קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כניסת גוף זר בעין - תאונת עבודה: 1. התובע יליד 1937, מהנדס אינסטלציה בהכשרתו, נפגע בתאונת עבודה ביום 5.5.97 עת חדר לעינו גוף זר (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בעין ימין. בהחלטה מיום 29.12.03 קבעתי כי הנתבעת נושאת באחריות לתאונה. עוד קבעתי כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 30%. פסק דין זה מתייחס לגובה הנזק ושיעור הפיצוי בלבד. 2. התובע נפגע בעין ימין ואושפז בבית חולים למשך 11 יום. במהלך האשפוז נמצא פצע חודר בהיקף תחתון אפי של הקנית מימין וגוף זר מתכתי תקוע בדופן האחורית של גלגל העין. התפתח זיהום תוך עיני בעקבות הפציעה והתובע עבר ניתוח מורכב של כריתת הזגוגית והעדשה ושליפת הגוף הזר המתכתי משטח הרשתית. מספר חודשים לאחר הניתוח, הושתלה בעינו של התובע עדשה מלאכותית. בתאריך 6.4.03, עבר התובע ניתוח נוסף להשתלת קרנית. בתאריך 29.9.03, אושפז התובע פעם נוספת בבית החולים, עקב סימני דחיית שתל בעין ימין, התובע טופל ושוחרר להמשך מעקב במרפאה. ביום 14.10.03 אושפז התובע עקב דחיית השתל בעינו. התובע שוחרר לאחר קבלת טיפול רפואי. מאז התאונה מתלונן התובע על ראייה לקויה וסנוור. 3. מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' בנימין מילר, אשר בדק את התובע בספטמבר 1999, קבע כי לאחר שני הניתוחים הראשונים שעבר התובע, השתקמה העין יפה ואולם ראייתו של התובע בעין הפגועה הינה 6/15 בלבד. המומחה קבע כי לתובע נותרו הנכויות הבאות: 10% נכות עקב ראייה לקויה לפי סעיף 51 (1) (1) (ד): 5% נכות עקב מצב לאחר השתלת עדשה מלאכותית לפי סעיף 62 (2). 5% עקב פציעה חודרת והוצאת גוף זר מעומק העין לפי סעיף 54. סה"כ נכות 18.5% לצמיתות. 4. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בחודש אפריל 1991. לאחר התאונה נעדר התובע מעבודתו במשך כ-5 חודשים. עובר לתאונה השתכר התובע בממוצע סך של 4,673 ₪ ומשוערך להיום סך של כ-6,000 ₪. עם תום תקופת אי הכושר, חזר התובע לעבודה מלאה אצל הנתבעת ועבד בשירותה עד חודש 12/98, שאז פוטר בשל שינויים ארגוניים שהתבצעו אצל הנתבעת. 5. לטענת התובע, עם חזרתו לעבודה לאחר תקופת אי הכושר המלא, ירדה תפוקתו באופן משמעותי כמו גם יכולתו לעבוד וכתוצאה מכך הוא פוטר מעבודתו. לטענתו, ממועד הפיטורין הוא לא חזר למעגל העבודה. חישוב הנזק הפסד השתכרות בעבר 6. כאמור התובע נעדר מעבודתו למשך 5 חודשים. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות מלא בעבר בסכום של 30,000 ₪. התובע לא הוכיח כל ירידה בהכנסותיו ממועד שובו לעבודה סדירה לאחר תקופה של כ-5 חודשי אי כושר ועד מועד הפיטורין. מתלושי השכר עולה כי שכרו של התובע לא נפגם. התובע המשיך לעבוד בהיקף משרה מלא, כולל שעות נוספות. לפיכך, לא זכאי התובע לכל פיצוי בגין התקופה שממועד חזרתו לעבודה ועד מועד הפיטורין. 7. לא מצאתי כל קשר בין פיטוריו של התובע לבין מצבו הרפואי. כעולה ממכתב הפיטורין, התובע פוטר עקב שינויים ארגוניים שנעשו אצל הנתבעת. בעניין זה ראה עדותו של מר דב קורנר לפיה בשנים 1997-1998, פוטרו כ-80 עובדים מתוך 100 עובדים שעבדו בשירות הנתבעת. 8. כאמור, לטענת התובע, ממועד פיטוריו הוא לא שב למעגל העבודה. בעדותו בבית המשפט, העיד התובע כי הוא אינו מחפש עבודה שכן הוא מפחד שמא "הדבר יחזור על עצמו שעוד פעם יקרה לי משהו בעיניים". במועד הפיטורין היה התובע בן 61. לטענתו, יש להעמיד את נכותו התפקודית החל ממועד זה בשיעור של 100% ויש לפסוק לו הפסד השתכרות מלא עד הגיעו לגיל 67. אין בידי לקבל טענה זו. התובע חזר לעבודה מלאה וסדירה לאחר חלוף תקופת אי הכושר המלא וזאת למשך למעלה משנה, עובדה המצביעה על יכולתו של התובע לבצע את העבודה. לפיכך, אין לקבוע כי לאחר הפיטורין, נכותו התפקודית של התובע היתה בשיעור של 100%. 