הסכם שכר טרחה עורך דין - סעיף הפסקת ייצוג

האם צריך לשלם שכר טרחה לעורך דין לאחר החלפת עורך דין ? עורך הדין (התובע) טען כי במסגרת הייצוג הגיש בשם הלקוח (הנתבע) תביעה כנגד המל"ל לאחר שהתקבלה התביעה, הנתבע פיטר את התובע בדרכו לוועדה הרפואית של המל"ל. הסכם שכר הטרחה נמתייחס למצב של הפסקת הייצוג וקבע כי במידה והלקוח יעביר את הטיפול לעו"ד אחר, בשלב שמפתיחת התיק ועד לשלב שמיעת הראיות בתיק, יהיה עליו לשלם שכ"ט בשיעור של 75% משכר הטרחה. ההסכם שותק בהתייחס להפסקת הייצוג בשלב שלפני פתיחת תיק בית המשפט. פרשנות ראויה של הוראה זו בהסכם שנוסח ע"י התובע, שהוא עו"ד, הביאה את בית המשפט למסקנה כי עסקינן בתיק שייפתח לתביעת הפיצויים מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 ואין חולק כי תביעה כזו לא הוגשה כלל. נראה שאין מדובר בתיק שיפתח במסגרת תביעה נגד המל"ל, כפי שאכן ארע וכל ספק של פרשנות בעניין זה יש לזקוף לחובת התובע שניסח את ההסכם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם שכר טרחה עורך דין - סעיף הפסקת ייצוג: כללי: לפניי תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 55,000 ₪ בגין ייצוג הנתבע בקבלת פיצוי לאחר שנפגע בתאונת דרכים. התובע הפנה להסכם שכ"ט שנחתם ע"י הנתבע ביום 10.2.10 (להלן: "ההסכם") ובו נקבע כי הלקוח ישלם לו בעד טיפול בתיק סך של 8% מכל סכום שיפסק לטובתו במקרה בו יסתיים הטיפול בטרם הגשת תביעה; 11% במקרה של פשרה לאחר הגשת תביעה ו-13% במקרה שיינתן פסק דין בהליך מלא. כמו כן הפנה התובע להסכמה בדבר שכ"ט בשיעור של 20% מכל מענק או פיצוי שיתקבל מהמוסד לביטוח לאומי. התובע טען כי במסגרת הייצוג הגיש בשם הנתבע תביעה כנגד המל"ל שהתנהלה בבית הדין האזורי לעבודה. לאחר שהתקבלה התביעה, הנתבע פיטר את התובע ביום 25.11.10 בדרכו לוועדה הרפואית של המל"ל. הנתבע טען בכתב הגנתו כי נפגע בתאונה ביום 14.1.10 ושודל להתקשר עם התובע בהסכם שנחתם על ידו, בסמוך לפציעתו, בביה"ח השיקומי בו שהה. נטען שהוסבר לנתבע כי התובע יהיה זכאי לשכ"ט המתבסס על אחוזים רק במידה ויושג עבורו פיצוי כספי. נטען כי במשך חצי שנה ממועד שחרורו של הנתבע מביה"ח ניסה ליצור קשר עם התובע והלה התחמק ובניגוד למובטח, לא השיג עבורו כל תקבול כספי על חשבון הפיצוי הצפוי. בהתייחס לתביעה מול המל"ל בהיותו של הנתבע נפגע תאונת עבודה, סייע התובע באופן חלקי בלבד במילוי טופס התביעה. בדיעבד הסתבר לנתבע כי התובע פעל ברשלנות, שכתוצאה ממנה נדחתה התביעה והתחייבה הגשת תביעה לבית הדין לעבודה. הצדדים העידו בפני ללא צורך בחקירה הדדית וסיכמו טענותיהם בע"פ. משלא הגיעו לעמק השווה, ניתן פסק דין תמציתי בהתאם לתקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. דיון והכרעה : שכ"ט מכח ההסכם: בין הצדדים נחתם הסכם שכ"ט. על פי הפסיקה הרווחת מקום בו קיים הסכם שכ"ט יש לפעול על פיו ולא לתבוע שכר ראוי (ראה: ע"א 136/92 בייניש-עדיאל נגד דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114). במקרה שלפני, הנתבע הוחתם על ההסכם שלושה שבועות ממועד פציעתו בתאונה. הנתבע הוחתם במוסד רפואי והאמנתי לגרסתו כי הובהר לו שישא בשכ"ט רק במידה ויקבל פיצוי. הסכם שכר הטרחה מתייחס (בסעיף 4) אף למצב של הפסקת הייצוג וקובע כי במידה והלקוח יעביר את הטיפול לעו"ד אחר, בשלב שמפתיחת התיק ועד לשלב שמיעת הראיות בתיק, יהיה עליו לשלם שכ"ט בשיעור של 75% משכר הטרחה. ההסכם שותק בהתייחס להפסקת