התעלמות מחוות דעת בפסק משקם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התעלמות מחוות דעת בפסק משקם: בקשה לביטול פסק משקם בטענה כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. רקע עובדתי המנוח ז"ל (להלן - המנוח) ורעייתו תבדל"א היו חברים במושב היוגב - המאוגד כאגודה שיתופית והמצויה בחדלות פירעון ובהליכי שיקום לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992 (להלן - חוק ההסדרים). רעייתו של המנוח ועזבונו הם המבקשים בבקשה שלפני. עד לשנת 1978 הפעיל המנוח את משק מס' 32 שהתמקד בענף הרפת ובגידול אווזים. במסגרת הליכי השיקום הגיש המשיב נגד המבקשים תביעת חוב על סך 266,449.88 ₪, ואילו המבקשים השיגו על תביעה זו וטענו כי לא זו בלבד שלא קיימת יתרת חובה, אלא שלזכותם יתרת זכות בסך 86,800 ₪. עו"ד וסרצוג מונה כמשקם (להלן - המשקם) ודן בהשגה שהגישו המבקשים על תביעת החוב של המשיב. ההליך בפני המשקם השגת המבקשים השתרעה על פני שני מישורים: האחד - טענה לחיובים שלא כדין הנובעים מגירעונות האגודה והכוללים חיובי ריבית שגויים, שנסמכה על חוות דעתו של המומחה גבריאל הימלשטיין מיום 20.4.90 (להלן - חוו"ד הימלשטיין), והשני - טענה לזיכויים אותם צריך היה לערוך בחשבון המבקשים בגין ארבעה פרמטרים ספציפיים, ואלו הם: א. הלוואות מיועדות - הלוואות שיועדו למבקשים במסגרת הלוואות שניתנו ע"י משרד החקלאות כתמיכה בענף הרפת, ולא הועברו אליהם, או הועברו באיחור. ב. העברת כספים מחשבון המבקשים לחשבון בנם - המדובר בחיוב חשבון המבקשים בסכום שאינו שנוי במחלוקת, עת לטענת המבקשים עסקינן במימון ביניים הטעון השבה ע"י המשיב, ולטענת המשיב מדובר במתנה שניתנה ע"י המבקשים לבנם. ג. זיכוי בגין שיווק אווזים שנרשם בחשבון בן המבקשים במקום זיכוי חשבונם של המבקשים. ד. הלוואה בסך 100,000 ₪ שעפ"י הנטען נתקבלה אצל המשיב ממשרד החקלאות עבור המבקשים, אולם לא הופקדה בחשבונם. ארבע טענות אלו נושא ההשגה שבמישור השני נתמכו בדו"ח בדיקה שנערך ע"י רו"ח אברהם אביזמל עוד ביום 4.6.1987 ואשר נעשה עפ"י הנטען לבקשת המושב (להלן - דו"ח אביזמל) וכן בחוות דעתו מיום 28.12.10 (להלן - חוו"ד אביזמל). שני המומחים הופיעו בפני המשקם ונחקרו על חוות הדעת שנערכו על ידם. המשיב תמך עמדתו בחוו"ד רו"ח משה אשרת ובתצהירו של נציג המושב מר אברהם רייס, שאף הם העידו בפני המשקם. פסק המשקם בהחלטתו מיום 27.3.12 (המשיב לא טען כי אין מדובר בפסק) קבע המשקם כי מאזני המשיב משמשים ראיה לכאורה לתוכנם, וכי נטל הראיה להוכיח את הנטען בהשגה מוטל על המבקשים. המשקם דחה את השגתם של המבקשים בקובעו כי "רמת ההוכחה הנדרשת ממי שמשיג על מאזני האגודה הינה גבוהה שכן מדובר בחוסר נתונים, חוסר ספרים, חוסר מסמכים ולעתים בחסרונם של מי שעסק אישית בדברים", וכן: "החייבים לא הצליחו לערער את בסיס יתרת חובם כפי שהם מופיעים בספרי האגודה ובמאזניה וכי הם לא הצליחו להניח תשתית שיש בה כדי לתמוך בטענותיהם". בהחלטה מאוחרת יותר הפחית המשקם הפחתות מסוימות מחובם של המבקשים, וזאת במסגרת הסמכויות המוקנות לו בחוק ההסדרים. טענות המבקשים עתירת הביטול מתמקדת בטענה המרכזית לפיה לא התייחס המשקם כלל לדו"ח