לפי האמור בתקנה 112ג(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 המועד להגשת ערעור לבית הדין הארצי על החלטה בענין טענת פסלות הוא 10 ימים מהיום שבו הודעה לבעל הדין ההחלטה בבקשה. מתוקף הוראתה של תקנה 125 לתקנות ניתן להאריך את המועד האמור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הלכה פסוקה היא, כי בית הדין לעבודה נוקט גישה סלחנית שאינה נועלת את שערי בית הדין בשאלת קיומו או אי קיומו של "טעם מיוחד". עם זה, נפסק לא אחת, כי "גישה סלחנית זו של בית הדין, תועיל למערער רק אם יצליח להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (עא"ח 1012/01 ציון סימניאן - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(25), 31). עוד נפסק, כי אי ידיעת תוכנו של דבר חיקוק אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור (דב"ע נג/95-9 אליעזר גת - הבנק הבינלאומי הראשון פד"ע כ"ה, 552). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת המועד להגשת ערעור על פסלות שופט בית דין לעבודה: השופט עמירם רבינוביץ 1. המערערת הגישה לבית דין זה ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב שלא לפסול את עצמו מלדון בתביעה שהגיש המשיב נגד המערערת (עב 004790/01 ; השופטת אהובה עציון ונציג הציבור מר יעקב קופרברג). אין חולק, כי הערעור הוגש באיחור. בקשתה של המערערת להאריך לה את המועד להגשת הערעור (בש"א 149/03) נדחתה על ידי רשמת בית דין זה (להלן - הרשמת) ומכאן הערעור שבפנינו על החלטתה של הרשמת, אשר התנהל בדרך של סיכומים בכתב. להלן תמצית העובדות הצריכה לעניין : 2. המשיב הגיש לבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה נגד המערערת לתשלום שכר עבודה וסכומים נוספים. 3. במהלך הדיון בתביעה ביקשה המערערת לפסול את מותב בית הדין מלדון בעניינה, זאת מן הטעם שמותב בית הדין גיבש, לטענתה, דעה קדומה באשר להליכים המנוהלים בפניו. בנוסף, הלינה המערערת על כי מותב בית הדין לא נענה לבקשות שונות שהופנו אליו מטעמה. 4. בית הדין האזורי דחה, כאמור, את בקשת המערערת לפסול את המותב מלדון בעניינה וקבע את הדברים הבאים: "בקשת הנתבעת (המערערת בענייננו - ע.ר.) לפסילת המותב מלדון בתביעה - אין בה כל נימוק סביר ורבלנטי... אין צד רשאי לבחור לו את השופט, ולפיכך לא נותר לו אלא להתדיין לפני המותב שעליו יחליטו הנשיא או השופט הראשי". יצויין, כי החלטתו של בית הדין האזורי נתנה ביום 5.2.2003 ועל פי רישומי המחשב נמסרה למערערת ביום 26.2.2003 (אם כי, לטענת המערערת, הגיעה ההחלטה לידיה רק ביום 28.2.2003). 5. ביום 13.3.2003 הגישה המערערת ערעור על החלטת בית הדין האזורי, אשר הוכתר בכותרת "בקשה לרשות ערעור". ביום 25.3.2003 הגישה את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, מושא דיוננו. החלטת הרשמת 6. הרשמת דחתה את הבקשה להארכת מועד מהנימוקים הבאים, שאלה תמציתם: א. במקרה דנא היה על המערערת להגיש את ערעורה תוך עשרה ימים מהיום בו נמסרה ההחלטה לידיה. אשר על כן, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 10.3.2003, בעוד הערעור הוגש ביום 13.3.2003. ב. המערערת לא השכילה להוכיח התקיימות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור. טענתה היחידה, לפיה לא ידעה מהו המועד להגשת הערעור על החלטה בעניין הפסלות אינה מהווה טעם מיוחד. ג. סיכויי הערעור אינם גבוהים. טענות צדדים 7. המערערת טענה, כי סברה, בטעות, כי על החלטת בית הדין האזורי יש להגיש בקשת רשות ערעור ובקשה זו אכן הוגשה במועד הקבוע לכך. לטענתה, לא היתה מודעת להוראות המיוחדות ביחס לערעור על החלטה בעניין טענת פסלות, אשר לפיהן על הערעור להיות מוגש תוך עשרה ימים. המערערת הוסיפה וטענה, כי אין מקום לבחון קיומו של "טעם מיוחד", וכי לא היה מקום לחייב את המערערת בתשלום הוצאות בגין דחיית הבקשה על ידי הרשמת. 