ביטול החלטה של ההתאחדות לכדורגל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול החלטה של ההתאחדות לכדורגל: א. מהות העתירה   זו בקשה שהוגשה באופן מאוחד כ-ה"פ וכבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, בה עותר המבקש להורות על ביטול החלטת ההתאחדות לכדורגל ובית-הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל ולהתיר להפועל פתח-תקוה לקיים את המשחק שבינה לבין מכבי תל-אביב, שאמור להתקיים ביום שבת הקרוב באצטדיון ר"ג. ישיבת בית-הדין העליון, ניתנה ב- 29/5/03, הבקשה הוגשה היום בבוקר ונקבעה לדיון במעמד כל הצדדים לשעה 11:00.     ב. עובדות רלבנטיות   המבקש מציג את עצמו כאוהד ותיק של מועדון הכדורגל מכבי חיפה, מנוי של הקבוצה במשך שנים רבות, צופה משחקיה ובעל אינטרס ברור בקיום אורגן של תחרות ליגה שמאורגנת על-ידי ההתאחדות לכדורגל. כעולה מהעתירה, אמורה להתקיים ביום שבת הקרוב, במסגרת מחזור הליגה האחרון לעונה, תחרות בין הפועל פתח-תקוה למכבי תל-אביב כשהפועל פתח-תקוה היתה אמורה לארח במגרשה את מכבה תל-אביב. המשחק הוא משחק חשוב ואמור להכריע את גורל האליפות. הסיבה לחשיבות המשחק כעולה מהעתירה, זה שמכבי תל-אביב ומכבי חיפה נמצאים במקומות הראשון והשני בהתאמה, יש להם אותו מספר נקודות ורק הפרש שערים מפריד ביניהם. סיכוייה של מכבי חיפה לזכות באליפות הליגה תלויים בתוצאה שתושג במשחק שבין הפועל פתח-תקוה לבין מכבי תל-אביב. לעמדת המבקש אחד הדברים שיכולים לתרום להצלחה זה משחק במגרש הביתי. כיום, לאור החלטת בית-הדין, יהיה בעצם המשחק בין הפועל פתח-תקוה למכבי תל-אביב, במגרשה הביתי של מכבי תל-אביב, כל זאת ללא כל הצדקה ובניגוד להחלטה קודמת שהיתה נכונה; דבר שפוגע בעקרון השוויון ביחסיה של מכבי ת"א מול מכבי חיפה, שלה אין יתרון ביתיות במשחק חשוב זה. במהלך הדיון הוגשה לביהמ"ש החלטה מישיבת בית-הדין העליון מיום 29/5/03. החלטה לא מפורטת ולא מנומקת, אלא תמציתית שהפכה את החלטת ההתאחדות, וזו לשונה:   "עמדת ההתאחדות במקרה הנדון נכונה ומעוגנת בתקנון ובכללי הספורט ההוגן, אולם בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו (כולל הסכמת כל יתר הקבוצות המעורבות), הרי מבלי שהדבר יהווה תקדים לכל מקרה אחר החלטנו לקבל את הבקשה. המשחק יקויים באצטדיון הלאומי בר"ג. מפאת הדחיפות שהיתה במתן ההחלטה הרי נימוקינו ינתנו בנפרד".   בתדפיס אינטרנט שצורף לבקשה על-ידי המבקש יש ציון כי ההחלטה התקבלה: "בשל ריבוי הצופים והסיכון לחיי אדם..."; נימוק כזה נשמע גם מהמשיבים. מהטיעונים שהיו בפני וגם מאותו קטע שצורף עולה, שמכבי תל-אביב הסכימה להעברת המשחק, כפי שהיא טוענת, משיקול של שלום הציבור, אם כי לא היא זו שביקשה את העברה. מועדון הכדורגל של הפועל פתח-תקוה, בהסתמכו על עיקרון השיוויון ורוח הספורט, הגיש בקשה לדיון נוסף על ההחלטה. משזו נדחתה הודיעה הקבוצה שהם מכבדים את החלטות בית-הדין העליון ומקבלים אותן. במילים אחרות, גם הפועל פתח-תקוה וגם מכבי תל-אביב לא היו מעונינות לצאת אל מחוץ לטריבונל הפנימי שמסדיר את יחסיהם ולהגיע לביהמ"ש כדי לבדוק את החלטות הטריבונל הזה. כמובן שגם ההתאחדות,שהיא המשיב מס' 1 כאן, לא היתה מעונינת בזה. נותרנו, אם כן, עם המבקש שהוא, לדבריו, מייצג גם אוהדים נוספים.     