קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית התנגדות לביצוע שטר: זוהי התנגדות לביצוע שטר הנוגעת לסידרה של שיקים משוכים על ידי הנתבעת לפקודת "תירוש". ההתנגדות מתמקדת בטענות סף, אשר לפיהן ראוי לדחות את התביעה עוד לפני הדיון לגופה של ההגנה. ואלה הטענות: ראוי לדחות התביעה מהטעם שלתובע אין עילת תביעה נגד הנתבעת: התובע (להלן: "התובע"), טוען בבקשת הביצוע, שאינה נמצאת בתיק בית המשפט, כי הוא אוחז בשיקים בחתימת הנתבעת ובהיסב על החלק של "תירוש". אלא, שמהעובדות שהובאו בפני מתבקשת המסקנה כי התובע אינו אוחז בשיקים לפיכך אין בפיו עילת תביעה על פי סעיף 37 (1) לפקודת השטרות, ואפרט; התובע איבד מזמן עניין בתיק. המצהיר מטעם התובעת, אליהו תירוש, מנהל חברת יורדן תירוש בע"מ (להלן: "חברת תירוש") לה נמשך השיק במסגרת יחסי מסחר, ששררו בינה לבין בעלה של הנתבעת, הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי לאחר שהשיקים חוללו הוא מסר אותם לתובע לצורך גבייה, ומשלא הצליח התובע לגבות את השיקים הוא החזיר לו אותם. וכך מצהיר תירוש: ”מכיוון שלא הייתי בקיא בהליכי גבייה פניתי לאדם בשם מתי צדוק, שעסק בגביית שיקים. בדיעבד התברר לי כי אותו מתי צדוק העביר את השיקים לטיפולו של עו"ד יהודה טלמון, אשר פתח את תיק ההוצל"פ כנגד אשתו של טננבאום וכנגד אימו כאשר שם הזוכה נרשם בטעות כצדוק מתי. בסוף שנת 1987 הוחזרו אלי שני תיקי ההוצל"פ ואבקש לתקן את שם התובע לשם החברה". (סעיף 16 לתצהיר) (הדגשה שלי - ש.א.) דהיינו, אליהו תירוש טוען לאחיזה בשיקים, ולכן הוא מבקש בתצהירו לתקן את שם התובע מצדוק מתי לחברת תירוש. עוד מוסיף אליהו תירוש כי השיקים, שנמשכו על ידי הנתבעת, נמסרו לו על ידי בעלה לתשלום חוב לחברת תירוש. לא זאת כי אם אף זו, בתצהירו מעיד התובע כי השיקים נמסרו לו לגבייה, אולם הוא מוסיף בחקירתו הנגדית כי משלא הצליח לגבותם החזירם לעו"ד טלמון: ”קיבלתי את השיקים לגבייה והחזרתי כשלא גביתי אותם. לא זכור לי בדיוק”. (עמ' 10 , שורה 8 ). מוסיף התובע בעדותו כי מאז שהוא החזיר את השיקים לעו"ד טלמון לא היה לו קשר כלשהו לתיק, דהיינו ; משנכשל נסיון גביית השיקים על ידו הוא החזיר אותם לעו"ד טלמון ובכך הסתיים תפקיד הגבייה שנמסר לו על ידי חברת תירוש, הנפרעת והמסבה של השיקים. אפשר - אמנם - שלאוחז בשטר, שאינו הבעלים, כגון מי שהשטר נמסר לו לגבייה, תהא עילת תביעה על פי השטר, אולם זאת, כל עוד הוא אוחז בשטר לצורך גבייתו (ראה, "מהותו של שטר") פרופ' א.ברק, 49, 106, 107), מוסיף פרופ' א. ברק כי: ”הזכאי להחזיק בשטר משמעותו; זכאי להחזקה על פי הבעלים, בתוקף הסכם או אחרת במישרין או בעקיפין כאשר הבעלים מחזיק בשטר, הרי זכותו נגזרת מבעלותו. כאשר האוחז בשטר לגוביינא מחזיק בשטר, זכותו להחזקה נגזרת על פי הבעלים בתוקף, הסכם הרשאה ביניהם..." (עמ' 73, ההדגשה שלי - ש.א.) הנה - כי כן - מונחת בפנינו הודאת בעל דין כי חברת תירוש היא לא רק הבעלים של השיקים, אלא גם האוחזת בהם, וכי זכות הגבייה של התובע, מתי צדוק, פקעה עם החזרת השיקים לידיה של חברת תירוש. הודאת בעל דין של חברת תירוש, על כי לה זכות התביעה על פי השיקים באה לידי ביטוי גם בתשלום הוצאות, שנפסקו לחובת התובע בהליך ביניים, שננקט בתיק זה בשנת 1989 (עמ' 4, שורות 12-17). למותר לציין , כי הבקשה לתיקון כתב התביעה נזנחה, שכן תיקון שם התובע היה גורר דחיית התביעה מחמת התיישנות. כאמור, אין מניעה כי למי שאינו הבעלים של שטר, אלא האוחז בו כדין, תהא זכות התביעה על פי השטר, אולם משאוחדו הזכויות שנית, ומשהחזיר צדוק מתי את השיקים לבעליהם, פקעה זכותו על פי השיקים והוא נעדר עילת תביעה על פיהם. מהטעמים האמורים לעיל דין התביעה להדחות. ראוי לציין, כי לגופו של עניין, הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת הגנתה כנגד התביעה השטרית, שכן השיקים ניתנו במהלך יחסי מסחר ארוכי שנים בין בעלה לבין חברת תירוש. בין בשל חלוף הזמן, שלא הותיר מסמכים מספיקים, בין מחמת סבך החשבונות, הנתבעת לא הוכיחה כין אין עליה חובה לפרוע השיקים. אולם הואיל ולתובע אין עילת תביעה על פיהם, דין תביעתו להדחות. בנסיבות אלה, התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטרפקודת השטרות