קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על חניות בבניין מסחרי: 1. זוהי תובענה לפסק-דין הצהרתי לפיו המבקשת הינה בעלת זכות בעלות ב-3 חניות בבנין הידוע בשמו המסחרי "פנינת הים" ברח' הרברט סמואל בת"א (להלן: - "הבניין") (ולא שתי חניות בלבד, כטענת המשיבה).   2. הרקע:   א. ביום 25.7.96 נחתם בין המבקשת למשיבה חוזה (להלן: - "החוזה") למכירת דירה בקומה 5 בבנין הנ"ל (להלן: - "הדירה").   ב. לחוזה צורף נספח שזו לשונו (בחלקו הרלבנטי) (נספח "ב" לתובענה) (להלן: - "הנספח"):   "2. הננו מבקשים לרכוש 2 חניות במרתף החניה המסומנות מס' 15 וכן חניה נוספת במפלס המרתף שמיקומה ייקבע ע"י המוכר בשלב מאוחר יותר במהלך הבניה, וכן מחסן מס' 37, בתשריט המצורף כנספח ב'. 3. תמורת החניה ישולם סך 50,000 $ ארה"ב כולל מ.ע.מ ותמורת המחסן ישולם סך 15,000 $ ארה"ב כולל מ.ע.מ".   ג. במפרט הטכני שצורף אף הוא כחלק מהחוזה, נכתב, בהתייחס לחניות, בפרק ב' - הדן ברכוש משותף (עמ' 10) - סע' ג(ד):   "חלקים בקומות החניה-חניות. לדירה יוצמדו חניות מספר 15 וכן חניה נוספת במפלס המרתף שמיקומה יקבע ע"י המוכר בשלב מאוחר יותר במהלך הבניה, ע"פ התשריט המצ"ב".   ד. בתובענה נטען שהמשיבה התחייבה להקצות למבקשת 3 מקומות חניה, בעוד שבפועל הקצתה - מקום אחד בלבד. המשיבה כופרת בכך וטוענת שנמכרו למבקשת 2 חניות בלבד - האחת המסומנת במסמכים כמספר 15 והשניה שמיקומה היה אמור להקבע מאוחר יותר. לטענת המשיבה, המבקשת אף קיבלה לחזקתה את 2 החניות שרכשה - חניה מס' 15, כמוסכם במפרט, וחניה מס' 37 במרתף התחתון.   3. הצדדים חלוקים, אם כך, בשאלה - האם נמכרו למבקשת 3 חניות, כטענתה, או 2 חניות בלבד, כטענת המשיבה.   המבקשת מתבססת על האמור בנספח לחוזה ובמפרט - כשלדברי בא-כוחה, מסמכים אלה מדברים בעד עצמם, ועולה מהם באופן חד-משמעי שנמכרו 2 חניות 15, דהיינו, חניה כפולה שמספרה 15, וכן חניה אחת נוספת.   המשיבה מתבססת על התשריטים שנחתמו ע"י המבקשת (מש/1-מש/3) וטוענת שעולה מהם בבירור שבמס' 15 אין שתי חניות אלא חניה אחת בלבד, ושאף מהמסמכים עולה שמדובר ב-2 חניות - האחת, במרתף החניה, המסומנת במס' 15 והשניה, במפלס המרתף. אלא שהכיתוב לוקה בחסר, בהעדר פסיק, במקום המתאים (אחרי המילה "חניות").   4. עומדות בפני 2 גרסאות סותרות - ובמצב דברים זה עלי להתחקות אחרי כוונת הצדדים. התחקות זו יכול שתיעשה ע"י התייחסות למוצגים ועדויות ויכול שתיעשה גם ע"י התרשמות מהעדים שהעידו בפני. באשר למסמכים - כאמור, מהתשריטים מש/1 - מש/3 עולה בבירור שחניה מס' 15 יכולה להכיל מכונית אחת בלבד, אין בה מקום למכונית נוספת, ולכן, אין היא יכולה להוות חניה כפולה, כנטען ע"י המבקשת. המבקשת חתמה על מש/1 - מש/3 מהם נראית עובדה זו בבירור. עיון מדוקדק במש/3 מוכיח שחניה 15 הינה חניה יחידה, בשל המבנה הסמוך, זאת, לעומת שתי חניות כפולות הממוקמות בסמוך לחניה 15. דהיינו, על-פניו, רכשה המבקשת חניה אחת במס' 15 וחניה אחת נוספת במס' 37.   אלא ששוכנעתי שהמבקשת התכוונה לרכוש 3 חניות, והאמינה שעל-פי הנספח והמפרט אכן רכשה 3 חניות אלו. שוכנעתי גם שהמבקשת האמינה שמחיר 3 החניות יחד הגיע כדי 50,000 $ בלבד, אולם, הוכח בפני שהחניות שנמכרו בבנין, עלו לפחות 25,000 $ כל חניה, ורובן עלו אף יותר. כלומר, במחיר שננקב ע"י המבקשת כמחיר עבור 3 חניות, יש כדי לחזק את גרסת המשיבה לפיה - היא מעולם לא מכרה למבקשת 3 חניות ולא התכוונה למכור, שכן, המחיר הינו מחיר נמוך יחסית ל-2 חניות, ומחיר בלתי סביר בעליל ל-3 חניות. גב' תמר ויניק, המצהירה מטעם המבקשת, אישרה בחקירתה הנגדיתה (עמ' 7):   "ידענו שהחניה עולה 25,000 $ לכל חניה כולל מ.ע.מ, אבל לא היינו מוכנים לשלם את הסכום הזה".   ואז בא הסבר, שלא בא זכרו בתצהיר, ולפיו, המבקשת זכתה בחנייה שלישית, ללא כל תמורה, בשל העובדה שהציעה למשיבה תנאי תשלום משופרים (סך 530,000 $ במזומן והיתרה ב-10 תשלומים במקום 10 תשלומים לגבי הכל). הסבר זה, אם היה בו ממש, מן הראוי היה שיכלל, מלכתחילה, בתצהירה של גב' ויניק. בתצהיר הגב' ויניק אין כל פרטים לגבי דרך ההתקשרות באשר ל-3 החניות, והרושם המתקבל הוא שהסבר זה נולד כתשובה לטענת המשיבה לפיה לא ייתכן שנמכרו 3 חניות במחיר של שתיים זולות. התרשמתי שאין להסבר - אחיזה במציאות.   5. מהמקובץ עולה שמעולם לא היה מפגש רצונות בין המבקשת לבין המשיבה בענין מכירת 3 חניות. המבקשת התכוונה לרכוש 3 חניות, אך שילמה רק עבור שתיים, ואילו המשיבה לא התכוונה למכור 3 חניות, אלא שתיים, וקיבלה תמורה בהתאם. ניסוח המפרט והנספח - אף שלכאורה תומך בעמדת המבקשת, סובל גם את הפרשנות של המשיבה, ומכל מקום, ניסוחו, כפי הנראה שלא על-ידי משפטנים, אינו חד משמעי. המבקשת לא הרימה את הנטל לשכנע שהתקיים מפגש רצונות למכירת 3 חניות מהמשיבה למבקשת. לכן, ומכל האמור לעיל, דין התובענה להדחות.   6. בתובענה נכללה, מלכתחילה, התייחסות לזכות המבקשת לקבל שטח מוצמד בסמוך לבריכת השחייה. בסוגיה זו לא היתה כל מחלוקת (כדברי עו"ד רינון עמוד 11 שורות 13-17) ולכן אין צורך בסעד.   7. מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה, אך איני עושה צו להוצאות.בעלותחניהבניין