מה הדין בסוגיית היפוך נטל הראיה בתביעה שטרית ? בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות נקבע: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה, אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה, הוא עם ברמאות או בכפיה או אלימות ופחד או באי חוקיות - חובת הראיה מוחלפת עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". הוראה זו עמדה על מדוכת הדיון בין היתר ב-ברע"א 6553/97 אפרים חגאי נ. עבודי חיים, שם נקבע: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה. לא כך הוא כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלה המנויים בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות שאז חל היפוך של חובת הראיה ונטל הראיה בדבר היות האוחז - אוחז כשורה". וכן ראו: ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. בן-עליזה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היפוך נטל הראיה בתביעה שטרית / היפוך נטל הראיה בדיני שטרות: א. התביעה ובעלי הדין 1. ראשיתה של תובענה זו, בבקשה לביצוע שיק על סך 141,520 ₪, ז"פ 20.6.10 (להלן: "השיק") משוך על ידי הנתבעת לפקודת עמר (להלן: "עמר"). על גב השיק קיים היסב של עמר וכן היסב נוסף של סעדון (להלן: "סעדון"). 2. התובעת שהינה חברה העוסקת במתן אשראים, לרבות על דרך של ניכיונות שיקים הינה האוחזת בשיק ולטענתה השיק הוצג לפירעון אך חולל באי תשלום. ב. עיקר טענות התובעת התובעת טוענת כי קיבלה את השיק ביום 22.4.10 לניכיון מלקוחתה; חברת א.ש.ד.י למסחר והשקעות בע"מ (להלן:"אשדי") שהינה בבעלותו של סעדון. התובעת מוסיפה וטוענת כי נתנה תמורה לאשדי בגין השיק על דרך של הפחתת יתרת החובה של אשדי בחשבון התובעת מסך של 173,526 ₪ לסך של 32,006 ₪, וכי נטלה את השיק טרם עבור זמן הפירעון הנקוב בו ומשכך, יש לראותה כאוחז כשורה הרשאית לאכוף את תשלום השיק על הנתבעת. ג. עיקר טענות הנתבעת לטענת הנתבעת עסקינן בשיק שהוצא ממנה על ידי עמר שלא כדין ובדרכי מרמה; השיק בוטל על ידי הנתבעת ביום 13.4.10 וכי בגין השיק האמור וכן שיקים נוספים שהוצאו מן הנתבעת במרמה על ידי עמר - הוגשה תלונה למשטרה ובסופו של יום הוגש נגד עמר כתב אישום ב-ת"פ 10-09-31644 בבית משפט השלום ברחובות בגדרו הורשע עמר בין היתר בעבירות של קבלת דבר במרמה ובכלל אלו, על פי העובדות שנטענות על ידי הנתבעת בתצהיר הגנתה (נספח ז' לתצהיר מטעם הנתבעת - להלן: "ההליך הפלילי"). הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא קיבלה כל תמורה בגין השיק. מר נפתלי שדמי (להלן: "שדמי") שנתן תצהיר בשם הנתבעת טען בתצהירו כי פרסם ביום 31.3.10 מודעה למכירת הנתבעת (מוצג נ/1) וכי באותו יום קיבל שדמי הצעה מעמר לרכוש את הבעלות בנתבעת וכי התבקש על ידי עמר, כהוכחה לרצינות כוונותיו וכן לצורך בדיקת מצבה הפיננסי של הנתבעת - להפקיד