנתבע מס' 3? בהתאם להסכמת הצדדים ניתן פסק הדין על פי סעיף 79א לחוק בתתי המשפט. כללי: בתחילת שנות ה-90 עלו התובעים ארצה. במחצית הראשונה של שנת 1993 בקשו התובעים לרכוש את דירתם של הנתבעים 1 ו-2 הנמצאת ברחוב שלמה המלך 42/17 בלוד (להלן-"הדירה"). הנתבע מס' 3, עו"ד במקצועו, ערך את החוזה שבין הצדדים לעיסקה. בהתאם לחוזה היה על התובעים לשלם לנתבעים 1 ו-2 את הסך 72,000 דולר ארה"ב, כאשר הסך 4,000 דולר שולם במזומן, ואת היתרה בסך 68,000 דולר היו התובעים אמורים לממן במשכנתא אותה יקבלו מאת הנתבע מס' 4. על הדירה רבצה משכנתא לטובת הנתבעת מס' 5. על פי סעיף 3(ב) לחוזה, את הסך 68,000 דולר היה על התובעים לשלם לנתבעים 1 ו-2 בתוך 50 יום מיום חתימת החוזה, כנגד סילוק או גרירת המשכנתא של הנתבעים 1 ו-2 מעל הדירה ומסירת החזקה לתובעים. הנתבעים 1 ו-2 לא הצליחו לסלק את המשכנתא מעל הדירה, על כן הופקד סכום המשכנתא שנטלו התובעים מאת הנתבע מס' 4 בידיו הנאמנות של הנתבע מס' 3, אשר היה אמור להעביר את כספים אלו לאחר הסרת המשכנתא מעל הדירה. הנתבעים 1 ו-2 רכשו דירה אחרת בנתניה, ובהסכמת הנתבע מס' 5 רשמו על דירה זו הערת אזהרה לטובת הנתבע מס' 5, בגין ההלוואה עליה נרשמה המשכנתא על הדירה בלוד. עם רישום הערת האזהרה לטובת הנתבע מס' 5 על הדירה בנתניה, העביר הנתבעת מס' 3 לנתבעים 1 ו-2 את כספי המשכנתא שנטלו התובעים מאת הנתבע מס' 4. הנתבע מס' 5 החזיק למעשה שני שעבודים, וסירב להסיר את המשכנתא מעל הדירה בלוד, אלא רק לאחר שתרשם לזכותו משכנתא על הדירה בנתניה. אי הסרת המשכנתא עיכבה את העברת הזכויות בדירה בלוד על שם התובעים. בשנת 1995 החל הנתבע מס' 5 לממש את המשכנתא על הדירה בלוד, ואף הגיש בקשה למינוי כונס נכסים לראש ההוצל"פ בת"א. ראש ההוצל"פ דחה את בקשתו זו של הנתבע מס' 5, והיפנה אותו לממש את הדירה בנתניה. הנתבע מס' 5 לא ביטל את המשכנתא שרבצה על הדירה בלוד, אלא מימש תחילה את הדירה בנתניה, ורק לאחר סיום הליכי מימוש אלו, הגיש בחודש אפריל 1999בקשה לרשם המקרקעין לבטל את המשכנתא שנרשמה לטובתו על הדירה בלוד. למעשה ממועד זה לא היתה כל מניעה לרשום את הזכויות של התובעים בדירה, ככל שהדבר תלוי בפעולות התלויות הנתבעים. אלא שביום 25.9.1994 נפטרה התובעת מס' 3, וללא הוצאת צו ירושה לא ניתן היה לרשום את הזכויות בדירה על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין. רק ביום 14.5.2000 הוצא צו ירושה של עזבון התובעת מס' 3, וביום 12.3.2001 נרשמו הזכויות בדירה על שם התובעים 1 ו-2. ביום 4.8.1998 הגישו התובעים 1 ו-2 תביעה על הסך 180,000 ₪ כנגד הנתבע מס' 3 והנתבע מס' 5 בדים אותן עילות ובגין אותם ראשי נזק, אך התביעה נמחקה. התובעים החליפו את בא כוחם, וביום 28.12.00 הגישו את תביעתם הנוכחית. כנגד הנתבעת מס' 1 ניתן פסק-דין, הנתבע מס' 2 נמחק, התביעה כנגד הנתבע מס' 4 נמחקה, ועם הנתבע מס' 5 הגיעו התובעים לפשרה לפיה ישלם לה הבנק פיצויים בסך 20,000 ₪. כך שנותרה התביעה כנגד הנתבע מס' 3. התובעים טוענים כי בגין מחדליו של הנתבע מס' 3 ורשלנותו זכאים הם לפיצויים בגין עגמת נפש בסך 80,000 ₪, ולפיצויים בגין ירידת ערך הדירה בסך 143,500 ₪. פיצויים בגין עגמת נפש: קראתי בעיון את כל התיק, וסבור אני שאם התרשל הנתבע מס' 3, הוא התרשל בכך שמסר לנתבעים 1 ו-2 את הכספים שהופקדו בידיו שלא שידאג שתוסר המשכנתא מעל הדירה בלוד. כל הפעולות שביצע הנתבע מס' 3 אודות רכישת הדירה החילופית בנתניה של הנתבעים 1 ו-2, מטרתה היתה הסרת המשכנתא מעל הדירה בלוד. המטרה לא הושגה, ועל הנתבע מס' 3 היה לשמור את כספי הנאמנות עד שתושג המטרה של הסרת המשכנתא מעל הדירה בלוד. אינני סבור שהנתבע מס' 3 התרשל כל התרשלות אחרת במסגרת הטיפול שטיפל בעיסקת הרכישה של הדירה בלוד. האחריות העיקרית על כל עגמת הנפש שנגרמה לתובעים בגין פעולות המימוש שנקט הנתבע מס' 5 רובצת על הנתבע מס' 5. רשלנותו של הנתבע מס' 3 אמנם סייעה בעקיפין להליך המימוש שנקט בו הנתבע מס' 5, אך בודאי שאחריותו של הנתבע מס' 3 קטנה בהרבה מאחריותו של הנתבע מס' 3. אם התובעים התפשרו עם הנתבע מס' 5 על הסך 20,000 ₪, סבור אני שפיצוי בסך 10,000 ₪ בנוסף לסך 20,000 ₪ שקיבלו התובעים מאת הנתבע מס' 5, די בו כדי לפצות את התובעים על עגמת הנפש שנגרמה להם בגין פעולות המימוש. הבכי של התובעים אינו יכול לזכות אותם בפיצוי בגין עגמת נפש, שכן בכי זה הוא בגין אי מכירת הדירה משנת 1996 ועד היום, והדירה לא נמכרה עקב כך שהזכויות בה לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, אלא רק בחודש מרץ 2001, ועקב כל שהיא נמצאת בשכונה בה קיימת פשיעה קשה. ירידת ערך הדירה: טוענים התובעים כי רצו למכור את הדירה בשנת 1996, אך מצבה הרישומי הבריח כל קונה פוטנציאלי. על כן תובעים התובעים את הסך 35,000 דולר ארה"ב בגין ירידת ערך הדירה, תוך שהם מסתמכים על חוות דעת שמאי מקרקעין. הוכח בחקירת התובע בבית המשפט כי אמו נפטרה ביום 25.9.1994, כי צו הירושה הוצאה ביום 14.5.2000, וכי מעולם לא אמר לנתבע מס' 3 שאמו, התובעת מס' 3, נפטרה, על מנת שהנתבע מס' 3 ינחה אותו להגיש בקשה להוצאת צו ירושה. בהתאם לכך, אם הקונים הפוטנציאליים ברחו עקב המצב הרישומי של הדירה, אזי גם אם היה הנתבע מס' 3 דואג להסרת המשכנתא עד לשנת 1996, עדיין לא ניתן היה לרשום את הדירה בלשכת רישום המקרקעין, עקב העדר צו ירושה, וגם אז הקונים הפוטנציאליים היו בורחים. את נתון זה לא גילו התובעים בכתב התביעה. השמאי בחוות דעתו לא לקח בחשבון את ירידת המחירים הכללית בשוק הנדל"ן. התובעים בקשו לעבור דירה למקום אחר, ואם היתה ירידת מחירים לגבי דירת התובעים, ממילא היתה ירידת מחירים לגבי נכסים שהם רצו לקנות. דהיינו, המודד לירידת הערך הוא לא השווי הכספי אלא השווי הכלכלי. השאלה שיש לשאול היא: בזמן נתון, איזו דירה יכולים לרכוש התובעים במועד בו ימכרו את דירתם, ומה הוא אחוז התוספת שיהיה עליהם להוסיף על התמורה שיקבלו עבור דירתם כדי לרכוש את הדירה שיחפצו למכור. אשר על כן, סבור אני שאין לחייב את הנתבע מס' 3 בפיצויים בגין ירידת ערך הדירה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע מס' 3 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים כדלקמן: את הסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בסך 1,500 ₪ (כולל אגרת משפט יחסית) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. עורך דיןמשכנתארשלנותמקרקעין