קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרעות שמיעה בצבא: 1. ערעור זה עניינו פגימה הקשורה בהפרעות בשמיעה. 2. בתאריך 24/05/99 פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל. 3. בתאריך 16/01/2000, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי החליט לדחות את התביעה, הואיל ובהסתמך על תוצאות הבדיקות, ועל הנימוקים המצויינים בחוות-הדעת הוועדה הרפואית מתאריך 29/12/99, הגיע לכלל מסקנה שלא קיים "קשר סיבתי", בין הפגימה האמורה ובין השירות הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1, לחוק הנכים. 4. בתאריך 19/01/2000, הגיש המערער את ערעורו הנוכחי. 5. מהחומר שהוגש לנו, עולות העובדות הבאות: - א. נולד בחודש יוני 1960. ב. משרת בצבא-הקבע. ג. חוזה-השירות אמור להסתיים בתאריך 31/07/2000. ד. מכונאי-רכב בצה"ל מזה 22 שנה. ה. מעולם לא הועסק בעבודה כלשהי כאזרח. 6. בהופעתו בפני הוועדה-הרפואית, בתאריך 29/12/99, טען המערער, כי הוא אינו שומע באוזן שמאל וכן גם באוזן ימין. באוזניים יש לו כל הזמן צפצופים. התלונן על ירידה בשמיעה. הוועדה-הרפואית קבעה, כי: - "תרשים השמיעה אינו מתאים לחולה אקוסטית. קיימת ירידה, יחסית, מסוג הולכתי משמאל. הצפצופים - הם הפרעות מסוג הקשור לתפקוד החצוצרות. אי לכך, הוועדה לא מוצאת קשר בין ההפרעות לבין תנאי השירות". 7. בכתב-הערעור מעלה המערער את הטענות, לפיהן: - א. לא יתכן שיש לו ירידה בשמיעה וזה לא כתוצאה מכך שהוא נאלץ לבדוק מאות מנועים יום יום במשך שנים מרובות. ב. בדיקת המנועים כללי העלתו לתורים גבוהים. ג. מעולם לא הועסק בעבודה אחרת כלשהי אך ורק בשירות צה"ל. 8. דא-עקא, לכתב-הערעור לא צירף המערער כל חוות-דעת רפואית, של מומחה רפואי, מטעמו, שיש בה כדי לסתור את מסקנותיהם של הרופאים-המומחים, עליהם סמך קצין-התגמולים בדחותו את תביעת המערער. 9. בהחלטה שניתנה על-ידנו ביום 23/01/2000 קבענו, כי על המערער לדאוג להגיש לנו חוות- דעת רפואית כנ"ל, בהקדם. 10. בהחלטה דלעיל גם קבענו ערעור זה לדיון, לישיבה ראשונה, ליום 09/04/2000. 11. בישיבה מיום 09/04/2000 הופיעו בפנינו הצדדים והמערער ביקש אורכה בת 6 חודשים על-מנת לפנות למומחה רפואי ולהשיג את חוות-הדעת הרפואית הדרושה. 12. בהסכמת ב"כ המשיב נעתרנו לבקשתו דלעיל של המערער והדיון נדחה ליום 05/03/2001. צבאשמיעהשירות צבאי