בידיו של עמר פנקס שיקים חתומים על ידי הנתבעת בו נכלל גם השיק מושא התובענה (עדות שדמי בעמ' 7 שורות 29-31). שדמי אף טען כי הגם שדרש בעבור מכירת הנתבעת סכום של כ-חצי מיליון שקל "התנדב" עמר לשלם לו מיליון ₪ (עדות שדמי בעמ' 6 שורות 6-8 לפרוטוקול). שדמי הוסיף וטען כי הסתבר לנתבעת ביום 13.4.10 כי נפלה קורבן לתרגיל "עוקץ" שביצע כלפיה עמר שאז ביטלה הנתבעת את השיקים שנכללו בפנקס השיקים לרבות השיק נשוא התובענה. לטענת שדמי השיק נשוא התובענה לא נמשך על ידי הנתבעת אלא על ידי עמר במובן זה שכל שמסר לעמר היו שיקים חתומים ללא פרטים נוספים וכי עמר התחייב להחזירם לנתבעת (עמ' 8 שורות 1-2). ד. המחלוקת המחלוקת הצריכה להתרה בתובענה זו הינה השאלה, האם הוכיחה התובעת את זכותה לאכוף את פירעון השיק על הנתבעת. סוגיה זו תיבחן על יסוד טענות הנתבעת לפיה זכות קניינו של עמר בשיק היתה פגומה ומשכך על התובעת להוכיח כי נתנה ערך בגין השיק בתום לב וללא ידיעה כי זכותו של עמר בשיק הינה פגומה. כמו כן תיבחן השאלה, האם לצורך בחינת תנאי האחיזה כשורה נתנה התובעת ערך, לאוחז השיק. ה. דיון וממצאים 1. גירסת הנתבעת ובחינתה 1.1 כאמור לעיל בתצהיר עדותו חזר וטען שדמי כי עמר הונה והוליך שולל את הנתבעת (סעיפים 7-9 לתצהירו וכן בהרחבה בסעיפים 26-36 לתצהירו) בגדרם נטען בין היתר כי שיקים נגדיים שמסר לו עמר חוללו באי תשלום. 1.2 גרסתו הגרעינית של שדמי בתצהירו נשוא התובענה, הינה כי השיק לא ניתן כתשלום או לצורך פירעון אלא הוצא כמסמך לא שלם לאור דרישתו של עמר לבדוק את מצבה של הנתבעת. 1.3 במהלך חקירתו הנגדית של שדמי נתגלעו בקיעים בגרסתו כמו גם תמיהות מופלגות בשל התנהגותו הבלתי רציונאלית אפרט מקצת הדברים: 1.3.1 שדמי העיד כי לא נערך בינו ובין עמר שטר העברת מניות וכי כל הסיכום היה בעל פה (עמ' 7 שורות 12-13). 1.3.2 שדמי אף טען כי לא היו פגישות נוספות בינו לבין עמר (עמ' 9 שורות 13-14) אך מהמשך עדותו עולה בבירור כי חזר ונפגש עם עמר לפחות עוד פעם אחת נוספת ביום 8.4.10 ובמועד זה נחתם ביניהם ההסכם ת/1 (עמ' 11, שורות 10-11). 1.3.3 לא זו אף זו, אין חולק כי התנהלותו של שדמי היתה רצופה במעשים תמוהים וחסרי הגיון וכי הוא עצמו נתן ביטוי מוחשי לעובדה כי התנהג באופן בלתי רציונאלי ובלתי סביר (עמ' 8 שורות 21-22 וכן בשורות 29-30). 1.3.4 למען שלימות התמונה אוסיף כי מעדותו של שדמי עולה כי עסקת מכירת הנתבעת לעמר, לא התממשה וכי השיקים שמשך עמר לפקודתו חוללו באי תשלום (עמ' 9 שורות 11-12 וכן עמ' 10 שורות 31-32). 