קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול אישור תוספת אחוזי בניה: עתירה מנהלית אשר בקשה לקבוע כי החלטת וועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז ת"א (להלן: "ועדת הערר") מיום 20.12.02 אשר מורה על ביטול החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א (להלן: "הועדה המקומית") לפיה אושרה תוספת אחוזי בניה באישור של 40% בעת הבניה במקרקעין על חלקה 41 בגוש 7081 (רח' יהודה מרגוזה 13/15) ביפו, היא החלטה בטלה ומבוטלת. כן נתבקשה החלטה לפיה אישור תוספת אחוזי הבניה הנ"ל על ידי הועדה המקומית היא תקפה. כן התבקשה הוראה בדבר היתר בניה. הוועדה המקומית דנה במתן היתר לבניה הנ"ל ועלתה בפניה גם השאלה אם שימורו של הקיר הגובל עם הכביש ליד הבנין הקיים אשר רובו נועד להריסה לצורך הבניה החדשה, יוצר יסוד להענקת תוספת של 40% בניה. שימורו של הקיר הוא בגדר החלטה של הועדה המקומית מאחר והוא מאפיין צורת בניה שהיתה מקובלת לאורכו של רחוב יהודה מרגוזה, חלקה מן המאה ה-19 וחלקה, כגון החומה שנדונה כאן, משנות ה-40 של מאה זו. כוונת הוועדה המקומית היתה לשמור ככל האפשר על סגנון הבניה כביטויו בקשתות שבחומות ובקרוי, כדי שסגנון ישן זה לא יאבד עם הבניה החדשה. הועדה המקומית שהחליטה על שימורו של הקיר והפתחים אישרה גם תוספת של 40% בניה וסברה כי הדבר בסמכותה על פי התב"ע הקיימת. השימור היה כרוך לדעת הועדה בהוצאות, וכפיצוי על כך אושרה תוספת הבניה. (החלטה מיום 20.5.98). הנושא עלה בערר בפני וועדת הערר אשר אליה פנתה עמותת דיור סגל האוניברסיטה, לעמותה היו טענות הן נגד עצם השימור והן נגד תוספת אחוזי הבניה. וועדת הערר התייחסה לנושא בהחלטה מפורטת ומנומקת ביותר והגיעה למסקנות הבאות: שאלת השימור הוחזרה לדיון לוועדה המקומית. תוספת אחוזי הבניה אינה מוצדקת לגוף העניין, אין היא עולה מן התב"ע הקיימת אלא נוגדת אותה, ולכן בוטלה התוספת. שטחי הדירות בבנין החדש אינם צריכים להיות בגודל קטן מ-120 מ' מרובעים. התייחסות לקו הבנין של הבנין החדש. נדחתה טענת העוררים שביקשו הטלת הגבלה על השטח המסחרי שבקומה הראשונה של הבנין החדש שתמנע פתיחת בתי אוכל במקום זה. 3. הענין חזר איפוא לועדה המקומית ששבה ואישרה את שימורו של הקיר. יצויין כאן כי הקיר הופקע ע"י העיריה וככל הנראה יהיו דרושות גם תמוכות הנשענות על הבנין החדש. מאחר והקיר הוא על שטח המדרכה, נוצר מעבר על המדרכה בין הבנין החדש לבין הקיר. סיכומו של דבר; תוספת הבניה בוטלה ושימור הקיר נשאר בעינו. העתירה מופנית איפוא כנגד החלטת וועדת הערר והועדה המקומית ונגד העוררים עמותת דיור סגל האוניברסיטה ומטרתה העיקרית היא השבתה על כנה של החלטת הועדה המקומית בדבר תוספת אחוזי הבניה. לא מצאתי עילה שתצדיק התערבותו של בית משפט זה בהחלטתה של וועדת הערר. כאמור, החלטת וועדת הערר נשענת על התב"ע הקיימת אשר בסעיף 11(ב)(3) שבה, נקבע כי בבניה החדשה תהיה הועדה המקומית רשאית שלא לקחת בחשבון בניה קיימת בשיעור של עד 40% משטח המגרש, בתמורה לשימור ושיפוץ הבניה הקיימת. במילים אחרות, אין ללמוד מן התב"ע, לדעת וועדת הערר, על התרת תוספת אחוזי בניה, בגין קיר שאינו מנצל שטחי