קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם הלוואה כנגד שיעבוד דירה: רקע 1. המבקשת לוותה מן הבנק המשיב את הסכומים כדלקמן: ב-3.10.93 90,000 ₪, ב-15.3.94 45,000 ₪ וב-23.1.95 80,000 ₪. להבטחת ההלוואות שועבדה דירתה של המבקשת הידועה כחלקה 13/4 בגוש 7223. את ההלוואות התחייבה המבקשת לפרוע בתשלומים חודשיים רצופים. במהלך התקופה שמאז 1995 עד סוף 1999, לא עמדה המבקשת בהחזר ההלוואה. ביום 14.11.99 דרש הבנק כי המבקשת תשלם 24,000 ₪ בגין פיגורים אלה. משלא פרעה המבקשת את הסכום האמור העמיד הבנק לפירעון מיידי את יתרת ההלוואה בסך 303,307 ₪, וב-1.2.2000 נקט בהליכי הוצל"פ בתיק מס' 004-10677-01 למימוש השעבוד. ב-14.2.2000 נמסרה לעותרת אזהרה, וב-6.6.2000 הורה ראש ההוצאה לפועל על פינוי הדירה. מועד הפינוי נקבע ל-20.8.2000. 2. המבקשת טוענת שההוראות בהסכם ההלוואה המקנות לבנק זכות להעמיד לפירעון מיידי את יתרת ההלוואה, כשלווה מפגר בפירעון תשלום כלשהו, הן חסרות תוקף. כן טוענת המבקשת כלפי תקפה של ההוראה שלפיה נושאת יתרת ההלוואה, שהועמדה לפירעון מיידי, ריבית פיגורים, וכלפי עצם החיוב בריבית פיגורים. העמדת מלוא ההלוואה לפירעון 3. בסעיף 17 להסכמי ההלוואה נאמר: "17. בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי, לא להעמיד הלוואה נוספת ו/או להעמיד לפירעון מיידי את כל יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת לרבות ההלוואה והסכומים שמועד פירעונם טרם הגיע, הריבית עליהם וכל יתר סכומים שיגיעו לבנק על פי הסכם זה, והבנק יוכל לממש מיד את הביטחונות שניתנו או יינתנו על פי הסכם זה או כל חלק מהם בכל האמצעים הניתנים על פי החוק ו/או לקבל לרשותו את הנכס, לגבות את הכנסותיו, למכרו ו/או למנות כונס נכסים ו/או מנהל עסקים ו/או מפרק ו/או נאמן על הלווה ו/או הערבים ו/או הערבים היחידים, אשר לגביהם בלבד האמור הינו בכפוף לתיקון לחוק הערבות ו/או נכסיהם או כל חלק מהם ו/או לעשות כל פעולה אחרת בין בעצמו בין עפ"י מורשיו והלווה מתחייב בזה להעביר הנכס לבנק ו/או לכונס הנכסים ו/או המפרק ו/או מנהל עסקים ו/או נאמן כשהוא ריק מכל אדם וחפץ מיד עם דרישתו הראשונה של הבנק ולעזור לבנק בפעולותיו: א. ... ב. אם הלווה לא ישלם תשלום כלשהו במועד פירעונו כפי שנקבע בהסכם זה..." אין המבקשת חולקת על זכותו של המשיב לבטל את חוזה ההלוואה בשל הפרה יסודית (סעיף 8 לתשובת המבקשת). המשמעות של ביטול הסכם ההלוואה היא שעל הלווה לפרוע לאלתר את יתרת החוב שמועד פירעונו טרם הגיע. ביטול הסכם ההלוואה מפקיע את זכותו של הלווה להמשיך ולהחזיק ביתרת כספי ההלוואה. כאשר ההלוואה מובטחת ברישום משכנתה, זכאי הבנק לממש את השעבוד על מנת להיפרע את הסכום שהלווה פיגר בפירעונו. אלמלא יכולתו של הבנק להיפרע את מלוא יתרת ההלוואה בעת מימוש המשכנתה, היו נפגעות זכויותיו של המלווה. ללא היכולת להיפרע את מלוא ההלוואה עם מימוש המשכנתה, היה הבנק זכאי לקבל, בעת המימוש, רק את הסכום שבפיגור, והלווה היה זכאי לקבל לידיו את יתרת התמורה שהתקבלה ממימוש הנכס. המלווה היה נותר ללא בטוחה ליתרת הסכום. לכן העמדת יתרת ההלוואה לפירעון, הינה אמצעי סביר ומידתי לשמירה על עניינו של המלווה. ריבית פיגורים בשיעור הנקבע על ידי הבנק 4. על פי ההסכמים עם הבנק, חוב שבפיגור נושא ריבית פיגורים. כך עולה מסעיפים 22 ו-23 לתנאים המיוחדים של המשכנתה שבהם נאמר: "22. בכל אחד מהמקרים הבאים או בכל אחד מהמקרים המפורטים בסעיף המקביל בחוזה ההלוואה, יהיה הבנק רשאי לדרוש מיד את פירעון כל הסכומים בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם טרם הגיע. כן יוכל הבנק בכל אחד מהמקרים הנ"ל לממש ו/או להוציא מיד לפועל את שטר משכנתה זה, ו/או לאחוז בכל הצעדים שימצא לנכון למכירת הנכסים או כל חלק מהם ו/או לנקוט בכל הצעדים האחרים נגד הממשכן ו/או הנכסים הכל פי שקול דעתו הבלעדי של הבנק: א. אם הממשכן ו/או הלווה או מי מהם יפגר בתשלום כל שהוא החל עליהם או מי מהם מכל מקור שהוא... 23. במקרה שהלווה ו/או הממשכן יפגר בתשלום סכום כל שהוא מהסכומים המפורטים