קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילוט עירבון בחירות: 1. רשימת מועמדים אשר נרשמה כמתמודדת בבחירות לרשויות המקומית ביטלה השתתפותה בבחירות, מספר ימים לפני מועד הבחירות. האם במקרה כזה, יחולט הערבון שהפקידה הרשימה לטובת קופת המועצה, או יושב לנותנו? זוהי השאלה הדרושה הכרעה, והיא נובעת ממחלוקת בין בעלי הדין ביחס לפרשנות הוראותיו של חוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965 (להלן:"החוק"). 2. התובע הגיש, בתאריך 7.10.08 רשימת מועמדים בראשותו, לבחירות שהתקיימו בכפר מעיליא, בתאריך 11.11.08. באותו מועד, הגיש התובע את מועמדותו גם לראשות המועצה. התובע הפקיד ערבון על סך 4,000 ₪, בגין כל אחת מן המועמדויות שהציג. 3. בתאריך 5.11.08 הגיש התובע הודעה על התפטרותו, הן ממועמדות לראשות המועצה, והן ביחס לרשימת המועמדים למועצה בראשותו. הודעה על התפטרותו ניתנה בהתאם לסעיף 43(א) לחוק, ונשלחה למנהל הבחירות בכפר, אחרי שזה הודיע לו כי יקבל בחזרה את הפקדונות שהפקיד. מאוחר יותר, לטענתו, אף הבטיחו לו שני נציגים מטעם הנתבעת כי יקבל את כספי הערבון בחזרה. יובהר, כי למרות הנטען, אין בפי התובע טענה לקיומה של הבטחה שלטונית, והצדדים הסכימו לוותר על הבאת ראיות, ולהכריע בשאלה על סמך טיעונים משפטיים בלבד. משכך, ובהתאם להסכמה הדיונית, לא הובאה כל תשתית עובדתית ביחס להבטחה שניתנה לתובע. 4. לשני סעיפים עיקריים עלי להידרש, לצורך הכרעה בתביעה. סעיף 70א' לחוק קובע: "רשימת מועמדים שהוגשה על ידי קבוצת בוחרים ולא קיבלה מנדט אחד לפחות, יחולט לקופת המועצה הערבון שניתן עם הגשתה." סעיף 71(א) לחוק מורה כדלקמן: "ערבון שניתן עם הגשתה של רשימת מועמדים ואין לחלטו לפי סעיף 70א', יוחזר לנותנו במועד שיקבע השר בתקנות." 5. לטענת התובע, מלשונם של שני הסעיפים עולה כי הואיל והתובע התפטר לא חל עליו סעיף 70א' ולפיכך אין לחלט את הערבון, ויש להשיבו לו, בהתאם לסעיף 71(א). לטענתו, סעיף 70א' עוסק בסיטואציה אחת ויחידה, והיא כאשר רשימה אינה מקבלת מנדט אחד לפחות, רק אז יחולט הערבון לקופת המועצה. סעיף 71(א) עוסק בסיטואציות האחרות, שלא נכללו בסעיף 70א' לחוק, ומכלל ההן לומדים על הלאו. סיטואציה שלא נכללה בסעיף 70א', לא ניתן לחלט בגינה את הערבון. 6. לטענת הנתבעת, הפרשנות הראויה לסעיף 70א' לחוק, הינה כי גם רשימה שהתפטרה, לא זכתה למעשה למנדט אחד לפחות, ולפיכך דינה זהה, ויש לחלט את הערבון שהפקידה. לטענתה, אין כל חשיבות לסיבה שבגינה לא קיבלה הרשימה לפחות מנדט אחד, ואף אם התפטרה קודם למועד עריכת הבחירות, רואים אותה כמי שלא זכתה למנדט אחד. טיעוני התובע: 7. לתמיכה בפרשנות לה הוא טוען, מפנה התובע לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) התשל"ה - 1975 (להלן:"החוק המאוחר"), אשר סעיף 8(ד) בו קובע כדלקמן: "מועמד שלא קיבל 10% לפחות מהקולות הכשרים או מועמד שהתפטר, יחולט הערבון לקופת המועצה. אם אין לחלטו כאמור או אם לא היתה הצבעה בקלפי כאמור בסעיף 8א, יוחזר הערבון לנותנו במועד שיקבע השר." לטענת התובע, העובדה שהמחוקק בחר לכלול אפשרות מפורשת של התפטרות מועמד, בחוק המאוחר, מלמדת כי הוא אינו סבור שמועמד שלא קיבל 10% מהקולות הכשרים, כולל גם מועמד שהתפטר. אם