אביזמל שנערך "בזמן אמת" עוד בשנת 1987 לבקשת המושב, אף לא לחוות דעתו , גם לא לחקירתו בפני המשקם, וכל אלו, כולל הטענות הנטענות בהם, לא מוזכרים אף לא ברמז, בפסק המשקם. התעלמות זו מחוות דעת מרכזית של המבקשים המהווה ראיה ל"מחצית טיעוניהם" כלשונם, מהווה פגיעה כה קשה בהליך השיפוטי המחייבת ביטול פסק המשקם מכוח העילה שבסעיף 24(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 מש"הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו", וכן מכוח העילה שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות מחמת "עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". עמדת המשיב המשיב גורס כי המבקשים באים לביהמ"ש כשידיהם אינן נקיות, משלא הזכירו בעתירתם פסק דין חלקי שניתן ע"י המשקם ב- 14.6.12, לפיו בוצעה הפחתה ניכרת בחובם, וכן משלא שילמו על חשבון החוב גם את אותו החלק שהיה נותר ממנו גם לו היו מתקבלות כל טענותיהם הנסמכות על חוו"ד אביזמל. לגופו של עניין נטען כי המבקשים אינם מבחינים בין אי קיום דיון ב"אחד העניינים" שנמסרו להכרעת הבורר- לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, מחדל המקים עילת ביטול, לבין אי קיום דיון באחת הטענות או באחת הראיות. לגישתו, המשקם אינו חייב לדון בכל טענה וראיה ששוטחים בפניו בעלי הדין, ורשאי הוא להתייחס רק לאותן הטענות והראיות הרלבנטיות המצדיקות בירור. לחילופין, נטען כי ניתן להבין כי סעיפים 18 ו-19 לפסק המשקם הדנים ב"פרק סיכום ההתחשבנות בסיכומי באי-כוח החייבים" מרמזים לחוות דעת אביזמל,וכפועל יוצא לא התעלם המשקם מחוות דעת זו. דיון והכרעה 1. העילות לביטול פסק משקם נקבעו בסעיף 28 לחוק ההסדרים, המפנה לעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות, והמאפשר ביטול גם עת חרג המשקם מסמכותו וגם בהינתן טעות גלויה על פני הפסק. הסמכות הנתונה לביהמ"ש בתביעה לביטול פסק משקם רחבה, איפוא, מהסמכות המוקנית לו בתביעה לביטול פסק בורר רגיל, הגם שסעיף 28 לחוק ההסדרים נוקב רק בחלק מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, וזאת מכיוון שסעיף 28 מקנה לביהמ"ש סמכות ביטול גם במקרה של טעות. וכפי שנפסק ע"י כבוד השופט דנצינגר ברע"א 4252/12 אסף נמרוד נ' עדה חריטן ואח' : "... ומכך שסעיף 28 לחוק ההסדרים נוקב במפורש ב"טעות גלויה על פני הפסק" כעילת ביטול, עילה שאינה מצויינת בחוק הבוררות, ובכך מרחיב ומתכוון את יכולתו של ביהמ"ש לבקר פסקי משקם, בהשוואה לביקורת של בתי המשפט על פסקי בוררות". 2. אינני רואה צורך להכביר מלים באשר למגמה לחיזוק מוסד הבוררות, שפסקי המשקם נכללים בו, ולמדיניות הדוגלת בצמצום הביקורת השיפוטית על פסקי בוררות. הדברים ידועים. כן ברור הכלל לפיו בית המשפט, ובורר בכללו, איננו חייב להתייחס במסגרת פסק הדין הניתן על ידו, לכל טענה המועלית ע"י מי מבעלי הדין, אף איננו חייב לנתח כל ראיה שהוגשה במהלך הדיון, ומוסמך הוא להתעלם מטענות או מראיות שאינן רלוונטיות לסכסוך ואינן מקדמות את ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת הטעונה הכרעה. ביהמ"ש רשאי להתמקד בטענות המרכזיות המועלות ע"י בעלי הדין ובראיות הטומנות בחובן משקל ראייתי