קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת פרעתי - פסק דין בהעדר הגנה: 1. בפניי ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל (השופטת ד. בית אור), על-פיה נדחתה טענת "פרעתי" , שטענה המערערת בלשכת ההוצאה לפועל. אלה הן העובדות, העולות מתוך חומר הראיות, שבתיק נשוא הערעור: המשיבה, עולה חדשה ממדינות חבר העמים, עבדה כעובדת נקיון, בחברה המערערת. בשלב מסוים, נעדרה המשיבה מעבודתה, בשל מחלה שנתגלתה בגופה. המשיבה הודיעה על דבר מחלתה, למעבידה וביקשה לאפשר לה לחזור לעבודה, כעבור תקופת זמן. המערערת לא הסכימה להצעה זו, של המשיבה ושלחה לה הודעת פיטורין. בעקבות פיטוריה של המשיבה, פנתה המשיבה לעו"ד X בבאר-שבע, וביקשה ממנו להגיש תובענה בבית הדין האזורי לעבודה, על מנת לקבל את כל זכויותיה הכספיות. עו"ד X הגיש, בשם המשיבה, תובענה לבית הדין האזורי בבאר-שבע ושם תבע מהמערערת סך 5,100 ₪ (קרן) עבור פיצויי פיטורין, פיצוי תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית וימי מחלה. התביעה הוגשה ביום 16.12.98. המערערת נדרשה להגיש כתב הגנה בתביעה זו, אולם לא הגישה ועל כן, ביום 18.8.99 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, על-פיו חוייבה המערערת, לשלם למשיבה פיצויי פיטורין בסך 2,200 ₪, דמי הודעה מוקדמת בסך 1,100 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. למען שלמות התמונה, יש לציין, כי בגוף פסק הדין נאמר, כי המשיבה ציינה, שהיא קיבלה מהמערערת 1,700 ₪ בגין פדיון חופשה ודמי מחלה ועל כן, פסק הדין נוקב בסכומים, שלאחר ניכוי הסך 1,700 ₪ הנ"ל. כאמור לעיל, פסק הדין ניתן בהעדר המערערת, ביום 18.8.99. עפ"י גרסת עו"ד X בתצהירו, הוא קיבל מבאת כוח המערערת, ביום 27.9.99, הצעה להסדר החוב. היה זה כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין ובאת כוח המערערת שלחה לעו"ד X מסמכים, מהם למד עו"ד X, כי המשיבה ויתרה בשלב מסוים על פיצויי פיטורין, כתנאי לקבלת סכום כסף מסוים. עו"ד X טלפן למשיבה, הסביר לה את מהות הצעת המערערת ושאל אותה אם המשיבה חתמה על הצהרה בכתב. לגרסת עו"ד X, אמרה לו המשיבה כי היא אמנם חתמה על הצהרה מסוימת, בנוכחות נציג המערערת והמשיבה ביקשה ארכה, כדי להתייעץ עם בעלה. עפ"י גרסת עו"ד X, הגיעה המשיבה, למחרת למשרדו ואמרה לעו"ד X, שאין באפשרותה הכספית לנהל משפטים, בבקשת המערערת לביטול פסק דין ובמשפט עצמו, אם יבוטל פסק הדין והיא מסכימה להצעת הפשרה של המערערת והיא ביקשה לזרז קבלת הכסף. בעקבות תשובה זו של המשיבה, חתם עו"ד X בשם המשיבה על מסמך שכותרתו היא "הסכם הסדר חוב" ותאריך 3.10.99. עפ"י מסמך זה, מתחייבת המערערת לשלם למשיבה 1,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.98 וכן הוצאות משפט בסך 1,170 ₪ ובסה"כ 2,270 ₪. במסמך זה נאמר, כי לאחר פרעונו של השיק , שעליו נרשם הסך הנ"ל, ייחשב חובה של המערערת, כלפי המשיבה, כמסולק במלואו והמשיבה לא תנקוט בשום הליך הוצאה לפועל, על סמך פסק הדין מיום 18.8.99. עו"ד X קיבל את שני הסכומים האמורים לעיל ולאחר מכן , הופיעה המשיבה במשרדו ואמרה לו, שהיא קיבלה ייעוץ משפטי, מעו"ד אחר ועפ"י ייעוץ זה מגיע לה סכום גדול יותר, מהסכום הנקוב "בהסכם הסדר החוב" ועל כן היא איננה מסכימה להסכם הסדר החוב והסכם זה איננו מחייב אותה. המשיבה אמרה לעו"ד X, כי לדעתה הוא קיבל שוחד מהצד השני, אולם למרות זאת לקחה את השיק שהגיע מהמערערת והלכה. כעבור מספר ימים שוב התייצבה המשיבה, במשרד עו"ד X ואמרה לו, שהיא מבקשת את כל המסמכים שמסרה לו והיא אמנם קיבלה מסמכים אלה ועזבה את משרד עו"ד X, לא לפני שעו"ד X אמר לה, שאסור לה להכניס את פסק הדין להוצאה לפועל. 2. גרסת המשיבה היא, שאיננה שולטת בקריאה בעברית. לדבריה, היא הופיעה במשרד עו"ד X ועו"ד X אמר לה שהיא צריכה לקבל את הסכום שמופיע בהסכם הסדר החוב ואילו המשיבה השיבה לו, שהסכום אינננו צודק. עוד טוענת המשיבה, כי היא חתמה על עותק של כתב התביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בתאריך 24.12.98, לגבי קבלה שהיא קיבלה 1,700 ₪ מהמערערת, אולם מעל לחתימתה, כתוב בשפה העברית: "הצהרה. הריני מבטלת את כל האמור לעיל עקב קבלת סכום כסף עבור מחלה וחופשה שנתית. עבור פיצויים לא מגיע לי כסף מפני שאני התפטרתי." לדברי המשיבה היא איננה קוראת עברית ולא התכוונה לוותר על זכויותיה, אלא רק לאשר קבלת סכום של 1,700 ₪, אותו איננה מכחישה גם היום. לטענתה, המערערת ניצלה את העובדה שהמשיבה חתמה על קבלת סכום והוסיפה את ההצהרה הנ"ל בעברית, כדי לזכות בוויתור מצד המשיבה. המשיבה טוענת, כי מעולם לא הסכימה להסדר הפשרה, שחתם בשמה עו"ד X והסכם זה נעשה ללא ידיעתה ונודע לה עליו רק בדיעבד. 3. מאידך, טוענת המערערת, כי היתה אפשרות שהמערערת תגיש בקשה, לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה ואם היא היתה זוכה לבטל את פסק הדין, המשפט היה מתנהל ולא בטוח, שהמשיבה היתה זוכה בכל הסכומים שתבעה בתביעה. 4. כב' ראש ההוצאה לפועל ששמעה את עדויות העדים שהופיעו בפניה, כתבה בהחלטתה, כי לא ייתכן שהמשיבה נתנה הסכמתה להסדר חוב, שמקפח אותה באופן שערורייתי ושולל ממנה כספים, שהגיעו לה על פי פסק הדין. על כן קבעה כב' הרשמת, כי פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה לא בוטל והוא עומד ומחייב את המערערת. 5. בערעור זה, חוזרים הצדדים למעשה על כל טענותיהם, בפני הערכאה הקודמת. אולם, הערכאה הקודמת, שמעה את העדים והיתה יכולה להתרשם מהם, באופן בלתי אמצעי והיא קבעה את ממצאיה, על סמך ההתרשמות מאותם העדים. ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי הערכאה הראשונה, בהעדר נימוק המצדיק זאת. אציין רק עובדה אחת, שהיא חשובה בהליך זה. בהצהרה שנכתבה על פני עותק כתב התביעה, נכתב בשפה העברית: "עבור פיצויים לא מגיע לי כסף מפני שאני התפטרתי." אנו יודעים היום מתוך כל החומר, כי המשיבה לא התפטרה, אלא פוטרה. זאת אנו למדים, לא רק מעדות המשיבה, אלא ממסמך בכתב, שכתבה המערערת למשיבה, ביום 30.6.98 ובמכתב זה נאמר: "הנידון: הפסקת עבודה הרינו מודיעים לך בזאת על הפסקת עבודתך בחברתנו מיום 30.6.98." זוהי הודעת פיטורין לכל דבר וברור שהמשיבה לא היתה חותמת על הצהרה שלא מגיעים לה פיצויי פיטורין, משום שהיא התפטרה. עובדה זו, מחזקת את גרסת המשיבה, שהיא לא הבינה על מה היא חותמת, כאשר היא נתבקשה לחתום והיא סברה שהיא חותמת על קבלת הסך 1,700 ₪, שאמנם קיבלה מהמערערת והצהירה עליו בפני בית הדין האזורי לעבודה. מאידך, עו"ד X העיד בערכאה הראשונה, כי הסכמתו להסכם הפשרה, נבעה מכך שבאת כוח המערערת, הודיעה לו, כי יש לה מסמכים שבהם מוותרת המשיבה על פיצויי פיטורין. (ראה סעיף 3 בתצהירו של עו"ד X מיום 9.12.99) המסקנה היא, שהבסיס להסכם הפשרה לא היה קיים וקשה לקבל את גרסת עו"ד X, שהמשיבה הסכימה לפשרה, על סמך הטענה, שהיא חתמה מקודם, על ויתור לגבי פיצויי פיטורין. לגבי הטענה, שהמשיבה קיבלה שיק על סך 1,253 ₪ מעו"ד X, הרי אין בכך כדי לחזק את הגרסה שהיא ידעה על הסכם הפשרה, שכן בכל מקרה הגיעו לה כספים מהמערערת, על פי פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה והמשיבה היתה יכולה לחשוב, שהיא מקבלת כספים אלה על חשבון החוב. עו"ד X, גם הוא שולט בשפה הרוסית והוא בוודאי ידע על קשייה של המשיבה בשפה העברית. אם רצה להבטיח שהמשיבה לא תבוא אליו בטענות בקשר להסכם הפשרה, הוא יכול היה להחתים אותה על מסמך בשפה הרוסית, שהיא מאשרת את הסכמתה להסכם הפשרה, אולם לא נערך כל מסמך כזה והמשיבה לא חתמה על מסמך בשפה הרוסית. מצויים אנו בהליך אזרחי ונטל הראיה מוטל על הטוען טענת "פרעתי". כל מה שהוכיחה המערערת, היה שעו"ד X, בא-כוח המשיבה חתם על הסכם הסדר החוב, אולם המערערת לא הוכיחה שהיה לעו"ד X יפוי כוח, להתפשר בשם המשיבה וכן היא לא הוכיחה שהמשיבה הסכימה לוותר על חלק מזכויותיה. הוויתור על זכויות המשיבה הוא ויתור משמעותי ביותר, כאשר משווים את הסדר החוב לעומת פסק הדין שכבר ניתן לזכות המשיבה. ככל שהוויתור גדול יותר, כך צריך להיות בית המשפט משוכנע שאמנם היה ויתור, אולם במקרה זה הערכאה הראשונה, הגיעה למסקנה שלא היה ויתור ולא היתה הסכמה מצד המשיבה ולא מצאתי כל נימוק להתערב במסקנה זו. התוצאה היא , שאני מחליט לדחות את הערעור. המערערת תשלם למשיבה הוצאות ערעור זה בסך 1,000 ₪ (המשיבה לא היתה מיוצגת פסק דין בהעדר הגנהטענת פרעתי