דירתם של התובעים לא הורחבה, והם פנו לבית המשפט בתביעה דנן מיום 17.9.00 בה הם עותרים לצו הצהרתי ולצו עשה קבוע, אשר יקבעו כי החלטת הקיבוץ ממרץ 1996 בטלה ומבוטלת "בהיותה מפלה את התובעים לרעה, ומנוגדת לעקרון השוויון, המצוי בבסיסו של תקנון הקיבוץ, וכי ההחלטה מבוססת על קריטריונים מפלים, בלתי סבירים, ושרירותיים, וכן כי התובעים זכאים להרחיב את דירתם באופן זהה לחברים ששמם נכלל בהחלטה." הם מבקשים ל"חייב את הקיבוץ להרחיב לאלתר את דירתם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרחבת דירה בקיבוץ: 1. הקיבוץ הנתבע נוסד בשנת 1937, והוא רשום כאגודה שיתופית. בקיבוץ כ - 210 חברים ובהם שני התובעים, שניהם מוותיקי הקיבוץ. לתובעים (התובע כבן 79 שנים והתובעת צעירה ממנו ב3- שנים), 3 ילדים בגירים (הקטן שבהם הוא כבן 39 שנים). שלושת הילדים עזבו את הקיבוץ ושני התובעים נותרו חברי הקיבוץ, והם מתגוררים בו עד היום. הלינה בקיבוץ היא משפחתית, ולכל משפחה מחברי הקיבוץ מוקצית דירה למגורים. הדירות מצויות בבנינים מסוגים שונים. יש מן הבנינים שהם בני 4 דירות ב - 2 קומות, שתי דירות בכל קומה. ישנם בתים דו-משפחתיים בני קומה אחת. גודל הדירות הוא בין 54 מ"ר לבין 80 מ"ר. התובעים מתגוררים בדירה שגודלה כ - 65 מ"ר בבנין המכיל 4 דירות. הדירה כוללת 2 חדרי שינה, מטבח ושירותים. בקיבוץ נבנים לעיתים בניני מגורים חדשים, ובדירות חברי הקיבוץ נעשות מדי פעם בפעם עבודות הרחבה, שיפוצים ושינויים. לצורך ביצוען יש להקצות משאבים כלכליים וכספיים ניכרים, ולקבוע סדרי עדיפויות ודרכי ביצוע. ועדה של הקיבוץ, בראשותו של דוד קליין, בדקה את הנתונים והביאה בפני הקיבוץ המלצות בדו"ח מדצמבר 1994. הדו"ח קבע סדרי עדיפויות בין החברים (קדימות א' - משפחות להן 5 ילדים; קדימות ב' - חידוש מטבחון; וקדימות ג' - שיפוץ והגדלת בתי הותיקים), הכל כמפורט בנספח ג' לכתב ההגנה. הדו"ח הובא לדיון באסיפת הקיבוץ שאימצה אותו בהחלטה מיום 9.9.95. בשנים שלאחר מכן בוצעו בקיבוץ הרחבות ושיפורים בבתי החברים, ובדף מידע שהועבר לחברי הקיבוץ ממרץ 1996, (נספח א' לתובענה), מפורטת רשימת המשפחות שבדירותיהן בוצעו או יבוצעו הרחבות ושיפורים. באשר לשלב ב' של העבודות, צויין כי "הרשימה הוכנה לפי מפתח של ותק, ילדים עד כתה י"ב:..." וכו'. באשר לשלב ג' של העבודות, שלב שענינו הרחבת דירות הותיקים, כוללת הרשימה 8 משפחות, ומשפחת התובעים אינה נמנית עליהן. עוד נכתב בדף זה כי "החלטה על דירות נוספות להרחבה תתקבל עם התחלת שלב ג', לפי הצרכים." 