היה סבור כך המחוקק, לא היה משחית מילותיו לריק. לטענת התובע, פרשנות זו של הנתבעת, לפיה אין כל טעם להבחין בין הסיבות לאי קבלת מנדט אחד, צריכה להידחות, לאור סעיף 8(ד) לחוק המאוחר, המבחין בין שני המקרים. מלשון החוק החדש ניתן ללמוד כי המחוקק מבחין בין אדם שלא מצליח בבחירות לבין אדם שמתפטר. לטענת התובע, הפסיקה קובעת, כי ניתן ללמוד על תכליתו של חוק מחקיקה מאוחרת באותו נושא. מוסיף וטוען ב"כ התובע כי לטענתו, ניתן ללמוד מחקיקה מאוחרת אף על פרשנותו הנכונה של חוק. 8. המסקנה מתחייבת לא רק מלשון החוק, אלא אף מהדברים שלא נכתבו בו - מה שלא נכתב בסעיף 70א' לחוק, לעומת מה שנכתב בסעיף 8(ד) לחוק המאוחר. החוק המאוחר, עוסק בסיטואציה של מועמד לראשות מועצה שהתפטר, ואילו בחוק בו עסקינן, אין כל התייחסות למועמד שהתפטר. 9. יש לפרש חוק כלשונו, ולשון החוק במקרה זה, תומכת בפרשנות התובע, לטענתו. הפסיקה מורה, כי מקום שלשון החוק ברורה, אין נזקקים למקורות נוספים. לחלופין, טוען התובע, כי קיים הסדר שלילי מדעת. עצם העובדה שבחוק המאוחר, בחר המחוקק לכלול במפורש מקרה של התפטרות מועמד לראשות מועצה, ולקבוע כי במקרה זה הערבון יחולט, להבדיל ממקרה בו מועמד נפטר, היא הנותנת שהמחוקק היה מודע לאפשרות של התייחסות מפורשת למקרה של התפטרות רשימה בחוק המוקדם, ויכול היה לתקן בשנת 1975, את החוק משנת 1965, אך בחר שלא לעשות כן. עוד טוען התובע, כי הקביעה הפוזיטיבית בסעיף 71(א) מחזקת את המסקנה כי סעיף 70א' קובע הסדר שלילי. 10. הלכה פסוקה היא, כי כאשר יש הסדר שלילי בחוק, יש להשאיר למחוקק את מלאכת תיקונו של חוק. עד לתיקונו של המחדל בחוק, אם אכן קיים כזה לדעת המחוקק, יש לאפשר לתובע ליהנות מהפרשנות שמקיימת את הסעיף. לטענת התובע, מדובר בהסדר שלילי ולא בלאקונה, שכן לא ניתן לומר שהמחוקק לא צפה מראש אפשרות של התפטרות רשימת מועמדים. 11. עוד טוען התובע, כי על פי הפסיקה, תפיסה של אחדות המשפט, מחייבת, במקרה שעל פי לשון החוק יש שני פירושים אפשריים, להעדיף אותו פירוש השומר על ההרמוניה החקיקתית, ומונע בדרך פרשנית, קיומן של סתירות שסופן בטלות הוראות. 12. לטענת התובע, לא יכולה הנתבעת להצביע על סיטואציה אחרת אליה התכוון סעיף 71(א) שאינה נכללת תחת ההגדרה של התפטרות או פטירה. הנתבעת העלתה דוגמא של פסילה מנהלית, אך לטענת התובע אין לקבל את הטענה, משום שמקרה כזה מוסדר מפורשות בסעיף 42א' לחוק, שם נקבע כי במקרה כזה מחלטים 20% מהערבון. 13. מוסיף התובע וטוען כי הובטח לו על ידי מנהל הבחירות במועצה, כי הערבון יוחזר לו. הטענה לא הוכחה משום שהצדדים הסכימו לוותר על שמיעת ראיות, ובכתב התביעה אין טענה בדבר הבטחה שלטונית, אולם לטענת התובע, יש בכך כדי להצביע על הפרשנות שנתנו לדברים האחראים על הליך הבחירות במקום. עוד טוען התובע, כי אם היה התובע יודע שלא יוחזר לו הערבון, היה מתמודד עד הסוף, שכן לא היה לו מה להפסיד. טיעוני הנתבעת: 14. עמדת הנתבעת היא כי פרשנות נכונה של סעיף 70א' לחוק, תוביל למסקנה כי יש לראות רשימה שהתפטרה כרשימה שלא זכתה למנדט אחד, ולפיכך, בהתאם לסעיף, יש לחלט את הערבון שהפקידה. 