קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות למינוי יועץ משפטי פנימי: העתירה בתמצית: בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיבים מיום 15/8/12 למינוי יועץ משפטי פנימי למשיבה 1. למען הסדר יצוין כי במועד הגשת העתירה הוגשה גם בקשה לסעד זמני שענינו צו ביניים שיאסור את המשך קידום ההליך של בחירת יועץ משפטי פנימי למשיבה 1. ביום 12/9/12 טענו הצדדים בפני לעניין הסעד הזמני. למעשה, טרם הוגשה תגובה לעתירה עצמה והתגובה שהוגשה ע"י המשיבים, כמו גם הדיון שהתקיים בפני, התמקד בסעד הזמני המבוקש. עם זאת, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה לסעד הזמני וכן לדחות את העתירה כולה, מאחר וסבור אני כי העתירה אינה מגלה עילה כמשמעה בתקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000. בשים לב לדחיפות הסעד הזמני שהתבקש וההליך שעוכב חלקית, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 3/9/2012, יינתן פסק הדין על דרך הקיצור וללא הרחבה בדיון בסוגיות שביקשו עורכי הדין מטעם השותפות העותרת להעלות. סוגיות שלטעמי אינן נדרשות לצורך ההכרעה בעתירה. עיקרי העובדות ותמצית טענות הצדדים: העותרת היא שותפות של עורכי הדין המספקת שירותים משפטיים מגוונים למשיבה 1, שהיא תאגיד בשליטת עיריית חיפה מזה למעלה מעשור שנים. המשיב 2 הוא גזבר עיריית חיפה ומשמש מאז נובמבר 2009 כיו"ר דירקטוריון המשיבה 1. לטענת עורכי הדין מהשותפות העותרת, החליט המשיב 2 להפסיק את ההתקשרות שבין המשיבה 1 לעותרת כצעד ענישתי כנגד עורכי הדין, אשר לטענתם חשפו התנהלות מושחתת במהלך ניהול מכרז שהוציאה המשיבה 1, מכרז מספר 55/2012 שעניינו בהקמת סככות לאוטובוסים, שלטי פרסום וריהוט רחוב בחיפה (להלן: "המכרז"). לטענת עורכי הדין, הם פעלו כמתחייב מתפקידם כיועצים משפטיים של התאגיד הציבורי ומנעו פעולות בלתי תקינות המהוות מעשי שחיתות שביקש המשיב 2 לבצע כדי להטות את המכרז. בסופו של יום, כך נטען, לא עלה בידי המשיב 2 להטות את המכרז. עם זאת החליט המשיב 2 לנקום בעורכי הדין בדרך של הפסקת התקשרות עימם. כנגד החלטה זו מופנית העתירה. עורכי הדין העותרים טוענים כי יש להחיל על הנושא את עקרונות חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז - 1997 ולמנוע את הפגיעה בהם, פגיעה שלטענתם באה כתגובה על חשיפת ומניעת התנהלותו של המשיב 2, המהווה מעשה שחיתות של פגיעה בטוהר המידות ובמנהל התקין. לטענתם, אי מניעת המהלך של הפסקת ההתקשרות עימם מהווה מסר, לפיו חושף שחיתות שלטונית ייענש בדרך של פגיעה במקור פרנסתו. לטענת עורכי הדין העותרים, הפסקת ההתקשרות עימם מנוגדת להסכם שנחתם בין המשיבה 1 לשותפות העותרת, לפיה יוארך הסכם ההתקשרות שבין עורכי הדין למשיבה 1 לתקופה של שנתיים נוספות, עד ליום 31/12/2013. מכאן העתירה. המשיבים טוענים כי ההחלטה למנות יועץ משפטי פנימי למשיבה 1 התקבלה ללא כל קשר לאירועי המכרז דלעיל, כחלק ממהלך המתבצע בכלל התאגידים העירוניים שבעיריית חיפה, בהתאם להוראות משרד הפנים. לטענת המשיבים, מדובר בהליך שהחל זמן רב לפני המכרז הנ"ל, בידיעת המשיבים, המנסים למנוע את המהלך מטעמים פסולים שעניינם ברצונם להמשיך וליהנות ממקור הכנסה שהניב לשותפות הכנסות כספיות ניכרות במהלך שנים רבות. המשיבים טוענים כי ההחלטה לבצע מהלך של מינוי יועץ משפטי פנימי לתאגיד המשיבה 1 התקבלה לפני זמן רב, בידיעת השותפות העותרת, ולכן גם הוחלט כי הארכת הסכם ההתקשרות שבין השותפות