2. דירתם של התובעים לא הורחבה, והם פנו לבית המשפט בתביעה דנן מיום 17.9.00 בה הם עותרים לצו הצהרתי ולצו עשה קבוע, אשר יקבעו כי החלטת הקיבוץ ממרץ 1996 בטלה ומבוטלת "בהיותה מפלה את התובעים לרעה, ומנוגדת לעקרון השוויון, המצוי בבסיסו של תקנון הקיבוץ, וכי ההחלטה מבוססת על קריטריונים מפלים, בלתי סבירים, ושרירותיים, וכן כי התובעים זכאים להרחיב את דירתם באופן זהה לחברים ששמם נכלל בהחלטה." הם מבקשים ל"חייב את הקיבוץ להרחיב לאלתר את דירתם..., באופן זהה לזה בו הורחבו דירותיהם של שאר חברי הקיבוץ בהתאם להחלטה בדבר בנייה לחברים, נספח "א" לתביעה זו." עמדת הקיבוץ היא כי אין ולא היתה כל אפליה מצד הקיבוץ לרעת התובעים; דירתם, כך נראה, תורחב אולי בעתיד על פי הצרכים והחלטות הקיבוץ כפי שתתקבלנה מעת לעת. ביכולת התובעים להעלות את ענינם בפני האסיפה הכללית של הקיבוץ, אך התובעים אינם עושים זאת, אף שהם זכאים לכך לפי התקנון. הקיבוץ מבקש כי התביעה תידחה על הסף. 3. לא שוכנעתי כי תנאי המגורים של התובעים בדירה העומדת לרשותם בקיבוץ הם תנאים בלתי סבירים, לא נאותים, או כאלה שאינם מאפשרים לתובעים הפקת הנאה סבירה מן הדירה. לרשות התובעים (בני זוג שילדיהם עזבו את הקיבוץ), עומדת דירה ששטחה כ - 62 מ"ר והיא כוללת שני חדרי שינה מטבח (ששופץ או הורחב) ושירותים, ורמת דיור זו נראית סבירה הן כשלעצמה והן בהשוואה לשאר חברי הקיבוץ. כמו כן, יש מבין חברי הקיבוץ מי שמצב הדיור שלהם קשה יותר מאשר זה של התובעים: 7 משפחות הכוללות כל אחת שתי נפשות מתגוררות בדירות בגודל של 54 מ"ר; עוד שני זוגות ללא ילדים מתגוררים בדירות דומות לזו של התובעים, 6 זוגות נוספים גרים בדירות בגודל של 68 מ"ר, וכן מתגוררת בדירה דומה משפחה הכוללת 3 נפשות. המצב האוביקטיבי של המגורים בקיבוץ, הן כשלעצמו והן בהשוואה למשפחות אחרות במצב משפחתי דומה, אינו מראה כי יש משהו חריג או שונה באופן ממשי לרעה בתנאי המגורים של התובעים בקיבוץ. נ 4. כאמור, המשיב הוא קיבוץ, אגודה שיתופית, המתנהלת על פי פקודת האגודות השיתופיות ובהתאם לתקנון הקיבוץ. התקנון קובע את מטרות הקיבוץ ואת יסודותיו, ובהם בין היתר "בעלות הכלל על הקנין, עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בכל שטחי הייצור, הצריכה והחינוך". (ס' 3 של התקנון). מקום ההתישבות של הקיבוץ הוא בגוש זבולון. ס' 4 של התקנון קובע כי "כל חבר קיבוץ קובע את מקום מגוריו הקבוע במקום היישוב של הקיבוץ". ס' 66 לתקנון הקיבוץ מגדיר את זכויות החברים כלפי הקיבוץ: "66. הקיבוץ יספק את הצרכים החמריים, החברתיים והתרבותיים של חבריו בהתאם ליכולתו ובהתחשב בצרכי משק הקיבוץ ופיתוחו וקיום יתר חובות הקיבוץ. סיפוק הצרכים כאמור יבוצע במגמה להגשמת הכלל 'לכל אחד לפי צרכיו', תוך שמירת העקרון של שיתוף בצריכה ושל זכויות שוות בתנאים שווים, בהתאם לכללים ולפי סדרי הביצוע