1.4 בסיכום טענותיו טען ב"כ התובעת כי אין ליתן אמון בגרסתו הבלתי אמינה של שדמי (פיסקאות 8-15 לסיכומי התובעת) ואף טען כי ברור הוא שהשיק מושא התביעה נמסר לעמר כשיק טובה ולחלופין במסגרת עסקה של חליפת שיקים בין הצדדים (פיסקה 19 לסיכומי התובעת). מכאן, לא ארכה דרכו של ב"כ התובע לקבוע כי הנתבעת קיבלה תמורה מעמר בעבור השיק. 1.5 לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסתו של שדמי לפיה בכל הנוגע למסירת פנקס השיקים בהם כלול השיק נשוא התביעה - עמר הוליך אותו שולל זאת חרף התמיהות והפריכות שניבעו בה. אכן אין חולק כי התנהגותו של שדמי היתה בלתי רציונאלית ומרושלת אך לא מצאתי כי התעלתה לדרגה של חוסר תום לב. לעניין זה נקבע בסעיף 91 לפקודת השטרות נוסח חדש (להלן: "פקודת השטרות") "כל שנעשה ביושר לב, רואים אותו כאילו נעשה בתום לב כמשמעותו בפקודה זו בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". 1.6 העדפתי את גרסתו של שדמי בסוגיה זו מתבססת לא רק על העובדה כי גרסתו הגרעינית לא נסתרה אלא שהיא נתמכת גם בראיות הנסיבתיות כדלקמן: (1) ההסכם ת/1 שנחתם גם על ידי עמר ובו התחייב עמר בין היתר "לשלם לשדמי את כל השיקים שנכתבו בעבר וייכתבו בעתיד". התחייבות זו של עמר מלמדת כי עסקת המכירה של הנתבעת לא מומשה ובשל כך התחייב לשלם לשדמי את השיקים שהנ"ל חתם עליהם. (2) הרשעתו של עמר בהליך הפלילי ובכלל זה הרשעתו בפרט האישום שיוחס לו על פי העובדות שפירט שדמי בתצהירו. אני קובע איפוא כממצא, כי זכות הקניין של עמר בשיק היתה פגומה. 2. גרסת התובעת 2.1 בתצהיר עדותו מטעם התובעת טען מנהלה מר יעקב שוגר (להלן: "שוגר") בסעיף 6 לתצהירו: "התובעת קיבלה ביום 22.4.10 את השיק לניכיון מלקוחו אשדי בבעלותו של אורי סעדון אשר עסקה בתחום ההשקעות והנדל"ן". 2.2 שוגר הוסיף וטען כי יתרת חשבונה של אשדי אצל התובעת עמדה ביתרת חובה בסך 173,526 ₪ ועם ניכיון השיק הוקטן סכום יתרת החובה לסך של 32,006 ₪. כראיה לכך, צירף שוגר את כרטסת אשדי אצל התובעת (סעיף 7 לתצהירו ונספח ג' לתצהירו וכן עדותו של שוגר בעמ' 17 שורות 19-30 ובעמ' 18 שורות 1-3). בסעיף 9 לתצהירו טען שוגר: ,עצם השארתו של שיק חתום עשויה להיחשב להתרשלות המצדיקה העדפת האינטרס של הצד השלישי על פני המושך הרשלן...". 2.3 מחקירתו של שוגר עולה כי התובעת קיבלה את השיק ביום 22.4.10. כזכור, ז"פ הנקוב בשיק הוא יום 20.6.10. מן האמור לעיל, מתבקש איפוא כי התובעת נטלה את השיק לפני שעבר זמן פרעונו. כמו כן לא נטען בפני ולבטח לא הוכח כי התובעת היתה מודעת לפגם בזכות הקניין של עמר ו/או סעדון - בשיק. 24. במסגרת חקירתו של שוגר הוצג בפניו שטר חוב הערוך לפקודת התובעת וחתום בנפרד הן על ידי אשדי והן על ידי סעדון כעושי השטר (נ/2). שוגר נשאל לגבי היחסים המסחריים של התובעת עם סעדון והאם יחסים אלה היו במסגרת אשדי והשיב: "עוסק מורשה, פעם עוסק מורשה ופעם על חברת אשדי" (עמ' 13 שורות 12-13). 