קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם תיווך שכירות מסחרית:   1. התובע מנהל סוכנות נכסים תחת השם המסחרי" מטרו נכסים" ובעל רשיון לתיווך נדל"ן שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית. ביום 5.6.01 חתם הנתבע על הסכם תיווך לבלעדיות עם התובע( להלן: "ההסכם") להשכרת מבנה מסחרי ברחוב שונצינו 10 בת"א ( להלן: "הנכס").   2. הנתבע הציג עצמו כמי שהינו בעלים של נכסים רבים , הוא קרא את ההסכם , הבינו וקבל לידיו עותק.   ההסכם נחתם לתקופה של 24 חודשים מיום 5/6/01 ומחיר ההשכרה המבוקש היה 4,500 $ לחודש.   סוכם כי הנתבע ישלם לתובע עמלה בשיעור של חודש דמי שכירות בצרוף מע"מ וזאת במועד חתימת ההסכם.   על הנתבע היה להעביר לתובע עותק ההסכם מיד לאחר חתימתו.   למחרת חתימת ההסכם עלה בידי התובע לאתר שוכרת פוטנציאלית ( להלן: "השוכרת") אשר הייתה מוכנה לשלם דמי שכירת בסך של 3,850 $ לחודש בצרוף מע"מ. הוכנה טיוטה ראשונית ע"י ב"כ הנתבע אולם בסופו של יום לא נחתם ההסכם בשל דרישות בלתי סבירות לקבלת בטחונות שהעמידו הנתבע ובאת כוחו.   משכשל המו"מ , פרסם התובע בחודש דצמבר 2001 מודעה שהתפרסמה 4 פעמים בעיתון ידיעות אחרונות ותמורתה שילם התובע סך של 450 ₪.   ביום 28/1/02 הפנה התובע לנתבע לקוח שהיה מוכן לשכור את הנכס למטרת מועדון ולשלם דמי שכירות בסך של 4,000 $ לחודש. התובע שוחח על כך טלפונית עם הנתבע ואף שלח לו מכתב בפקסמיליה ובדואר רשום.   זמן קצר אח"כ הושכר הנכס למטרת מועדון ( כנראה לאותם לקוחות שהתובע הפנה לנכס) וכן חלק אחר של הנכס לשוכר נוסף וכל זאת בתקופת הבלעדיות.   התובע עתר לחייב את הנתבע להביא עמו לבית המשפט את חוזי השכירות שנחתמו.   התובע מבסס תביעתו על שני נדבכים , האחד הוא כי הוא זה אשר הפנה את השוכרים לנתבע וכי הנתבע החליט לעוקפו , והאחר הוא כי המבנה הושכר בתקופת הבלעדיות ועל כן הוא זכאי לדמי התיווך גם אם הוא לא היה הגורם היעיל להשכרת הנכס.   עד כאן טענות התובע .   3. לטענת הנתבע, ההסכם עם השוכרת לא נחתם שכן השוכרת נתקה מגע אם משום ששכרה נכס אחר ואם משום שלא הייתה נכונה לעמוד בדרישותיו הסבירות של הנתבע.   בעניין זה אין לי אלא לאמץ במלואה את טענות הנתבע ובאת כוחו שהעידה בפני ולעניות דעתי דרישותיהם היו סבירות בנסיבות העניין.   הנתבע, בכתב הגנתו, מודה כי חתם על הסכם לבלעדיות וטוען כי הוא אינו בעלי הנכס. עניין זה אינו רלבנטי שכן הנתבע התחייב באופן אישי , בכפוף להסכם, לשלם את דמי התיווך על כן דין טענתו זאת להדחות.   4. בעדותו בפני טען הנתבע כי :   "לאחר תקופה ארוכה שמנו במקום שלט.מעולם לא הייתה בלעדיות, אמרנו לתובע שכל מי שהוא יביא הוא יקבל את דמי התיווך. התקשר אלי מישהו שראה את השלט במקום ואמר לי שהוא רוצה להשכיר את המקום, נפגשתי איתו. התובע התקשר איתי בטלפון , לא נכון שהוא התקשר כדי לקבוע פגישה. הוא התקדר ושאל מה קורה לגבי המקום ואמרתי לו שככל הנראה המקום ייסגר, מאחר והתקשרו אלי שני אנשים יומיים קודם לכן. יומיים לאחר מכן התובע התקשר אלי. הוא גם שלח לי מכתב רשום, ושלח לי פקס, וזאת לאחר שדיבר איתי בטלפון. זה נעשה כדי להראות שכאילו הוא מטפל בנושא, וכדי שתהיה לו עילה לקבל דמי תיווך. החוזה נחתם מיום 1.2.02 נפגשנו עוד בינואר לצורך החוזה. החוזה לא הובא מאחר ולא ידעתי שאני צריך להביא אותו. אני אמרתי לתובע בטלפון שזה הושכר איזה צורך יש לו לשלוח לי פקס דואר רשום. ישבנו עם השוכרים בעשרים ו... אני לא זוכר מתי במהלך אותם עשרים ימים של החודש נפגשנו. ההסכם שנעשה בתנאים כל כך גרועים רק בגלל שהמקום עמד חצי שנה ריק. השוכרים התקשרו אלי באופן פרטי ולא אמרו לי שהם נפגשו עם מתווך. אני לא זוכר שנתנו לתובע בלעדיות, אם הוא קבל בלעדיות זה על כל מי שהוא הביא. יש כמה נכסים שמושכרים. אך יש להם נאמן שמטפל בדברים האלה. הבלעדיות לא הייתה מוכרת לנו לפני כן. את כתב ההגנה שלנו קראתי."   5. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנכס הושכר לשימוש כמועדון נתון שלא נמסר לתובע ע"י הנתבע אך למרות זאת נודע לתובע על כך עוד ביום 28/1/02 כפי שצוין בפקסמליה ששלח באותו מועד. הנתבע אינו טוען כי נתון זה נודע לתובע ממנו ועל כן יש בכך כדי לתמוך בטענות התובע. זאת ועוד, עדותו של הנתבע עוררה בי ספקות ולא הותירה עלי רושם אמין וזאת לעומת עדותו של התובע.   6. בנסיבות אלו אני קובע כי השוכרים הנם מי שהתובע בקש להפגיש בינם לבין הנתבע , אולם הנתבע בקש לעקוף את התובע , לא לשלם לו את דמי התיווך ועל כן הוא זכאי לדמי התיווך המגיעים לו.איני מאמין לנתבע כי הנכס הושכר לפני שהתובע פנה אליו ב- 28/1/02. לו אכן כך היו פני הדברים , נשאלת השאלה מה מנע מהנתבע להציג את הסכם השכירות שנחתם , או להזמין לעדות את השוכרים על מנת שיתמכו בטענתו.   התובע זכה לליווי משפטי צמוד לכל אורך הדרך ,לרבות במהלך הדיון בבית המשפט וגם בעת שמסר עדותו על דוכן העדים , אולם משום מה דווקא עצה זאת לא הוצעה לו ולא בכדי.   בעניין זה אין לי אלא להפנות להלכה הפסוקה ולפיה צד אשר נמנע מלהזמין עד היכול לתמוך בגרסתו- ישמש הדבר כנגדו.   7. בנקודה זאת עולה השאלה בכמה הושכר הנכס. ב"כ הנתבע טענה כי הנכס הושכר, למיטב זיכרונה, בכמחצית מדמי השכירות שהיו אמורים להתקבל מהשוכרת, דהיינו כ- 2,000 $ לחודש, הנתבע לעומת זאת טען כי הנכס הושכר ב- 3,000 $.   לשאלתי מדוע לא הובא הסכם השכירות נעניתי כי המדובר בסוד מסחרי. טענה זאת לא יכולה לעמוד לנתבע לאור התחייבותו בכתב ההתחייבות.   זאת ועוד, בפקסמליה שנשלחה ע"י התובע צוין כי השוכרים מוכנים לשלם סך של 4,000$ לחודש ומשכך אין מנוס מהמסקנה כי הנכס הושכר תמורת סך של 4,000$ לחודש וסכום זה מהווה את דמי התיווך המגיעים לתובע.   גם באם נפלה שגגה בקביעתי והסכום הנו 3,000 $ בצרוף מע"מ בלבד , הרי שסכום זה ממילא עולה על סמכותו של בית משפט זה.   8. התובע משתית את תביעתו על נדבך נוסף ולפיו הוא זכאי לדמי התיווך בשל העובדה שהנכס הושכר בתקופת הבלעדיות וזאת גם באם הוא לא היה הגורם היעיל . לעניות דעתי ,צדדים רשאים להתנות על הוראות סעיף 14(3) לחוק המתווכים , דהיינו לקבוע בהסכם כי מתווך המקבל בלעדיות רשאי לדמי תיווך גם באם לא היה הגורם היעיל .   למסקנה זאת הגעתי על דרך ההיגיון שאם לא כן לשם מה נועדה הבלעדיות?. איזה יתרון מוקנה למתווך הזכאי לבלעדיות על פני מתווך אחר שאינו זכאי לבלעדיות אם תנאי לכך הנו כי הוא יהיה הגורם הבלעדי. לשם מה על המתווך להתחייב לשאת בהוצאות ובמאמצים מיוחדים בעוד שהלקוח רשאי להשכיר/ למכור את הנכס באמצעות מתווך אחר ובאופן ישיר.   למסקנה זאת הגעתי גם בהסתמך על ספרו של פרופ’ דניאל פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט , כרך א’ , מהדורה שניה, תשנ"ח -1998 בו הוא מביע את דעתו כי הוראות סעיף 14 (3) לחוק ניתנות להתנאה.   ברם,לעניות דעתי , במקרה דנן לא עומדת לתובע זכות זאת שכן לא נקבע בהתחייבות במפורש כי התובע יהיה זכאי , בתקופת הבלעדיות, לדמי תיווך גם באם הוא לא היה הגורם היעיל לביצוע העסקה.   אשר על כן אני דוחה את תביעתו של התובע מכוח ההתחייבות לבלעדיות ומקבל את תביעתו נוכח הקביעה כי הנתבע עקף את התובע והתקשר ישירות עם השוכרים שהופנו ע"י התובע.   9. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 16,700 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 8/8/02 ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט לרבות אגרה, בסכום כולל, של 1,000 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.חוזההסכם תיווךתיווךשכירות