שהקיבוץ קבע בדרך כלל או לסוגי צריכה שונים, או על פי החלטת התנועה והנחיותיה שאומצו ע"י הקיבוץ." ס' 68 לתקנון קובע את הדין באשר לקנין ברכושו של הקיבוץ: "68. נכסים שנמסרו על ידי הקיבוץ לשימושו של החבר, ממשיך הקיבוץ להיות בעליהם מבחינת זכות הקנין בהם, ולחבר נתונה רק זכות השימוש בהם, בהתאם למטרות שנקבעו על ידי הקיבוץ. ... ובכל עת שנפסק השימוש בנכסים אלה על ידי החבר מסיבה כלשהי חוזרת החזקה בהם מאליה לקיבוץ." תקנון הקיבוץ (ולא רק הוא, כך גם הפסיקה, ר' ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל, כרך א' עמ' 330 ואילך; בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד נד(1) 258, וכן: ע"א 8223/99 ברוך ניר ואח' נ' עזריאל - מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, מיום 26.3.02, והאסמכתאות המאוזכרות בו), מכיר איפוא בעקרון השוויון, כלשון התקנון: "זכויות שוות בתנאים שווים". השוויון יושג עלפי המסגרת המותווית לכך בתקנון הקיבוץ, והוא מבוסס בין היתר, על מגורים בקיבוץ; סיפוק צרכי החבר על ידי הקיבוץ, וכן תרומה של החבר לקיבוץ, תוך ויתור מצד החבר על הקנין הפרטי. בעניננו, לא מדובר על זכות של התובעים לקבל לקנינם מקרקעין ו/או דירה לבעלותם. מדובר על טיבה או גודלה של הדירה המועמדת לרשותם למגורים בקיבוץ, והדבר חייב להעשות תוך שוויון והעדר אפליה, בהשוואה לדיור המוקצה לחברים אחרים בקיבוץ, שעה שמדובר "בתנאים שווים". 5. ביישום עקרון השוויון יש להתחשב "בתנאים שווים". היינו, כל אותם נתונים הרלבנטיים לענין שיש לקחת אותם בחשבון בהקצאת משאבי הקיבוץ לחברים. הקצאה זו, בקיבוץ, צריכה להעשות גם על יסוד הכלל: "לכל אחד לפי צרכיו", וההנחה היא כי לחברי הקיבוץ בתנאים שווים יש זכות לשוויון בחלוקת המשאבים על ידי הקיבוץ. הקצאת המשאבים נעשית לאורך זמן, ואין אפשרות, בהקשר להשקעות בדיור כבעניננו, להעניק הכל לכולם בבת אחת. גם בתוך שוויון יש לקבוע סדרי עדיפויות וקדימויות, הכל על פי האפשרויות וקני המידה הנוהגים מעת לעת, ובדרך הטבע, ונראה לי כי בצדק, גם לוותק יש משקל. המגורים בקיבוץ הנתבע מספקים גם לינה משפחתית, וברור כי היקפה של המשפחה, מספר הילדים וגילם, ואפשר שגם השאלה אם יש נכדים בקיבוץ שמקובל לעיתים להלינם בבית הסבא והסבתא, וכד' כל אלה הם נתונים היכולים או צריכים להילקח בחשבון בהקצאת משאבי הדיור על ידי הקיבוץ לחברים. 