2.5 אין חולק כי חתימת ההיסב על גב השיק היא חתימתו האישית של סעדון ללא תוספת כלשהי המעידה כי חתם בשם אשדי, יתר על כן בבקשת הביצוע ציינה התובעת כחייבים את הנתבעת כמושכת השיק וסעדון כמיסב, משכך נשאל שוגר: "למה השיק שהוא נתן לכם מופיע בכרטיס של אשדי". ועל כך השיב: "הוא (סעדון) כיוון את החשבון לאשדי" ובהמשך: "ש. אבל ההיסב הוא שלו ולא של החברה. אתה קיבלת ממנו שיק לניכיון? ת. נכון. בשבילנו הסבה מהווה גם ערבות אישית. ש. מדוע לא הגשתם את שטר החוב הזה לביצוע כנגד אשדי וסעדון? ת. אין לי תשובה על זה." 2.6 הממצאים העולים מחקירתו של שוגר מלמדים כי הגם שהן סעדון והן אשדי היו לקוחות של התובעת, ניהלו עימה עסקים של ניכיון שיקים ועשויים להיתבע על ידה מכח השטר נ/2 , הרי שהתובעת העדיפה במודע לזכות את אשדי בגין השיק הגם שכאמור לעיל, ההיסב שמופיע על גב השיק הוא של סעדון ללא כל זיקה או איזכור שמה של אשדי. 2.7 בהמשך עדותו טען שוגר כי השיק נמסר על ידי סעדון לבנו אייל שוגר וכך הובא השיק למשרד התובעת (עמ' 16 שורות 1-6). בסיכום טענותיו ציין ב"כ הנתבעת כי "התובעת לא אוחזת כלל בשיק אשר כלל לא הוסב לטובת אשדי שהוא הלקוח שמצוין על ידי התובעת כלקוח עבורו ביצעה (התובעת) עסקת ניכיון..." (סעיף 38 לסיכומי הנתבעת). 2.8 הגם שטענת הנתבעת לפיה התובעת לא אוחזת בשיק - לא הוכחה בנסיבות העניין, אין להתעלם מן העובדה לפיה ההיסב האחרון המופיע על גבי השיק הוא של סעדון, וכי עסקינן בהיסב על החלק אך חרף זאת זיכתה התובעת את חשבונה של אשדי שהינה חברה בע"מ וככזו גוף משפטי בעל יישות משפטית משלו, נפרדת מזו של סעדון. גרסתו של שוגר לפיה סעדון כיוון את השיק לחשבון של אשדי, לא הוכחה כלל ועיקר שכן מעדותו עלה כי הוא לא פגש את סעדון במעמד מסיר תהשיק ואף לא נטען בעדותו כי בנו אייל קיבל מסעדון הוראות לנכות את השיק בחשבונה של אשדי. 3. הבסיס הנורמטיבי 3.1 בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות נקבע: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה, אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה, הוא עם ברמאות או בכפיה או אלימות ופחד או באי חוקיות - חובת הראיה מוחלפת עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". 3.2 הוראה זו עמדה על מדוכת הדיון בין היתר ב-ברע"א 6553/97 אפרים חגאי נ. עבודי חיים שם נקבע: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה. לא כך הוא כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלה המנויים בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות שאז חל היפוך של חובת הראיה ונטל הראיה בדבר היות האוחז - אוחז כשורה". וכן ראו: ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. בן-עליזה . 3.3 מחומר הראיות עולה לכאורה כי התובעת הינה אוחזת כשורה שכן, היא נטלה את השיק מסעדון ולא נטען ולא הוכח כי ידעה על פגם בזכות הקניין של עמר שקדם לסעדון בשרשרת ההיסבים שעל גב השיק. 3.4 יתר על כן, הוכח כי התובעת נטלה את השיק לפני שעבר זמן פירעונו ואף נתנה ערך בגין השיק שכן, אין חולק כי זיכוי חשבון העומד ביתרת חובה - עולה די מתן ערך. השוו: ע"א 345/78 בנק הפועלים נ. סרדס . ו-ע"א 389/67 בנק פ.