8. המשיב תמך בהחלטתה של הרשמת וביקש לאשרה מטעמיה. המשיב הוסיף וטען, כי סיכוייה של המערערת לזכות בערעור שהגישה על החלטת בית הדין האזורי שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה אינם גבוהים. עד כאן טענות הצדדים 9. לפי האמור בתקנה 112ג(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות), המועד להגשת ערעור לבית הדין הארצי על החלטה בענין טענת פסלות הוא עשרה ימים מהיום שבו הודעה לבעל הדין ההחלטה בבקשה. מתוקף הוראתה של תקנה 125 לתקנות ניתן להאריך את המועד האמור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". 10. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין זה נוקט גישה סלחנית שאינה נועלת את שערי בית הדין בשאלת קיומו או אי קיומו של "טעם מיוחד". עם זה, נפסק לא אחת, כי "גישה סלחנית זו של בית הדין, תועיל למערער רק אם יצליח להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (עא"ח 1012/01 ציון סימניאן - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(25), 31). עוד נפסק, כי אי ידיעת תוכנו של דבר חיקוק אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור (דב"ע נג/95-9 אליעזר גת - הבנק הבינלאומי הראשון פד"ע כ"ה, 552). 11. לאחר שעייננו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. במקרה דנן עסקינן בבקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות. בעניין דומה נפסק לאחרונה בבית המשפט העליון כי : "המדובר בבקשה לארכה בענין פסלות. בנושא זה נקבעו מועדים קצרים בדין לשם הגשת ערעור, נוכח הצורך להביא טענות פסלות לסיומן במהירות האפשרית. על רקע זה, נדרש טעם מיוחד מוגבר לצורך הארכת המועדים האמורים" (בשא 2649/03 אנטולי ברינשטיין נ' מרגלית ש.א רכב בע"מ, מפי הרשם עודד שחם, ניתן ביום 20.6.2003 וכן ראו בש"א 8847/99 יגאל עדן נ' יפה עדן, תקדין, תק-על 2000(2), 25) במקרה שלפנינו לא נימק המערער את האיחור בהגשת הערעור בטעם כלשהו, למעט אי ידיעת תוכנה של תקנה 112ג(ב) לתקנות, לפיה ערעור על החלטה בעניין טענת פסלות יש להגיש תוך עשרה ימים. יובהר, כי בניגוד לטענת המערער, לפיה הוגש הערעור באיחור של יום אחד, הוגש הערעור באיחור של שלושה ימים שכן ימי מנוחה, על אף שאין הם ימי עבודה נמנים הם במניין הימים לצורך הגשת ערעור, זולת אם הם הימים האחרונים בתקופה - תנאי אשר לא התקיים במקרה שלפנינו. 12. שקלנו, האם העובדה שהמערערת אינה מיוצגת יכולה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד, אך על פי הפסיקה אין בעובדה שבעל דין אינו מיוצג כשלעצמה כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד לצורך הגשת ערעור (דב"ע נב/94-9 אביבה לביא - משרד נסיעות רג'ואן בע"מ, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך א(2), 262 ; ב"ש 488/82 בנישו נ' בנישו פ"ד לו(4), 727 ; בשא 5058/01 חברת קוביק בע"מ - מיקרוסופט קורפוריישן, דינים, דינים עליון, כרך ס, 134), אף שייתכנו מקרים שבהצטרף נתון זה לנתונים אחרים, יובא נתון זה בחשבון לקולא במסגרת השיקולים להארכת מועד. לא השתכנענו שהמקרה הנוכחי נמנה על אותם מקרים. 13. לא למותר לציין ועל מנת להפיס את דעתה של המערערת סבורים אנו, כי גם לגופו של עניין, סיכויי הערעור, גם לו היה נשמע הם נמוכים ביותר, אם בכלל. 14. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות.שופטיםהארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםפסלות שופטערעורבית הדין לעבודה