לכאן או לכאן. 3. זאת ועוד, אכן קיים הבדל בין היעדר הכרעה באחד העניינים שנמסרו להכרעת הבורר - מחדל המקים עילת ביטול לפי החוק, לבין היעדר הכרעה בטענה מטענות מי מבעלי הדין או אי התייחסות לראיה כזו או אחרת - שאינם מקימים עילת ביטול, בהיותם מצויים, כאמור, במרחב שיקול הדעת של הגורם השיפוטי. בדרך כלל, קו הגבול המפריד בין השניים הינו ברור, אולם לעיתים אי קיום דיון בטענה מרכזית עליה נסמכת עמדת אחד מבעלי הדין גולש ממתחם אי קיום דיון בטענה אל עבר מתחם אי קיום דיון בעניין שנמסר להכרעת הבורר, בגלישה המטשטשת את הגבול וממזגת בין השניים. 4. בדרך כלל ניתן להניח, בשים לב לתוכן ולהקשר כי טענה מסוימת שאמנם לא פורטה בפסק- נדחתה ע"י הבורר, באופן ששתיקת הבורר מתפרשת כדחייה, אולם לעיתים מסתמן החשש כי הטענה נשמטה מסיבה כזו או אחרת ולא זכתה להתייחסות המתאימה. כך גם סבורה פרופ' סמדר אוטולנגי, בספרה בוררות דין ונוהל: "... כיום, אם לא כך תפורש שתיקת הבורר- ואני סבורה כי אין לפרשה כך - תוחל על הפסק עילת ביטול זו. השופט מ' נאמן, שצידד בגישתי מסביר אותה בדרך יפה: 'אם צריך לחשוב, שחזקה על הבורר שעשה מלאכתו נכונה, ודאי שצריך להניח כך גם לגבי המחוקק, ואם תמיד נפרש שתיקת הבורר כדחיית התביעה- מתי נעשה שימוש בחלופה החמישית של ס' 24?!! " (מהדורה רביעית, כרך ב' עמוד 1047). המחברת מונה שורה של מקרים בהם הוחזר הפסק לבורר לצורך השלמה עת הוברר כי נושאים מסוימים לא זכו להתייחסותו. 5. כאמור, היה זה מתפקידו של המשקם להכריע בהשגה שהגישו המבקשים על תביעת החוב של המושב,ולכמת באופן חשבונאי את יתרת החוב. תביעת החוב של המושב הייתה ברורה ונסמכה על המאזנים שהצביעו על יתרת חובה בסך של 266,449 ₪, והדיון התמקד בטענת המבקשים ליתרת זכות המסתכמת ב-86,800 ₪. כפי שפורט לעיל, התמקדה טענת המבקשים בשני מישורים נפרדים ושונים אשר כל אחד מהם נסמך על חוות דעת נפרדת. הטענה בנוגע לגירעונות נסמכה על חוות דעת הימלשטיין, והטענה בנוגע לזיכויים נסמכה על חוות דעת אביזמל. פסק המשקם מחזיק חמישה עמודים וכולל 20 סעיפים. סעיפים 1-5 לפסק המשקם הינם סעיפים כלליים בהם מתייחס המשקם לנטל הראיה ולמשקלם הראיתי של מאזני המושב. בעוד שבסעיפים 8-17 דן המשקם בחוות דעת הימלשטיין ובנימוקיו לדחותה, שותק פסק המשקם שתיקה רועמת בכל הנוגע לחוות דעת אביזמל, אף בנוגע לדו"ח שהוצא על ידו בשנת 1987, כמו גם לחקירתו בביהמ"ש. הללו לא מוזכרים כלל בפסק המשקם, אף לא ברמז, והטענות המועלות בהם לא בא זכרן. לא ברור לקורא אם המשקם סבר שחקירתו הנגדית של רו"ח אביזמל, כמו גם הראיות שהובאו ע"י המשיב, קעקעו את האמור בחוות דעתו, או שמא מדובר בהשמטה הטעונה תיקון. ויוטעם, הטענות המופיעות בחוות דעת אביזמל והמפנות לארבעה אירועים בהם עפ"י הנטען נשמט זיכוי שאמור היה להופיע בחשבונם של המבקשים, שונות לחלוטין מאלו המופיעות בחוות דעת הימלשטיין, שנדחתה ע"י המשקם, ומשכך ניתן לומר כי בהתעלמו משתי חוות הדעת שניתנו ע"י רו"ח אביזמל, לא דן המשקם בעניין מסוים שהובא להכרעתו. 