קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוש עובדת סיעודית מהארץ: 1. זוהי עתירה מנהלית בה עתרה העותרת לבטל צו הרחקה שניתן נגדה, להורות על שחרורה במסגרת הנוהל לעניין עובדים סיעודיים ולחילופין, להורות על שחרורה ממעצר לחודש ימים בערובה על מנת שתסדיר ענייניה בארץ טרם צאתה את ישראל. העובדות: 2. א. העותרת הגיעה לישראל ביום 6.3.03 באשרה ב/1 סיעודי אשר תוקפה עד 1.2.04. העותרת הגיעה לטפל בתושב בת-ים אשר מצבו הרפואי מחייב סיעוד. ב. לאחר כחודשיים עזבה העותרת את מעסיקה ועבדה בעבודות מזדמנות. ג. ביום 22.3.04 נעצרה העותרת ומשום כך הגישה את העתירה הנוכחית, נשוא פסק דין זה. דיון 3. העותרת הגיעה, כאמור, לישראל ביום 6.3.03 באשרה סיעודית ב/1 שתוקפה עד ליום 1.2.04. העותרת נעצרה ביום 22.3.04, נערך לה שימוע ובו טענה כדלקמן: "עזבתי את מעסיקי כי העבודה שם היתה קשה והוא היה עיוור. עזבתי אחרי חודשיים ועבדתי בניקיון. חיפשתי עבודה." מהאמור לעיל עולה בבירור כי העותרת עזבה את עבודתה משום שהעבודה היתה קשה ומשום שהמטופל היה עיוור. נימוק זה של עבודה קשה במטופל, בין היתר, משום שהוא עיוור ספק רב אם מהווה נימוק לעזיבתה של העותרת את המטופל, שעה שהגיעה לטפל בו כעובדת סיעודית. 4. יתירה מכך - העותרת הגיעה לישראל כעובדת סיעודית ולאחר כחודשיים, כשעזבה את עבודתה אצל המטופל עבורו הגיעה לישראל, עבדה בעבודות ניקיון. לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי כחודשיים לאחר הגעתה לישראל שהתה העותרת בישראל בניגוד לתנאי האשרה. גם עובדה זו מהווה שיקול כבד משקל לדחיית העתירה. 5. מאז 1.2.04 אין לעותרת אשרה תקפה וגם מטעם זה היא שוהה בישראל כיום שלא כדין. 6. העותרת מבקשת לאפשר לה להעסיקה בעבודות סיעוד ומפנה להחלטתו של כב' השופט פוגלמן מיום 21.3.04 בעת"מ 1495/04, בש"א 31014/04. החלטה זו מתייחסת לבקשה לצו ביניים בה נפסק כי יכולה להישמע הטענה כי העקרונות העומדים בבסיס הנוהל של "שמים סגורים" יכולים להיות מיושמים, בשינויים המחוייבים, גם בתחום הסיעוד. החלטה זו איננה קובעת באופן מפורש את העקרון שהובע בה, עניינה הוא החלטת ביניים והיא אף אינה יכולה לתמוך בעתירת העותרת. אילו עזבה העותרת את מקום עבודתה מנימוקים אשר יש לקבלם ומיד פנתה להעסיק אותה כעובדת סיעודית אצל מעסיק אחר, ייתכן וניתן היה לשקול את בקשתה, וגם זאת יש להשאיר בצריך עיון. בענייננו - העותרת עזבה את מקום עבודתה מבלי שהוכח כי נימוקיה אכן עניניים ומצדיקים "בריחה" ממטופל, העותרת המשיכה ועבדה בעבודות ניקיון בניגוד לתנאי אשרת הסיעוד שניתנה לה, ומשום כך אין מקום לשקול את השמתה אצל מעביד אחר. 7. העותרת טוענת בעתירתה בהרחבה כי לא ידעה למי לפנות על מנת להסדיר את ענייניה, לא ידעה את חוקי מדינת ישראל, אינה מצויה במהלכים שעליה לנקוט על מנת להסדיר את שהייתה החוקית בארץ ולא הובא לידיעתה טופס הסבר על העברה ממעסיק למעסיק. לטעמי, טענות אלה הן היתממות. העותרת הגיעה לישראל ביום 6.3.03 וידעה היטב כי היא הגיעה למטרות סיעוד. העותרת עזבה את מעבידה מאחר, ולטענתה, העבודה היתה קשה והמטופל הוא עיוור, והתחילה לעבוד בעבודות ניקיון. בסעיף 3 לתצהירה שצורף לעתירה טענה כי בשל היעדר מעסיק לא ידעה למי לפנות והתחילה לעבוד בעבודות מזדמנות. בסעיף 2 לעתירה טענה כי לפני כחודש ימים פנתה העותרת לחברת כוח אדם על מנת להסדיר את מעמדה כחוק בישראל. בסעיף 2 לתצהירה מצהירה העותרת כי לאחר שעזבה את מעסיקה החוקי "הועברה" למעסיקים אחרים. מהאמור לעיל עולה כי חברת כוח האדם העבירה אותה למעסיקים אחרים והעותרת יכלה לפנות לחברה זו בבקשה להסדיר את מעמדה. בפרוטוקול השימוע שנערך לה ביום 22.3.04 טענה כי הגיעה לישראל באמצעות משרד כוח אדם ושם נמצא דרכונה. העותרת יכלה לפנות למשרד זה, בו נמצא דרכונה, אשר יטפל בענייניה. יתירה מכך - כשם שהעותרת פנתה, כך לטענתה, לפני כחודש לחברת כוח אדם לטפל בענייניה, יכלה היא גם לעשות כן לפני כשנה, עת עזבה את מעסיקה החוקי. כך או כך - נטל ההוכחה בעתירה זו הוא על העותרת והעותרת לא הוכיחה במידה הנדרשת ממנה כי לא ידעה שעליה להמשיך לעבוד בעבודות סיעוד וכי לא ידעה כי עבודה בעבודות ניקיון היא בניגוד לתנאי האשרה. סעיפים כלליים בתצהיר (ס' 2-3) לפיו מעסיקים אחרים לא הצליחו להסדיר עבורה את מעמדה ומאחר ולא ידעה למי לפנות החלה בעבודות מזדמנות כעוזרת בית, הם סעיפים כלליים ואינם מספיקים כדי לבסס עתירה זו. 8. מאחר ודין העתירה לביטול צו ההרחקה להידחות, אין גם מקום לשחרור העותרת שכן יש להשאירה במשמורת עד להרחקתה מן הארץ. 9. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית. הצו הזמני שניתן בבש"א 31288/04 יבוטל.משרד הפניםגירוש מארץ