העותרת למשיבה 1 תהיה לשנתיים, תוך שמירה על זכותה של המשיבה 1 להפסיק את ההתקשרות עם השותפות העותרת בהתראה של שלושה חודשים מראש. ככל שהדבר נוגע למכרז, טוענים המשיבים כי טענות עורכי הדין בדבר התנהלות בלתי תקינה של המשיב 2 נבחנו ע"י גורמי הביקורת והדירקטוריון של המשיבה 1 ונמצאו חסרי בסיס. טיעוני ב"כ הצדדים פורטו בהרחבה בכתבי הטענות (הן בכתב העתירה ובבקשה לצו הביניים והן בכתב התגובה לבקשה לצו הביניים) וכן בטיעון בפני בישיבה מיום 12/9/12. לא מצאתי צורך לחזור על כל שנאמר שם. מהטעמים שיפורטו החלטתי לדחות את העתירה על הסף. הערה כללית בנוגע לטענות הצדדים: עורכי הדין מטעם העותרת טוענים למעשים שיש בהם משום שחיתות שלטונית, הפרת כללי המנהל התקינים, מעשים הגובלים בעבירות פליליות. יאמר מיד כי טענותיהם ראויות בחינה מעמיקה ע"י גורמי אכיפת החוק וכן גורמי הביקורת הפנימיים בעיריית חיפה, כמו גם במשרד הפנים ו/או באמצעות משרד מבקר המדינה, בהיותן של רשויות מקומיות וגופים הפועלים מטעמם נתונים לביקורתו של המבקר. נעיר לעניין זה כי ראוי שהשימוש בטענה בדבר קיומה של שחיתות שילטונית יעשה בזהירות ראויה. לא כל תופעה של אי-סדרים במנהל הציבורי היא בגדר של שחיתות שלטונית ולא כי מעשה של שחיתות שלטונית, לכאורה, הוא גם בגדר של עבירה פלילית [ראו לעניין זה: דורון נבות, שחיתות פוליטית בישראל (הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה תשע"ב) פרק התקציר וכן פרקים 8-9; ראו גם: יוסי שיין, שפת השחיתות ותרבות המוסר הישראלית, (הוצאת דביר תש"ע)]. טענות עורכי הדין העותרים אכן כבדות משקל וראויות לבחינה, לרבות של גורמים חיצוניים לגופי הביקורת של משיבה 1. עם זאת, הסקת מסקנות בשלב זה, כפי שמבקשים עורכי הדין להסיק, היא מוקדמת ואינה מבוססת דיה בתשתית הראיות שהונחה בפני. גם טענות המשיבה מעוררות שאלות בכל הנוגע להתנהלות הליך מינוי היועץ המשפטי הפנימי, ובעיקר בנוגע להתנהלות היועצים המשפטיים מטעם העותרת בהקשר להליך זה, ולאורך שנים. לא ברור כיצד זה הנחיות משרד הפנים, לפיהן יש למנות יועץ משפטי פנימי לתאגידים עירוניים וכן הנחיות משרד הפנים להגביל את תקופת השימוש ביועץ משפטי חיצוני לתקופות קצרות, לא נאכפו לאורך זמן. האם לא היה זה מחובת יועציה המשפטיים של המשיבה 1 להבהיר את ההנחיות ולוודא את ביצוען, הגם שהדבר נוגד את האינטרס העסקי של השותפות העותרת? האם לא היה על הגורמים המוסמכים בעיריית חיפה לפעול ליישום הנחיות משרד הפנים כבר מזמן? כל אלו שאלות הראויות ליבון, בחינה והסקת מסקנות. ואולם אין בין כל הנושאים הנ"ל ובין הסעד המבוקש בעתירה דבר, כפי שיובהר. הסעד המבוקש וההליך הנכון: תחת הכותרת של עתירה מנהלית מבקשים, למעשה, עורכי הדין מטעם העותרת לאכוף על המשיבה 1 להמשיך בהתקשרות חוזית עימם, בהתאם להסכם ההתקשרות מיום 20 לספטמבר 2006 שתוקפו היה עד ליום 31/12/2011 ושהוארך עד ליום 31/12/2013. מדובר, אם כן, בעתירה שעניינה בסעד אזרחי מובהק שמקומו להתברר במסגרת של הליך אזרחי בבית משפט אזרחי. קודם לחקיקת חוק בתי משפט מינהליים, החליט בית המשפט העליון כי בסכסוכים המעוררים שאלות מתחום המשפט האזרחי תהא נתונה הסמכות לבית המשפט האזרחי, גם אם מדובר בחוזה עם רשות ציבורית, וכל זאת על אף העדר קו מפריד ברור בין סמכות מינהלית לאזרחית [בג"ץ 991/91 דוד פסטרנק בע"מ נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מה(5) 51]. הלכה זו לא שונתה גם לאחר חקיקת החוק