ק.או נ. יוסף קיבוביץ . 3.5 חרף האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין לזכות את התובעת במעמד של אוחז כשורה שכן, הממצאים העולים מחומר הראיות מלמדים חד משמעית כי הערך ניתן לאשדי אשר שמה לא רשום על גב השיק בשרשרת ההיסבים ואין בפני כל ראיה לפיה אשדי אחזה במועד כלשהוא בשיק ו/או כי סעדון ביקש לנכות את השיק בחשבונה. 3.6 לשיטתי, יש לפרש את התנאי בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות בדבר מתן ערך בעד השטר כמחייב מתן ערך לאוחז בשטר ולא למאן דהוא אחר. בסעיף 60(א) לפקודת השטרות נקבע: "השטר נפקע בפירעון כשורה על ידי הנמשך או על ידי הקבל או מטעמם. 'פירעון כשורה' פירושו - פירעון השטר לאוחז בו בחלותו של השטר או לאחריה, בתום לב וללא ידיעה שזכות קניינו של האוחז בשטר פגומה'". וכן השוו לעמדתו של הנשיא זוסמן ב-ע"א 137/57 גרוס את נאש בע"מ נ. קופת מלווה וחסכון בע"מ לפיה: "לפי סעיף 60(א) לפקודת השטרות פירעון כשורה - פירושו פרעון לאוחז" (בעמ' 705 לפסק הדין). עמדה זהה גורס פרופ' שלום לרנר בחיבורו "דיני שטרות" מהדורה שנייה (להלן: "לרנר") בעמ' 468, שם נאמר: "שטר פוקע רק כאשר תשלום הכסף נעשה על ידי מי שאוחז בשטר". בעמ' 470 קובע לרנר: "הפורע צריך לבדוק את השטר ואת התקינות לכאורה של שרשרת ההיסבים ואם עשה כך ופרע את השטר במי שלכאורה אוחז בו לא יהיה חשוף לתביעה נוספת על פיו" 3.7 כלום עמדה התובעת בדרישת הבדיקה ווידאה כי אשדי אוחזת בשיק - חוששני כי התשובה על כך הינה בשלילה. מן העדויות שבפני עולה כי התובעת היתה מודעת לעובדה שההיסב על גב השטר הוא של סעדון ולא של אשדי, אך חרף זאת בוצע הזיכוי (בגין עיסקת הניכיון) בחשבונה של אשדי וזאת ללא שהוכח בפני כי סעדון הורה לבצע את הזיכוי בחשבונה של זו. 3.8 אין מדובר איפוא ברשלנות של התובעת אשר לגביה חלה הוראת סעיף 91 לפקודת השטרות אלא בעצימת עיניים מצד התובעת אשר מפקיעה מהתנהגותה את המימד האובייקטיבי של דרישת תום הלב, שכן התובעת נמנעה מלהסיק את המסקנות ההגיוניות והסבירות מן המידע שעמד לרשותה (קרי, כי עסקינן בהיסב של סעדון להבדיל מהיסב של אשדי) (ראו; לרנר, שם בעמ' 235-236). 3.9 סבורני כי קשה להלום כמעשה הנעשה בתום לב את זיכוי חשבונה של אשדי שעה שהתובעת נטלה את השיק מסעדון ללא כל אינדיקציה שאשדי אחזה אי פעם בשיק. 4. סוף דבר הגעתי למסקנה כי התובעת לא נתנה ערך בעד השיק בכך שזיכתה את חשבון אשדי להבדיל מזיכוי חשבונו של סעדון. בנוסף, זיכוי חשבון אשדי, ללא שהתובעת ווידאה כי אשדי אוחזת בשיק כי האוחז בשיק - מפקיעה את מימד תום הלב בהתנהגותה של התובעת. על יסוד המקובץ עד כאן, דין התביעה להידחות והיא נדחית בזה. התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. הודעה זכות ערעור.תביעה שטריתנטל הראיה / נטל הבאת הראיות