15. לטענת הנתבעת, הפרשנות המוצעת על ידיה, מתיישבת עם לשון הסעיף, עם תכליתו ויוצרת הרמוניה חקיקתית בתחום של הפקדת ערבון והמקרים בהם יוחזר. ההליך הפרשני, מורכב ממספר שלבים. בשלב הראשון, עלינו להידרש ללשונה של הנורמה בשלב השני, בוחנים את תכליתה של הנורמה. במידה שלשון הסעיף ברורה, אין נדרשים כלל לכלים הפרשניים הנוספים. לשונו של סעיף 70א' מתאימה לפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת, שכן התפטרות יכולה להיכלל במונח "אי זכיה במנדט". 16. פרשנות זו מתיישבת אף עם תכלית החקיקה. תכלית הערבון הינה לוודא מידה של רצינות מצד המועמד או מצד רשימה שמתכוונת להשתתף בבחירות. הערבון הינו סכום סמלי יחסית, שנועד, מצד אחד, לאפשר לכל אדם להשתתף בהליך הדמוקרטי, ומצד שני הוא מהווה מסננת או חסם שנועד להבטיח שרק מי שכוונותיו רציניות ישתתף בהליך הבחירות. לטענת הנתבעת, סכום הערבון מעביר מסר לכל מועמד, שאם יתפטר הוא עשוי להפסיד סכום סמלי זה. 17. מן ההקבלה שעושה התובע לחוק המאוחר, שנחקק בשנת 1975, מבקשת הנתבעת ללמוד דווקא את המסקנה ההפוכה לזו של התובע. החוק משנת 1975, העוסק בבחירות לראשות הרשות - חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) תשל"ה - 1975, כולל במפורש את האפשרות של התפטרות מועמד, וקובע כי דינו כדין מועמד שלא קיבל 10% מהקולות - היינו, בשני המקרים יחולט הערבון. מבחינת תכלית החוק, אין כל הבדל בין שני החוקים, ולפיכך, דווקא השיקול של יצרת הרמוניה חקיקתית תומך בפרשנות לפיה אי קבלת מנדט אחד לפחות, כוללת גם התפטרות הרשימה לפני מועד הבחירות. אמנם, סעיף 8(ד) לחוק המאוחר הינו מפורט יותר, אך אין ללמוד מכך שנפל פגם בסעיף 70א' לחוק הנדון. לכל חוק הניסוח שלו, ולא ניתן להסיק מנוסחו של החוק המאוחר, כי פרשנותו של החוק הנדון היא זו שהתובע מבקש ליחס לו. 18. לטענת הנתבעת, אין מקום לדון בשאלה האם היה על המחוקק לתקן את החוק. השאלה שבה על בית המשפט להכריע היא מה הפרשנות הראויה לסעיף הנדון, והאם הפרשנות שאימצה הרשות המנהלית הינה סבירה וראויה. הפסיקה קובעת, כי בבוא בית המשפט לדון בשאלה פרשנית, עליו לתת משקל רב לפרשנות אותה מיישמת הרשות המנהלית במשך השנים. 19. מאז נחקקו החוקים, הפרקטיקה של הרשות המנהלית היתה שהתפטרות של רשימת מועמדים רואים אותה כאי קבלת מנדט ובמקרים אלה הערבון חולט. זו הפרקטיקה הנוהגת, ואם התובע טוען אחרת, היה עליו להוכיח את טענתו. לטענתה, עומדת לנתבעת חזקת התקינות המנהלית, ובהעדר ראיה לסתור, לא נסתרה החזקה. 20. זאת עוד, טוענת הנתבעת, כי טענת התובע לפיה סעיף 70א' לחוק אינו נותן מענה למקרה שמועמד נפטר, אינה במקומה, שכן הסעיף עוסק ברשימת מועמדים, ורשימה אינה יכולה למות. במקרה של פטירת אחד מחבריה, מחליף אותו אחר. 21. ביחס לנחיצותו של סעיף 71(א) למרות הכתוב בסעיף 70א', מבהירה הנתבעת כי הרשות אינה רשאית לעשות כל פעולה שלא הותרה לה במפורש, ומכאן הצורך בהוראה פוזיטיבית המורה לה להשיב ערבון שלא חולט. 22. הנתבעת טוענת כי לא הוגשה כל תשתית ראייתית לתמיכה בטענות התובע ביחס להבטחה שלטונית, העדות היחידה לטענה היא עדותו של התובע. בנוסף, אף אם היתה מוכחת הטענה, מן הבחינה העובדתית, אין מנהל הבחירות בעל סמכות לוותר על חוב המגיע לנתבעת, ואינו בעל סמכות ליתן הבטחה שלטונית, מה גם שהיא עומדת בניגוד לפרשנותה של הרשות המנהלית לסעיפי החוק. 23. לבסוף, טוען הנתבעת, כי טענת התובע שלולא היה מובטח לו שהערבון יוחזר לו, היה ממשיך להתמודד בבחירות, שכן לא היה לו מה להפסיד, אינה ראויה להישמע. זאת משום שסכום של 4,000 ₪ הינו זניח ביחס להוצאותיה של רשימה המתמודדת בבחירות, ואין זה סביר שהדבר יהווה שיקול מבחינתה. דיון והכרעה: 24. בחנתי את טיעוני הצדדים בקפידה, והגעתי למסקנה שיש להעדיף את הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת. אפרט את טעמיי. 