ג. ד י ו ן   עתירה זו מעלה מספר רב של שאלות משפטיות מעניינות ביסודן, שמקוצר הזמן לא נוכל לעמוד בהרחבה על כולן, אלא להזכירן בלבד. השאלה הראשונה שמתעוררת היא: מעמדו של המבקש; המבקש לא היה כמובן צד להליכים במסגרת הטריבונלים הפנימיים ושאלה מעניינת היא, שטרם הגיעה, למיטב ידיעתי לפסיקה, האם למבקש מסוג זה, וכשיש הסכמה של הקבוצות לקבל את הכרעת בית-הדין, יש בכלל מעמד, כעותר ציבורי אולי, בפני בית-המשפט. עותר ציבורי ברוח הפסיקה הליברלית, יתכן שיכול היה לתפוס לו מעמד,- אבל הבעייתיות שבמקרה היא, שבהיותו אוהד מכבי חיפה אין זה בטוח שהוא אינו "אינטרסנט" של מכבי חיפה בלבד, אין זה ברור שהוא מייצג את כלל אוהדי הספורט, והדבר המשמעותי יותר,- הוא "נבעט" החוצה תרתי משמע ע"י כל הקבוצות, לרבות הקבוצה שאותה הוא אוהד, באשר גם היא לא הגישה כל עתירה לביהמ"ש. השאלה הנוספת היא: האם ביהמ"ש יתערב בהחלטות של טריבונל פנימי.   מעיון בסעיף זה 11 לחוק הספורט התשמ"ח 1988 עולה כי:   "הסמכות הבלעדיות לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון ; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן בפני בימ"ש".   במילים אחרות: התערבות תהיה מצומצמת. מהחלטה של בית-הדין העליון לא עלה שהיא נהגה בניגוד לתקנון, מה שעולה הוא שגם עמדתה וגם עמדת ההתאחדות היו מעוגנים בתקנון, אבל את עמדתה יש להעדיף כנראה מהשיקולים של בטיחות הציבור כפי שהופיע בפרסום של האינטרנט. ההלכה היא כי ביהמ"ש מתערב לעיתים רחוקות בהחלטות פנימיות של הטריבונל ויעשה זאת למטרת פיקוח וכשהטריבונל חרג מסמכותו או פגע בעיקרי הצדק הטבעי. (ר' ע"א 674/89 טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל פ"ד מה(2) עמ' 715). לא הוכח בפני שזה המקרה כאן.   טענה נוספת שהעלו באי-כח כל המשיבים זה שמהות הסעד הזמני הוא כמהות הסעד העיקרי ודבר זה לא ינתן. זה נכון, יחד עם זאת יש מקרים שכן ינתן סעד זמני במתכונת הסעד העיקרי, אם כי כתוצאה ממעבר הזמן לא יהיה עוד שום משמעות לתביעה. אבל זה לא המקרה שלפנינו לאור כל מה שנאמר לעיל. אם לכך נוסיף את הפן הפרקטי שהחלו, לטענת המשיבים, להימכר כרטיסים לאחר החלטת בית-הדין העליון מאתמול וספק אם ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, אזי כל הטעמים המצטברים האלה הביאוני למסקנה שדין הבקשה להידחות. לא אצא ידי חובתי אם לא אצרף הערה לבית-הדין העליון: כשהתחלתי לקרוא את ההחלטה הקצרה, לאור השורה הראשונה הייתי משוכנעת שהמסקנה הסופית של בית-הדין תהיה שונה. נראה שזו גם התחושה של האוהדים, שהמבקש לפנינו ניסה להביע את קולם בבית-המשפט. תחושה חזקה שמשהו בעיקרון השיוויון והמשחקים הביתיים ודרך העברתם פגום למרות ההסכמות של כל הצדדים ולמרות ההחלטות של בית-הדין. משחק הכדורגל מבוסס על אוהדים שתורמים לקבוצות תרתי משמע. אם קיימת תחושה כזו בציבור רצוי היה שבית-הדין יקח אותה לתשומת לבו וינסה לגרום לכך שתחושות מהסוג הזה לא תהיינה. אין צו להוצאות. כדורגלדיני ספורטאיגודי ספורטההתאחדות לכדורגל