לעניינים מינהליים. עצם העובדה שמתעוררת שאלה מתחום המשפט המנהלי, אין בה כדי להפוך את ההליך לכזה שיש לבררו במסגרת של עתירה מנהלית. במקרה שבפני מדובר בסעד אזרחי מובהק. במסגרת בירור טענות עורכי הדין מטעם העותרת, כמו גם טענות המשיבים, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות, יהיה על העותרת להצביע על מקור הסמכות לאכוף את הסכם ההתקשרות לקבלת שירותי יעוץ משפטי, וזאת בשים לב להוראות סעיף 3(2) להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1971 הקובעות כי לא ניתן לאכוף חוזה שענינו ב"כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי". ההליך האזרחי הוא גם המקום המתאים לברר את משמעות התנאי שנקבע בהסכם להארכת תוקף ההתקשרות שבין השותפות העותרת למשיבה 1, לפיו תהיה המשיבה 1 רשאית להודיע על סיום ההתקשרות בהודעה של שלושה חודשים מראש, תנאי שאושר ע"י עורכי הדין במכתב החתום על ידם מיום 22/3/12, מכתב שלא צוין בעתירה, ולכך אתייחס בהמשך. ההליך האזרחי הוא גם המקום לברר את טענות המשיבה, כי השותפות העותרת גבתה שכר טרחה מעבר ובניגוד להסכם עמה. מכלול טענות אלו ראוי שיבוררו בהליך אזרחי מתאים בבית משפט מוסמך. בהתאם, סבור אני כי בהיותו של סעד חלופי אזרחי, אין מקום לדון בכל המחלוקות במסגרת של עתירה מנהלית. דין הטענות החוזיות להתברר בהליך אזרחי מתאים. די בכך כדי שהעתירה תידחה על הסף. אי גילוי מלא של העובדות הנחוצות לעניין: מעיון בעתירה ניתן להתרשם כי מהלך המינוי של יועץ משפטי פנימי לתאגיד המשיב 1 בא לעולם בעקבות המכרז ובעקבות עמדתם של עורכי הדין מטעם העותרת, אשר התנגדו למהלכים שביקש המשיב 2 לבצע, מהלכים שלטענתם היו מיועדים להטות את המכרז. כפי שכבר צוין לעיל, ואדגיש שוב, טענות אלו ראויות בדיקה. ואולם האופן בו הוצגו הדברים בעתירה אינו מגלה את כל הפרטים הנדרשים. אי הגילוי המלא מהווה עילה לדחיית העתירה על הסף, מטעם זה. מעיון במסמכים שהוגשו מטעם המשיבים עולה כי עיריית חיפה הנחתה את המשיבה 1 לפעול למינוי יועץ משפטי קבוע לתאגיד עוד באפריל 2009, זאת בהתאם להנחיות משרד הפנים, כפי שבאו לידי ביטוי בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 5/2009 מיום 29/3/2009. יוער כי בהתאם לחוזר המנכ"ל, משך העסקתו של יועץ משפטי מוגבל לתקופה של 4 שנים. במקרה שבפני התקופה בה נותנת השותפות העותרת שירותי יעוץ משפטי למשיבה 1 עולה על עשור שנים. בהמשך, ביום 15/8/2011, נשלח ע"י מנכ"ל משרד הפנים מכתב לראשי הרשויות המקומיות, המבהיר כי יש לפעול בהתאם לנוהל דלעיל בכפוף לבדיקת כל התקשרות לגופה ותוך יישום הנהלים בנוגע למינוי יועצים משפטים חיצוניים לרשויות מקומיות ולתאגידים שבשליטתן. ביום 19/12/11 קיבל דירקטוריון המשיבה 1 החלטה (החלטה 4/04), לפיה יוארך הסכם ההתקשרות עם עורכי הדין בשותפות העותרת למשך שנתיים. עם זאת נקבע בהחלטה כי המשיבה 1 תהיה רשאית להפסיק את ההתקשרות בכל עת, בכפוף למתן הודעה של שלושה (3) חודשים. עוד הוחלט (סעיף החלטה 5/04), כי "החברה תצא למכרז לבחירת יועמ"ש לחברה בתום תקופת ההתקשרות". החלטות אלו הן בהמשך להנחיות מנכ"ל משרד הפנים ועיריית חיפה כמפורט לעיל. החלטות אלו קדמו למכרז המפורט בעתירה ולטענות עורכי הדין כנגד המשיב 2, כפי שבאו לידי ביטוי במסמך שהוכן על ידם. עובדות אלו לא פורטו במלואן וכנדרש בעתירה. למעשה, מעיון בעתירה ניתן להתרשם כי ההחלטה למנות יועץ משפטי פנימי למשיבה 1 היא מענה לסירוב עורכי