הייצוג בשלב שלפני פתיחת תיק בית המשפט. פרשנות ראויה של הוראה זו בהסכם שנוסח ע"י התובע, שהוא עו"ד, מביאה אותי למסקנה כי עסקינן בתיק שייפתח לתביעת הפיצויים מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 ואין חולק כי תביעה כזו לא הוגשה כלל. נראה שאין מדובר בתיק שיפתח במסגרת תביעה נגד המל"ל, כפי שאכן ארע וכל ספק של פרשנות בעניין זה יש לזקוף לחובת התובע שניסח את ההסכם. ממילא התובע לא טען בסיכומיו אודות הפרשנות האמורה ולפיכך אסתפק בעדות הנתבע שלה האמנתי, שהוראה זו בהסכם שכר הטרחה לא הוסברה לו כלל, והצדדים לא התייחסו למצב בו יופסק הייצוג בטרם תוגש תביעה לבית המשפט. התרשמתי ממהימנותו של הנתבע שגרס כי שודל להתקשר עם התובע בהסכם ע"י עובד של ביה"ח איכילוב בו אושפז מיד לאחר הניתוח. נטען שאדם זה פנה אליו גם לאחר שהוא עבר למוסד השיקומי ובעקבות זאת, התייצב התובע במוסד והחתים את הנתבע על ההסכם. עסקינן בהסכם שנחתם כשלושה שבועות לאחר התאונה בעוד התובע מצוי במוסד שיקומי. בנוסף, אני מקבל גם את גרסת הנתבע כי לא נמסר לו העתק מהסכם שכר הטרחה לאחר שחתם עליו. משכך ואף אם הייתי קובע אחרת בנוגע לפרשנות ההסכם, סבורני שנפלו פגמים בכריתה (כגון טעות), לפחות בנוגע להוראה בהסכם המתייחסת לביטול הייצוג לפני השלמתו. הצדדים לא שוחחו על אפשרות זו ובנסיבות הקשורות בחתימת ההסכם, נראה כי יש לבטל הוראה זו בהסכם. אציין כי אף אם הייתי סבור שיש לאכוף את ההוראות החוזיות שבהסכם, הרי שהתובע לא הוכיח באופן הנדרש את סכום תביעתו. לא הוצגה כל חוות דעת אקטוארית לגבי היקף התקבולים שהנתבע מקבל ויקבל מהמל"ל, ולא הוצג כל תחשיב בנושא. התובע נשאל על ידי בית המשפט בנושא וטען כי חישב בתביעתו שכר ראוי או מוערך על דרך האומדנא. משכך, נחזה כי אף התובע ויתר על תביעה על פי ההסכם ותבע שכר ראוי. שכ"ט ראוי: בין אם יש לבטל ההוראה הנ"ל מכח פגמים בכריתה או נוכח הספק בפרשנותה, המסקנה המתבקשת היא כי אין הסדר חוזי למצב של הפסקת הייצוג ויש לפסוק שכר ראוי. הצורך באומדן השכר הראוי - חלף שכר מוסכם - עשוי להתעורר במקרים שונים, כגון במקרה דנן בו הוסכם על השכר, אולם השירות נפסק בעודו באיבו ולא סוכם מה יהיה השכר במקרה זה, או מקום בו הסכם שכר הטרחה איננו תקף מסיבות שונות כגון הפגמים בכריתה (ראה בענין זה: ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20). יוער כי התובע תבע לחילופין שכר ראוי והתייחס לכך בסיכומיו, מאחר והיה ברור גם לו כי הפסקת הייצוג בשלב כל כך מוקדם של ההליך, לא תאפשר אכיפה של כל הוראה חוזית בעניין. בע"א 136/92 בעניין בייניש-עדיאל הנ"ל, נקבע שהתקשרות בין עורך דין ללקוחו כוללת תנאי מכללא לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם פרקליטו בכל עת, טרם השלמת העסקה שלעניינה נשכרו שירותיו של עורך הדין, אלא שעל הלקוח לשאת בשכר ראוי עבור השירות שניתן. בית המשפט מבהיר כדלהלן : "הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973... הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין ... קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקבעו על פי שיקול דעתו בלבד, מבלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו ... שכר טרחת עורך דין יכול שייקבע על פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסויים משווי העיסקה נשוא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית משפט או בבוררות; שכר על בסיס חודשי או