25. אפתח בפסק הדין אליו הפנה התובע, במסגרת טיעונו ביחס להרמוניה השיפוטית אליה יש לשאוף. בבג"צ 333/85 אביאל ואח' נ' שר העבודה והרווחה פ"ד מה(4) 581, כותב כב' השופט ברק (כתוארו אז), בהתייחסו לנטייה להעדיף פרשנות המקיימת תקנה, על פני פרשנות המובילה לבטלותה: "...גישה זו יונקת חיותה מתפיסה של אחדות המשפט. על פי תפיסה זו, מבין שני פירושים אפשריים, יש להעדיף אותו פירוש השומר על הרמוניה בין חלקי המשפט והמונע בדרך פרשנית קיומן של סתירות שסופן בטלותן של הוראות." (שם בעמוד 596). נימוק זה מחייב, לדעתי, העדפת הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת. התובע מבסס את טיעוניו על כך שבחוק המאוחר, ציין המחוקק את האפשרות של מועמד שהתפטר, בצורה מפורשת, בסעיף 8(ד) לחוק. אכן כך, אך הדין שקבע המחוקק ביחס למועמד שהתפטר זהה לחלוטין לזה של מועמד שלא קיבל 10% לפחות מהקולות הכשרים. המחוקק סבר כי דין אחד צריך להיות לשניים, וכי בכל אחד משני המקרים הנ"ל יחולט הערבון. אם תתקבל עמדתו של התובע, ואקבע כי במקרה של התפטרות רשימה אין לחלט את הערבון שהפקידה, תיווצר סתירה מהותית בין החוק בו עסקינן לבין החוק המאוחר, שכן על פי סעיף 8(ד) לחוק המאוחר, מועמד שהתפטר הערבון שהפקיד יחולט. האם יש הצדקה כלשהי להבחין בין מקרה של רשימה שהתפטרה לבין מקרה של מועמד לראשות הרשות שהתפטר? האם יש מקום להחזרת הערבון במקרה הראשון לעומת חילוטו במקרה השני? אני סבורה שהתשובה לשאלה חייבת להיות בשלילה. רק כך תישמר ההרמוניה החקיקתית החייבת לשרור בין שני החוקים בהם עסקינן. 26. פרשנות מושג בחקיקה נלמדת מניתוח תלת שלבי: ראשית נבחנת לשונה של הנורמה, לאחר מכן יש לבחון את תכליתה של הנורמה, ובמקום בו ניתן לאתר מספר תכליות אפשריות לנורמה, יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת השיפוטי לשם בחירה בין התכליות הראויות. ראו: א' ברק פרשנות במשפט, כרך ב: פרשנות החקיקה (תשנ"ג) 80-81 וכן עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע : "הלשון הננקטת היא האמצעי המרכזי שבאמצעותו מועבר המסר הפרשני בידי יוצר הנורמה. השימוש הלשוני הוא המסד שעליו נבנה הפירוש התכליתי, ומסד זה קובע את גבול התפרשותה של הנורמה המשפטית (השופט ברק בפרשת רשת כוללי האידרא, 736). מבין משמעויות לשוניות שונות, יש לבחור באותה משמעות המגשימה באופן המלא ביותר את תכליתה של החקיקה." 27. לדעתי, סובלת לשון הסעיף את שתי הפרשנויות המוצעות. משכך, יש להעדיף את הפרשנות המתיישבת עם תכלית החוק. במקרה הנדון, תכלית הנורמה ברורה וטמונה ברצונו של המחוקק להבטיח את רצינותם של המועמדים. החובה להפקיד ערבון, בדומה לחובה להפקידו לצורך השתתפות במכרז למשל, נועדה להבטיח "רצינותו" של מועמד ומחויבותו להליך. מחויבות זו, לא תיווצר, אם תדע כל רשימת מועמדים כי בסמוך למועד הבחירות, היה ותמצא שסיכויה נמוכים מאוד, תוכל תמיד למסור הודעה על התפטרותה, ובכך למנוע את חילוט הערבון. הפקדת הערבון נועדה להרתיע מועמדים שכוונותיהם אינן רציניות. פרשנות כזו שמציע התובע, תחטיא את תכלית הנורמה. 