6. בעניננו, פעל הקיבוץ, כך אני סבור, ביושר בהגינות ומתוך שוויון, בקובעו את כללי השיפור בדיור של חברי הקיבוץ על פי הצעתה של "ועדת קליין" . ב הועדה דנה ב"קביעת צרכי השיכון לכל מגזרי האוכלוסיה לשנים הקרובות, וסדרי קדימויות בפתרון, כולל הערכה כספית". בהמלצותיה מדצמבר 94 נסקר מצב השיכון בקיבוץ; נלקחה בחשבון מצוקת דיור של חלק מן המשפחות בקיבוץ; יוחסה חשיבות למצב המטבחים שבדירות, שהיה בלתי מתאים לצרכים, ונקבעו שלוש קדימויות: הוספת חדר למשפחות בהן 4 ילדים ויותר; חידוש המטבחון בלינה המשפחתית, וכן, בקדימות שלישית: "שיפוץ והגדלת בתי ותיקים והתאמתם ללינה משפחתית בסטנדרט גבוה", אם ע"י הפיכת הדירות לקוטג' ואם על ידי תוספת והגדלת הדירות הקיצוניות בקומת הקרקע. הדברים הובאו לאישור האסיפה הכללית של הקיבוץ, ואושרו ביום 9.9.95. טיפלה בכך ועדת התכנון של הקיבוץ, ובמרץ 96 פירט דף לחברים, על ביצוע שלב א' של השיפורים בדיור. לגבי ההמשך פורט כי הזכאות תהא על פי התחשבות בותק (נקודה אחת לכל שנה), מס' הילדים עד כתה י"ב (40 נק' לכל ילד); מס' הילדים הבוגרים של המשפחה המתגוררים בקיבוץ (20 נק' לכל ילד), וכן אפשרות של: "מטבחונים במקום תוספת בניה בלינה משפחתית". ו כנזכר לעיל, איני רואה פגם בקריטריונים אלה שנקבעו בקיבוץ לגבי הרחבת הדירות. כמו כן, איני רואה כל פגם ביישום העקרונות הללו, באשר לתובעים, אשר המטבחון בביתם שופץ או הורחב, תוך התאמה לכללים שנקבעו. נ 7. התערבות בית המשפט בהחלטותיה ובעניניה של אגודה שיתופית, וכך גם בעניניו של הקיבוץ, היא מצומצמת, בין היתר לאור הוראת ס' 52 לפק' האגודות השיתופיות, המאפשר קביעת בוררות לבירור סכסוכים בין האגודה לחבריה. גם סעיפים 112 ו - 113 של תקנון הקיבוץ המשיב מסדירים הליכים לברור סכסוכים, ובהם גם הסכסוך שבפנינו, בדרך של בוררות. כמו כן מוסדר בתקנון הקיבוץ נוהל של ערעור בפני האסיפה הכללית של הקיבוץ, ערעור שהתובעים לא הגישו, שכן הוא מותנה בהשגת חתימות של 10 אחוזים מחברי הקיבוץ. כך, אף שבא כוח הנתבע קיבל את המלצת בית המשפט והסכים לוותר על מחסום עשרת האחוזים הללו. (עמ' 3 לפר'). מכל מקום, יש להבדיל בין ענין הנוגע לחיי היום יום של האגודה, לענין חוקתי העשוי להצדיק התערבות. ר' רע"א 1139/99 כפר מחולה נ' בית שאן חרוד, פד נד(4) 262. הוא הדין במקרה של פגיעה ממשית בחבר הקיבוץ, שלא בצדק, כגון הוצאה מן האגודה, וכד'. אני מסופק אם המקרה שבפני הוא מאלה המצדיקים התערבות של בית המשפט. נראה כי הענין מתאים יותר לליבון בבוררות, על פי המתכונת הקבועה לכך בתקנון הקיבוץ. אולם, משלא מצאתי פגיעה בתובעים בכל הקשור להחלטות הקיבוץ ויישומן, בנוגע לדיור העומד לרשות התובעים בקיבוץ אושה, איני צריך להכריע בכך. ב 9. נוסיף, כי התובענה הוגשה ביום 17.9.90, והיא נועדה לתקוף החלטה של מוסדות הקיבוץ ממרץ 1996. השיהוי בהגשת התביעה, מהווה גם הוא סיבה מספיקה כדי לדחותה. ו 10. התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. נבניההרחבת דירהמקרקעיןקיבוץ