בחוזה ההלוואה ו/או בשטר משכנתה זה או קרה אחד מהמקרים האמורים בסעיף 22 או יותר, הרי הממשכן יהיה חייב לשלם לבנק או לפקודתו עבור כל תשלום שבפיגור לרבות התשלומים שיועמדו לפירעון מיידי כאמור בסעיף 22 ריבית בשיעור שיהיה נהוג אותה עת בבנק על פיגורים עבור התקופה ממועד הפירעון כפי שנקבע בחוזה ההלוואה ו/או בשטר משכנתה זה או בכל התחייבות אחרת או מיום קרות אחד מהמקרים כאמור בסעיף 22 או יותר ועד לסלוק המלא בפועל של התשלום וזאת מבלי לפגוע ו/או לגרוע באיזו צורה שהיא מזכויות אחרות של הבנק הכלולות בשטר משכנתה זה ו/או בחוזה ההלוואה ו/או בהתחייבות כל שהיא ו/או המגיעות לו על פי החוק. במקרה כזה יחולו גם הוראות הסכם ההלוואה בענין פיגורים." על פי האמור, קביעת השיעור של ריבית הפיגורים היא בידי הבנק. אמנם אין השיעור נקבע במיוחד ללווה מסוים, אלא לגבי כלל הלווים בבנק. אולם קביעת אותו שיעור כללי נתונה באופן בלעדי לבנק. אין בהסכם כל מגבלה על שיקול דעתו של הבנק. כן אין זיקה של השיעור שייקבע על ידי הבנק למדד חיצוני כלשהו, דבר שהיה בו כדי להגביל את שיקול הדעת. 5. ההסכם שבין הלווה לבנק הוא חוזה אחיד כמשמעו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982. כהגדרתו של חוזה אחיד בסעיף 2 לחוק: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו ובין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם." המבקשת טוענת כי התנאי המאפשר לבנק לקבוע את ריבית הפיגורים בטל בהיותו תנאי מקפח. בסעיף 4(4) לחוק החוזים האחידים נאמר כי: 4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: (1) ... (2) ... (3) ... (4) תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, זולתם אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק." בענין שבפני קביעת שיעור ריבית הפיגורים היא על דעתו של הבנק בלבד כלשונו של סעיף 4(4). לכן נוצרה החזקה, אשר לא נסתרה, כי התנאים המאפשרים את הקביעה של ריבית הפיגורים הם תנאים מקפחים, ולכן בטלים. יתכן שלא כך היה לו נקבע שריבית הפיגורים תהיה הריבית המוסכמת בתוספת אחוז מסוים או הריבית הנוהגת בבנקים לגבי יתרות חובה בחשבונות עובר ושב. ריבית פיגורים על יתרה שמועד פרעונה לא הגיע 6. הבנק מחייב את הלווה בריבית פיגורים לא רק בגין הסכומים שלא נפרעו למועד, אלא גם על יתרת החוב שמועד פירעונה טרם הגיע. תנאי זה הוא תנאי מקפח ללא קשר עם השיעור שייקבע לריבית הפיגורים ולדרך קביעתו. ניתן למצוא הצדק לעצם החיוב בריבית פיגורים ששיעורה גבוה משיעור הריבית שנקבע בגין ההלוואה. אי פירעון במועד משבש את עבודתו של הבנק, שרשאי היה להסתמך על כך שההלוואה תיפרע במועד, ולתכנן מה ייעשה בכספים שיגיעו לבנק מהפירעון. כל אלה משתבשים כאשר הלווה אינו פורע את ההלוואה במועד. לכן אין פגם בגביית ריבית פיגורים על סכומים שלא נפרעו במועד, בתנאי ששיעור הריבית לא ייקבע באופן שרירותי על ידי המלווה. אין אותו הגיון פועל כאשר מדובר ביתרת הלוואה שמועד פירעונה טרם הגיע. הבנק ציפה שפירעונם של סכומים אלה יגיע רק בעתיד, והבנק הסכים כי כספים אלה יהיו בידי הלווה כנגד תשלום ריבית בשיעורים המוסכמים בהסכם. אין לבנק נזק בשל אי פירעון של סכומים שמועד פירעונם טרם הגיע. החיוב בריבית הפיגורים על יתרת הלוואה נועד להטיל אימה בלווה ולהענישו על פיגור בפירעון ההלוואה. בנסיבות אלה יש בחיוב הלווה בריבית הפיגורים על היתרה שמועד פירעונה טרם הגיע, משום קיפוח כמשמעו בחוק החוזים האחידים. החיוב של היתרה בריבית פיגורים גם נוגד את תקנת הציבור כמשמעה בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. סוף דבר 7. לאור האמור, הנני נעתר למבקשת ומצהיר כי חיובה בריבית פיגורים בטל וחסר תוקף. יתר חלקי המבוקש נדחים. יוער כי פתרון של חלק מהבעיות שהתעוררו בתובענה זו נמצא לאחרונה בחוק הגנה על נוטלי הלוואות לדיור (תיקוני חקיקה), התשס"ב-2002. החוק אינו חל על העניין שבפני. הנני מחייב את המשיב לשלם למבקשת את הוצאות הליכים אלה בסכום של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. שעבודמקרקעיןהלוואה