הדין לשתף פעולה עם המשיב 1 בניסיונו להטות מכרז. מעיון במכלול המסמכים עולה כי ההחלטה למנות יועץ משפטי פנימי לתאגיד המשיב 1 התקבלה זה מכבר, ללא כל קשר למכרז המדובר. אי גילוי מכלול העובדות והתמונה המלאה מהווה חוסר ניקיון כפיים, שדי בו כדי לדחות עתירה על הסף, ומטעם זה בלבד. ראו: בג"צ 3917/03 ג'האד צבחי מחמד עטאאללה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, (29.3.200); בג"צ 9775/06 ראיסה דמישב נ' משרד הפנים, (9.1.2007); בג"ץ 1156/03 נאדיה אלסעדי נ' שר הפנים, (9.7.2003); בג"ץ 4409/98 ד.ש. שמנים וכימיקלים בע"מ נ' מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה והממונה לפי חוק החומרים המסוכנים, (28.10.1998); בג"צ 421/86 יוסף אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מ"א (1) 409; בג"צ 413/85 חץ אלקטרוניקה נ' שר התקשורת, פ"ד מא (3) 235. כאמור, העיתוי של פרסום ההודעה בדבר הכוונה למנות יועץ משפטי פנימי ותחילת הליך איתורו של יועץ משפטי פנימי טעונה בחינה, בשים לב לטענות העותרת. ואולם היה על העותרת ועורכי הדין מטעמה לפרט את התמונה המלאה בעתירה. למעשה, החליטה המשיבה לפעול למינוי יועץ משפטי פנימי ולסיים את ההתקשרות עם השותפות העותרת. כדי להסדיר את החלפת הייעוץ המשפטי כנדרש ע"י משרד הפנים ועיריית חיפה, הוארך חוזה ההתקשרות לשנתיים, כאשר הוסכם כי ניתן יהיה לסיים את ההתקשרות בהודעה מראש של שלושה חודשים. בגוף ההחלטה בנוגע להתקשרות עם העותרת משולבת גם ההחלטה לפעול למינויו של יועץ משפטי פנימי. תמונה כזו לא הוצגה ע"י עורכי הדין מטעם העותרת ובכך כשלו בחוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית העתירה על הסף. העדר אפשרות מעשית לכפות את המשך ההתקשרות שבין הצדדים: מעבר להוראות סעיף 3(2) להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1971, סבור אני כי במצב שנוצר לא ניתן להמשיך ולחייב את המשיבה 1 לקבל שירותי יעוץ משפטי מהשותפות העותרת. מערכת יחסים בין אדם או תאגיד לבין היועץ המשפטי שלו מחייבים אמון. במקרה שבפני טוענים עורכי הדין מטעם העותרת לשחיתות שלטונית ופעולות של מנהל בלתי תקין, הן כנגד המשיב 2 והן כנגד חברי הדירקטוריון ומבקר הפנים של המשיבה 1. המשיבה 1 טוענת כי העותרת גבתה כספים בניגוד להסכם שבין הצדדים תוך הטעית המשיבה וממלאי התפקידים מטעמה. במצב דברים זה אינני רואה כיצד ניתן להמשיך ולאכוף את ההתקשרות שבין הצדדים. אינני מביע כל עמדה בנוגע לאמיתות הטענות. כאמור, וככל שהדבר נוגע לטענות החוזיות, סבור אני כי מקומן להתברר במסגרת הליך אזרחי מתאים. עם זאת סבור אני כי בנסיבות העניין, וכאשר הצדדים טוענים טענות אלו האחד כנגד השני, לא ניתן להמשיך ולאכוף את הסכם ההתקשרות המשפטית שבין הצדדים, הסכם שממילא ניתן לביטול בהודעה של שלושה חודשים מראש. אין מנוס אלא לקבוע כי ההתקשרות ארוכת השנים שבין העותרת למשיבה 1 הגיעה לסופה. סיכום: מכל הטעמים שפורטו אני קובע כי דין העתירה להידחות על הסף, וכך אני מורה. העותרת תישא בהוצאות המשיבים ושכר טרחת עורכי דינם בסכום של 20,000 ₪, שישולמו עד ליום 15/10/12, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מאחר ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, וכדי לאפשר לכל צד למצות את זכויותיו, אני מורה כי צו הביניים שניתן, ולפיו לא יפתחו מעטפות ההצעות ליועץ משפטי פנימי למשיבה 1, יישאר בעינו עד ליום 15/10/12 שעה 19:00. יועץ משפטי