חוק חופש המידע מיישם הלכה למעשה את זכות הציבור לדעת, ומאפשר שקיפות של רשויות השלטון וכך מאפשר לציבור פיקוח ובקרה על מעשיה ומחדליה של הרשות. (ראה עע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו,(ניתן ביום 11.11.2008) על תכליתו העיקרי של חוק חופש המידע שנועד לאפשר פיקוח ובקרה על מעשי הרשות ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח התשנ"ז, 397) שם נאמר: "נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים אחרים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשה השלטון... הסדרה חוקית של הזכות למידע על סייגיה וחריגיה תגבש באופן מרוכז וברור יותר את גבולותיה, תסייע לשינוי קווי החשיבה המקובלים בקרב הרשויות הלכה למעשה". סעיף 9 לחוק חופש המידע קובע מהו מידע שאין למוסרו או שאין חובה למוסרו. סעיף 9 (ב) (6) מורה אותנו: "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה: ... (6) מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי..." סעיף 10 לחוק חופש המידע קובע את שיקולי הרשות בבואה לשקול סירוב למסור מידע באופן הבא: "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". בהקשר זה, קבע בית המשפט העליון כי גילוי של מידע אשר עלול לפגוע באופן ממשי בצד שלישי יהיה מותר רק אם יתקיים עניין ציבורי חיוני שיצדיק זאת ואף ייתכן כי במאבק על הבכורה בין משקלו של חופש המידע אל מול המשקל של הגנה על סוד מסחרי, יקבל הערך של הגנה על הקניין, הסוד המסחרי, משקל גדול יותר שאף יכריע את הכף.חופש המידע