9. התובע העיד כי הוא לא חיפש כלל עבודה אחרת לאחר פיטוריו ודי בכך כדי לקבוע שהתובע לא עשה ולו מאמץ מינימלי להקטין את נזקו. לטעמי, התובע היה מסוגל לבצע עבודות שונות על אף נכותו בעינו ולפיכך, אין לפסוק לו פיצוי מלא בגין הפסד השתכרות בתקופה זו. יוער כי לאחר פיטוריו, קיבל התובע דמי אבטלה מלאים. יש גם ליתן משקל כלשהו לעובדה שלתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 19% בגין ליקויי שמיעה על ידי המל"ל, ללא כל קשר לתאונה (ראה בעניין זה עדותו של התובע עמ' 9 שורה 5 לפרוטוקול - נדמה כי התובע נתפס לכלל טעות שעה שהעיד כי נקבעו לו 22% נכותי צמיתה). מאידך - שוכנעתי כי נכותו של התובע, היה בה כדי להקשות עליו במציאת מקום עבודה חלופי. זאת ועוד, ניתן להבין את חששותיו של התובע מביצוע עבודות בתחום האינסטלציה בשל התאונה שעבר והפחד שמא עינו השנייה תפגע אף היא. לפיכך, בשים לב למכלול השיקולים, אני סבורה כי מן הראוי לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנא לתקופה שממועד פיטוריו ועד הגיעו לגיל 65. אני מעריכה את הפיצוי בסכום של 60,000 ₪. לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי לאחר הגיעו לגיל 65 שכן לטענת הנתבעת, כל העובדים בשירותה פרשו בהגיעם לגיל 65. התובע לא סתר טענה זו ולא הוכיח כי הוא אמור היה להמשיך ולעבוד אף לאחר גיל הפרישה. 10. הפסדי פנסיה התובע לא הוכיח כל נזק בראש נזק זה. לא הוכח כי אלמלא התאונה היה זכאי התובע לפנסיה ו/או כי בעקבות התאונה נגרמו לו הפסדי פנסיה. עזרת צד ג' 11. לטענת התובע, לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה צמודה למשך תקופה ארוכה. כל טענתו, כיום נעזר הוא ברעייתו לצורך טפטוף טיפות לעינו וכן לצרכים נוספים. עוד טוען התובע כי בעבר הוא נהג לבצע את כל עבודות הבית ובין היתר ניקיון הבית ובישול ואילו לאחר התאונה אין הוא מסוגל לבצע דבר. לא שוכנעתי כי התובע מוגבל עד כדי צורך בסיוע תמידי של רעייתו. כמו כן, לא שוכנעתי כי התובע לא מסוגל לבצע כל עבודה בביתו. בשים לב לנכותו של התובע וגילו, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרה בעבר ובעתיד בסכום של 8,000 ₪. פיצוי בגין כאב וסבל 12. בשים לב למצבו הרפואי של התובע, הטיפולים הרבים שקיבל בעבר, אי הנוחות הנגרמת לו מנכותו, נכותו הצמיתה וגילו, אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה בסכום של 45,000 ₪. הוצאות 13. אני פוסקת לתובע הוצאות בגין נסיעות לקבלת טיפול רפואי ובגין הוצאות שאינן מכוסות על ידי המל"ל בסכום גלובלי של 2,500 ₪. התובע זכאי להחזר הוצאות בגין חוות הדעת הרפואיות והמקצועיות שהוגשו לבית המשפט, (ד"ר היימס, מר בר-נוי ופרופ' מילר). כאשר הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום שכר הטרחה למומחים ועד התשלום המלא בפועל. 14. סיכומו של דבר; סכום הנזק עומד על סך 145,500 ₪ מסכום זה יש לנכות 30% בהתאם להחלטתי מיום 29.12.03 בשל אשמו התורם של התובע. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 101,850 ₪ ובתוספת החזר הוצאות בגין חוות הדעת כמפורט בסעיף 13 לעיל. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל כשהם משוערכים למועד פסק הדין. לסכום האמור יש להוסיף 17% שכ"ט עו"ד + מע"מ והחזר אגרת בית משפט משוערכת.גוף זרתאונת עבודה