28. טוען התובע, כי אם הפרשנות המוצעת על ידיו עולה בקנה אחד עם לשון החוק, היינו - אפשרית מבחינת לשון החוק, יש לאפשר לו ליהנות מהפרשנות המתיישבת עם נוסח הסעיף, ולהותיר למחוקק לתקן את הטעון תיקון. אין בידי לקבל את הטענה. בפסק הדין בעניין עזבון קידר, אליו מפנה התובע לא ניתן למצוא חיזוק לטענתו. באותו מקרה סבר בית המשפט כי הדרך לשנות הלכה פסוקה שיש מחלוקת לגבי נכונותה, הינה בדרך של תיקון חקיקה. במקרה בו עסקינן, אין המדובר בהלכה שהשתרשה ואשר על מנת לשנותה, על המחוקק לומר את דברו. מקום שלשון החוק מאפשרת שני פירושים, ועל פי תכליתו של החוק יש להעדיף אחד מהם, לא ניתן, לדעתי, לקבוע כי זכאי אדם ליהנות מן הספק וכי יש לו זכות לתבוע לעצמו את הפרשנות המיטיבה עמו, רק משום שהלשון סובלת גם פרשנות זו. 29. מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה, בבוא בית המשפט לפרש נורמה חקיקתית, עליו ליתן משקל רב לפרשנות המוענקת לנורמה על ידי הרשות המבצעת. ראויים לציטוט, לעניין זה דבריו של פרופ' זמיר: "במתן הפירוש, בית המשפט מייחס משקל לפירוש שנתנה הרשות המנהלית. הוא לוקח בחשבון שהחוק הפקיד את הסמכות בידי הרשות, כחלק מן הרשות המבצעת, והטיל עליה את האחריות להפעלת הסמכות. הוא מודע לכך שהרשות היא בעלת כישורים להפעלת הסמכות, לעיתים אפילו בעלת מומחיות מיוחדת, והיא מתבססת על ניסיון מעשי. הוא מעריך את העובדה שהיא פועלת מתוך הכרות קרובה עם המצב בשטח...כל אלה יש בהם כדי להקנות משקל רב לדעתה באשר לפירוש החוק המקנה לה את הסמכות. (י.זמיר הסמכות המנהלית כרך א' עמוד 145). במקרה דנן, עמדת הנתבעת היא הפרשנות המוענקת לנורמה על ידי הרשות המופקדת על ביצוע החוק, ויש להעניק לה משקל רב. העובדה כי החוק לא תוקן מעולם אין בה כדי לתמוך בטענת התובע, אלא דווקא בטענת הנתבעת, שכן הדבר מעיד על כך שלא קם הצורך לתקנו, כפי הנראה משום שהפרשנות שהעניקה לו הנתבעת לא היתה במחלוקת בעבר. 30. כאמור, בכתב התביעה לא הועלתה טענה בדבר הבטחה שלטונית אם כי נטען כי מנהל הבחירות בכפר, הבטיח לתובע שיקבל את הערבון בחזרה. הטענה לא הוכחה, משום שבעלי הדין ויתרו על הבאת ראיות. מכל מקום, גם לו היתה מוכחת, לא היה בה כדי להועיל לתובע, שכן מנהל הבחירות במקום אינו מוסמך ליתן הבטחה שלטונית בשם הנתבעת. לטענת התובע, יש ללמוד מהבטחתו של המנהל על הפרשנות אותה העניק לחוק. ייתכן שהדברים אכן מלמדים על פרשנותו של אותו מנהל, אך אין לייחס לפרשנות זו כל משקל. בהערת אגב, יוער כי דווקא העובדה שהבטיח לתובע כי יוחזר לו גם הערבון שהפקיד לצורך השתתפותו בבחירות לראשות המועצה, היא המלמדת כי אותו מנהל אינו בקיא בחוק או בפרשנותו, שכן אף התובע לא חלק על כך שעל פי החוק המאוחר, מועמד לראשות העיר שהתפטר, אינו זכאי להחזר הערבון. 31. אשר על כן, התביעה נדחית. בשל אופי המחלוקת וההסדר הדיוני שחסך זמן שיפוטי יקר, איני עושה צו להוצאות. ערבוןחילוטבחירות