בניה. מדובר בסעיף על הבאה בחשבון של אחוז מסוים של בניה קיימת בלבד של 40% משטח המגרש, בתמורה לשיפור ושיפוץ הבניה. ומאחר והקיר אותו יש לשמר אינו מהווה חלק מן הבניה המתבקשת, אלא הוא עומד בפני עצמו, אין סמכות לוועדה להורות על תוספת אחוזי בניה. וכדברי וועדת הערר: "משמעותה של הוראה זו היא, כי ה"בונוס" של אחוזי בנייה נוספים מוקנה עבור בנייה קיימת בשיעור של עד 40% משטח המגרש כשהיא נשמרת ומשופצת. התכנית מאפשרת להתעלם משטח הבנייה הקיימת תמורת שיפוצה והחזרת מצבה לקדמותו וזאת עד למכסימום של 40% משטח המגרש. אין מדובר בתוספת אחוזי בניה אלא בהתעלמות מאחוזי בניה מנוצלים על ידי המבנה המשופץ. כאשר משופץ מבנה שאינו מנצל שטחי בניה, כמו הקיר שבחזית המגרש, לא קיים בסיס חוקי בתכנית לאשר בגינו תוספת אחוזי בניה... ...מבדיקת הבקשה להיתר שהוגשה לועדת הערר עולה כי אכן מדובר בבניין חדש לחלוטין, שאין כל קשר בינו לבין המבנים הקיימים על המגרש. הותרת מספר זעום של קירות קיימים שמתחתיהם מתוכננת חפירה של שני מרתפי חנייה, נראית מלאכותית על פניה, ויש יסוד מוצק להניח כי גם אם יישאר קיר כלשהו הוא יתמוטט במהלך הבנייה. כמו כן, אין שום קשר בין המבנים החלקיים הקיימים על המגרש לבין הבניין אותו מבקשת המשיבה 2 להקים... ...בנסיבות אלה, בהן נשמרת בנייה קיימת, והבנייה הקיימת אינה ראויה לשימור או שיפוץ (ואיש לא טען כי יש לה ערך אדריכלי) אין בסיס חוקי כאשר למשיבים תוספת אחוזי בניה בשיעור כלשהו מעבר ל-160 אחוזי הבניה הקבועים בתכנית". אשר לשימורו של הקיר, נושא שנדון בשנית בועדה המקומית, בעקבות החלטתה של וועדת הערר, אין לגלות בהחלטה המתייחסת לעניין זה העדר סבירות או טעות שתצדיק התערבותו של בימ"ש זה. המגמה הקיימת של שימור סגנונות ובניה מן העבר, נראית לכאורה רצויה ואין סיבה לפסלה. יתר על כן, אין לראות את בית המשפט הזה בשבתו לדון בעתירה מינהלית כמי שבא לדון מחדש בכל היקפה של השאלה התכנונית שעלתה בפני הגופים המקצועיים הנוגעים בדבר. וכדברי בית המשפט העליון בבג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון פד"י נ(3) 441; 470; "אנו לא נשב על כסאה של רשות שלטון ולא נתערב בהחלטות שעשתה אלא אם נפל באותן החלטות פגם משפטי לאמר פגם שהוכר בהלכה המצדיק התערבותו של בית המשפט. כך למשל בחריגה מסמכות, כך בעשייה בחוסר תום לב, כך בהחלטה בלתי סבירה בעליל ועוד.". (ראה גם בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון נ' המועצה הארצית פד"י מה(3) 678, 688). בשלב הדיון בעתירה בקשתי הבהרות מן הוועדה המקומית בשאלה מה הן החלופות האחרות, במקום תוספת אחוזי בניה אשר ניתן להעניק לעותרים, שהם בגדר "תמריצים" כפי שהדבר פורט בסיפא להחלטתה. הבהרות אלה הן כאמור כולן בתחום שאינו נוגע לתוספת אחוזי בניה, ואינני רואה להוסיף עליהן דבר. סופו של דבר, מאחר והחלטתה של וועדת הערר נראית בעיני כמבוססת וסבירה, ומאחר ולא מצאתי פגם בהחלטתה של הועדה המקומית, אשר אליה הוחזר התיק בעניין השימור, החלטתי לדחות את העתירה. העותרים ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪+ מע"מ, לכל אחת מן המשיבות. בניהחוזה בניהאחוזי בניה