שנתי; ועוד. שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה בה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא.. בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרבגוניות, המורכבות והדינמיות, של הטיפול המשפטי- מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך נסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי." לא הוגשה חוות דעת אודות הנוהג הקיים, אולם מצאתי כי הפסיקה ריככה את הדרישה הדווקנית לכך שהוצגה בע"א 136/92 הנ"ל ואפשרה פסיקת שכר ראוי גם בהסתמך על נסיון החים (ראה לדוג': ע"א (חיפה) 24145-09-09 אבני נ' הפלר, תק-מח 2010(1) 11500) . אין חולק כי לא הוגשה תביעה משפטית כנגד חב' הביטוח מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. על כן אין לפסוק שכר כאמור בהסכם או בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977. עוד מוסכם כי התובע סייע לנתבע למלא את טופס תביעת דמי הפגיעה שהוגש למל"ל באופן חלקי בלבד. בתגובה לטענות הנתבע, אודות רשלנות התובע במילוי הטופס, גרס התובע כי חלק גדול מהטופס לא מולא על ידו, וחלקו במילוי הוא מצומצם. משכך, המילוי החלקי של הטופס יילקח בחשבון לצורך גביית השכר. התובע טען כי נפגש עם הנתבע מספר פעמים, לראשונה במוסד השיקומי עת החתימו על הסכם שכר הטרחה ולאחר מכן במשרדו. הנתבע הטיח בתובע כי הפגישות במשרדו נועדו בעיקרן כדי לדרוש מהתובע העתק של ההסכם והתובע לא נענה לבקשה. אין חולק כי נערכה אף פגישה עם עו"ד נוסף ממשרד התובע, ועניין זה ילקח בחשבון בקביעת השכר הראוי. התובע ניהל משא ומתן עם חברת הביטוח לצורך קבלת תשלום תכוף, אולם הדבר לא עלה בידו והוצע לו סכום נמוך לסילוק כל התביעה, אותו נאלץ לדחות. לא הוגשה כל בקשה בנדון לבית המשפט המוסמך. כאמור, יש לקחת בחשבון את תוצאות הטיפול המשפטי ובענין זה לא עלה בידי התובע להשיג לנתבע כל הישג או תרופה. התובע הפנה לכך כי ייצג את הנתבע בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה כנגד המל"ל, וזאת לאחר שנדחתה התביעה למל"ל. התובע טען כי בעקבות התביעה הסכים המל"ל להכיר בקשר סיבתי ולאחריות לפיצוי בגין התאונה. הנתבע הטיח בתובע כי הצורך בהגשת התביעה נבע מרשלנותו במילוי הטופס ועל כן אין לפסוק שכר בעד ייצוג זה. התובע טען בתגובה לכך כי לא מילא חלק ניכר מטופס התביעה וסבורני שאין בדבר כדי לפטור אותו מאחריות מאופן מילוי הטופס. עיון בטופס שהוצג לי מראה שאכן לא נזכרה בטופס הפגיעה המהותית בבטנו של התובע. באשר לאי התייחסות לפגיעה נפשית, מקובלת עלי עמדת התובע כי אכן במועד מילוי הטופס, טרם אובחנה פגיעה זו, וזו נזכרה במכתב ביה"ח מיום 1.3.10 (כשהתביעה למל"ל הוגשה במועד שלא הוברר במהלך חודש פברואר). לפיכך, יכול שמילוי התביעה בצורה תקינה, עשוי היה לייתר הפניה לבית הדין לעבודה ועל כן אפסוק שכר סמלי בגין הליך זה. לא נסתרה טענת התובע כי פוטר ע"י הנתבע, עת היה בדרכו לוועדה הרפואית של המל"ל ועניין זה אף ילקח בחשבון בקביעת השכר הראוי. פרט לכך, לא התרשמתי כי נעשתה השקעה ממשית של תשומות כ"א או עבודה בייצוג הנתבע. סיכום : לאחר ששקלתי כל אלה, אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. התשלום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. מאחר והוגשה תביעה בהיקף של 55,000 ₪ שנחזה כי היא מופרזת ביחס לסכום שנפסק בפועל, אינני עושה צו נוסף להוצאות. עורך דיןחוזהשכר טרחת עורך דיןייצוגשכר טרחההסכם שכר טרחה