חוזה המשך העסקה לאחר גיל פרישה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוזה המשך העסקה לאחר גיל פרישה: השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער החל לעבוד במשיבה (להלן - סולל בונה) כאחראי על המכרזים באיזור רחובות-אשקלון החל מיום 1.2.1962 ועד ליום 31.1.1991, עת פרש לגימלאות (תקופה זו תיקרא להלן - התקופה הראשונה). בעקבות פרישתו לגמלאות סוכם עם המערער על העסקתו במסגרת חוזה מיוחד החל מיום 1.2.1991 ועד ליום 30.4.1997 או 31.5.1997 (המועד שנוי במחלוקת) (תקופה זו תיקרא להלן - התקופה השנייה). 2. תנאי העסקתו של המערער הוסדרו, בין השאר, במכתב מיום 14.2.1991 (להלן - המכתב), בו נכתבו הדברים הבאים: "הנדון : המשך העסקתך בחברה בהמשך למוסכם ביננו, מסכימה החברה להמשיך להעסיקך בתפקידך במכרזים לאחר פרישתך לפנסית גיל ב-1/2/91.נ השכר שתקבל יהיה לפי דרגה 15 מהנדסים והתנאים יהיו זהים לאלו שהיו לך עד פרישתך למעט: א.לא נשלם לך קרן השתלמות. ב.לא לשלם עבורך הפרשות לקרן 'נתיב'. 3. תוקף ההסכם אינו מוגבל בזמן וכל צד רשאי להתירו בהתראה מוקדמת של חודש ימים". 3. בחודש אוגוסט 1997 הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 303709/97 ; השופטת אפרת לקסר ונציגי הציבור ה"ה בולמש ומנחם), בה טען בתמצית את הטענות הבאות: א. סולל בונה לא שילמה למערער בתקופה השנייה גמול שעות נוספות כמתחייב מחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. ב. סולל בונה חישבה את "ערך שעת עבודה" על בסיס 45 שעות שבועיות, על אף שעבד 40 שעות שבועיות בלבד. לטענת המערער, בעקבות חישוב זה קטן "ערך השעה הרגילה" לה הוא זכאי וכתוצאה מכך נפגעו זכויות נוספות שחישובן מבוסס על "ערך השעה הרגילה". ג. סולל בונה חישבה את ימי החופשה המגיעים למערער בצורה שגויה. ד. סולל בונה לא שילמה למערער בגין התקופה הראשונה את מלוא הפדיון בגין ימי מחלה לא מנוצלים לו היה זכאי. בתקופה שנייה לא שולם לו כלל הפדיון, על אף שהיה זכאי לכך. ה. על סולל בונה היה להפריש כספים עבור המערער לקרן השתלמות. 4. בפסק דין מפורט ומנומק סקר בית הדין את השתלשלות העניינים בתקופת עבודתו של המערער ובהסתמך על הראיות שהונחו בפניו הגיע למסקנה כי לא נפל כל פגם באופן חישוב הזכויות המגיעות למערער. עוד קבע בית הדין האזורי כי לאור האמור במכתב, לא הייתה מוטלת על סולל בונה החובה להפריש כספים עבור המערער לקרן השתלמות. מכל מקום, סבר בית הדין האזורי כי מאחר ותנאי עבודתו של המערער בתקופה השנייה היו זהים לתנאי העבודה בתקופה הראשונה ומאחר ובתקופה הראשונה לא הלין המערער על תנאי עבודתו, מנוע המערער מלטעון נגד תנאי עבודתו בתקופה השנייה. 5. בערעורו לפנינו חזר המערער על טענות שהעלה בפני בית הדין האזורי, ונדחו כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי. סולל בונה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי. 6. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שהובא לפנינו אין אנו מוצאים טעם המצדיק התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי. בהקשר זה נציין כי פסק דינו של בית הדין האזורי התייחס אחת לאחת לטענותיו של המערער, קבע ממצאים עובדתיים ועל בסיסם בנה את מסקנותיו המשפטיות. עוד נציין כי חלק לא מבוטל מטענותיו של המערער מתייחסות לקביעות העובדתיות, אולם הלכה פסוקה היא, כי ערכאת ערעור ממעטת להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית ששמעה וראתה את העדים. עמד על כך השופט דב לוין באומרו: "אם נגיע לכלל מסקנה, כי הממצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית; ואם נשתכנע שהדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה, כי אז אין לנו כדרגת ערעור להתערב באלה. לפיכך, בבואנו להחליט בערעור זה, נראה לי כי אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו, העונה, לפי הבנתנו, על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק הדין של הדרגה הראשונה. עלינו, כאמור, רק להיווכח, כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן והדין" (ע"א 323/89 קוהרי ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142, 168). כאמור, סוברים אנו כי הממצאים העובדתיים מעוגנים היטב בחומר הראיות, ניתוח המשמעויות סביר והגיוני, והדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה. משאלו הם פני הדברים, דין הערעור להידחות. 7. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם לסולל בונה הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסכום של 5000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.חוזהפרישהגיל פרישה