6. על אחת כמה וכמה דברים אמורים, עת המשקם דחה את השגת המבקשים בהסתמך על נטל הראיה. המשקם הדגיש כי מכיוון שחוק ההסדרים מטפל בחובות ישנים מהשנים 87' עד 91' הרי כפועל יוצא נאלץ הוא "מכורח הנסיבות ללכת למועדים רחוקים לאחור כדי להבין מנין נוצר החוב ל-31.12.87 וממילא מכאן ועד 31.12.91", וכי "חבר המטיח באגודה את הטענה כי היא לא שמרה על המסמכים צריך לפשפש במעשיו שלו ולשאול את עצמו מדוע הוא לא שמר את החשבונות שקיבל מהאגודה.... על רקע דברים אלה המכוונים גם למתן עדויות לגבי אירועים מלפני עשרות שנים, שברור כי המעורבים בהם לא תמיד זוכרים את הדברים הן בשל כך שלא עסקו בדברים לאורך השנים והן בשל גילם של חלק מהעדים המטיל ספק בעניין הזיכרון". בסעיף 19 לפסק קובע המשקם כי המבקשים "לא הצליחו להניח תשתית שיש בה כדי לתמוך בטענותיהם, לפיכך נדחית ההשגה". גם המשיב מסכים בסיכומיו כי "פסקו של המשקם מושתת בראש ובראשונה על הקביעה כי המבקשים לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם בהליכים אלו..." (סעיף 18 לסיכומי המשיב). בהינתן שההשגה נדחתה מכיוון שהמבקשים כשלו בהגשת ראיות תומכות, ובהינתן שהמשקם עצמו הדגיש את הקושי בהיעדרן של ראיות מזמן אמת וממועדים מוקדמים, לא ברורה לקורא התעלמותו המוחלטת של המשקם מחוות דעת אביזמל הנסמכת על דו"ח שערך בזמן אמת, דהיינו בשנת 1987, מה גם שנטען שדו"ח זה נערך לבקשת המושב בעצמו. לו סבר המשקם כי חוות הדעת נסתרה, מן הראוי היה שהדבר יבוא לידי ביטוי בכתובים בצירוף הנמקה מתאימה. אם מדובר בהשמטה, מן הראוי להתייחס לדו"ח ולחוות הדעת ולהכריע אם יש בכוחן להפחית את החוב, אם לאו. משאינני יושבת כערכאת ערעור על פסק המשקם, אין זה מסמכותי להתייחס לחוות הדעת לגופה, ולהכריע בשאלה אם בכוחה הראייתי לשנות את סכום החוב, אם לאו, מטלה הנתונה בסמכות המשקם. 7. אינני מקבלת את טענת המשיב לפיה סעיפים 18 ו-19 לפסק המשקם מתייחסים לחוות דעת אביזמל. סעיפים 18 ו-19 לפסק המשקם מתייחסים לפרק סיכום ההתחשבנות שבסיכומי באי כוח החייבים. ההתחשבנות נסמכה גם על חוות דעת הימלשטיין וגם על חוות דעת אביזמל ואין בהפניה את מה שרואים בה באי כוח המשיב, אף לא בדרך עקיפה או רומזת. 8. סעיף 26(ב) לחוק הבוררות מעדיף את אפשרות השלמת פסק הבורר ותיקונו על פני ביטול פסק הבוררות, וכאמור בו "לא יבטל ביהמ"ש את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". "לא הכריע בורר בעניין שנמסר להכרעתו, החזרת הפסק לבורר נראית תרופה הולמת יותר מאשר ביטול הפסק כליל" (בוררות דין ונוהל, עמוד 1051) אין כל מקום לבטל את פסק המשקם אם ניתן להחזירנו למשקם על מנת שיתייחס לחוות דעת אביזמל, לדו"ח אביזמל ולחקירתו הנגדית בביהמ"ש, וישלים את הטעון השלמה. ימצא המשקם כי מן הראוי לבצע תיקון, יעשה כן, כך שההחלטה המאוחרת מיוני 2012 תעודכן בהתאמה. ימצא המשקם לנכון להותיר על מכונה את מסקנתו הקודמת, ינמק את הסיבות לכך. אינני רואה כל צורך במינוי משקם חליף. המדובר בהשמטה הניתנת לתיקון ואין מדובר חלילה במחדל אשר יש בו לפגוע באמון הצדדים בבורר. התוצאה הבקשה מתקבלת באופן חלקי. פסק המשם מוחזר למשקם לצורך השלמתו על דרך התייחסות לחוו"ד אביזמל ולדו" שנערך על ידו בשנת 1987, בהתאם להנחיות שבסעיף 8 לעיל. המשיב ישלם למבקשים הוצאות בסם 7500 ש"ח, ללא קשר להחלטת המשקם.משקםחוות דעת