קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה בטירת הכרמל: 1. התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבעות בגין ליקויי בניה על פי חוות דעת מומחה שצורפה לכתב התביעה בסך של 135,486 ₪ והם תובעים בנוסף הוצאות והפסדים בגין דמי שכירות לתקופת התיקונים, דמי הובלת המטלטלין והפסד ימי עבודה. בנוסף טוענים הם לירידת ערך הדירה וכן נזק בלתי ממוני (עוגמת נפש). התובעים רכשו את הדירה בבית בטירת הכרמל וזאת בהתאם לחוזה הרכישה מיום 29.3.95 (להלן: "הדירה"). לטענתם הנתבעות אחראים לפצותם בגין ליקויי הבניה ובגין ההפסדים הנ"ל וזאת מכח החוזה ובהתאם לדין. 2. הנתבעות כפרו בטענות התובעים ובכלל זה בהיקף הליקויים הנטענים. בשל חילוקי דעות בין הצדדים מינה בית המשפט בהסכמה את המומחה המנוח קרלוס וגמן, אשר בדק את הליקויים הנטענים וקבע בחוות דעתו מיום 1.7.01 כי היקף הליקויים אינו עולה על 19,422 ₪. לטענת התובעים קיימים ליקויים נוספים שבהם לא דן המומחה ואשר הנתבעות הודו בקיומם והכוונה היא לליקויי הרטיבות בתיקרת הסלון והמטבח. 3. הצדדים הסכימו כי ינתן פסק דין על בסיס חומר הראיות שצורף לתיק וסיכומים בכתב על נספחיהם. 4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, וסיכומי ב"כ הצדדים על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. 5. לעניין הליקויים, אני מקבל את המלצת המומחה, המהנדס קרלוס וגמן ז"ל, כי עלות התיקונים עומדת על סך 19,422 ₪. סכום זה, ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן חוות הדעת 1.7.01. אני דוחה את טענות התובעים המבקשים על אף חוות הדעת המוסכמת כי בית המשפט יקח בחשבון דווקא סכומים שהעריך המומחה מטעמם, מר שטיינר. ככלל בית המשפט יעדיף חוות דעת של מומחה שמינה מטעמו ורק במקרים חריגים בהם ישוכנע בית המשפט, כי נפלה טעות או השמטה בחוות הדעת באופ שתקפח מי מהצדדים יחרוג בית המשפט מנוהג זה. המקרה שבפני איננו נופל בגדר החריגים הנ"ל. בשים לב לתקופת התיקונים בת 3 ימים, אני דוחה את דרישות התובעים לפיצויים בגין פינוי הדירה, כאשר ניתן לכלול את אי הנוחות שנגרמה ושתיגרם בתקופת התיקונים בראש הנזק הבלתי ממוני (עוגמת נפש). 6. אינני מקבל את טענות התובעים בדבר אי התאמה לגבי גודלו של הממ"ד. בניגוד לטענתם ציין המומחה מטעם בית המשפט כי גודל החדר הוא למעלה מ- 8 מ"ר והוא עונה על דרישות המינימום. באשר להבדל בנושא המעקה שבדירה, בין זה שהופיע בפרוספקט אחד לבין זה שהותקן בפועל לא שוכנעתי כי הפרוספקט הינו בגדר חוזה מחייב. זאת ועוד לא שוכנעתי שיש הבדל כספי בין המעקה שנטען על ידי התובעים לבין זה שנמצא בפועל ומכל מקום לא ניתן להעריך את ההבדל הזה בכסף על יסוד חומר הראיות שבפני ולא שוכנעתי גם כי קיים הבדל בטיב או באיכות המעקים. 7. באשר לטענות התובעים בנוגע לעבודות שהם ביצעו והמסתכמים לטענתם בסך של 17,600 ₪, אני דוחה את טענות אלה. נטל ההוכחה הוא על התובעים להוכיח כי מדובר בתיקונים שבוצעו בקשר עם הליקויים הנטענים ולא מדובר בעבודות תחזוקה או שינויי נוחות שהם ביצעו בדירה על דעת עצמם. מכל מקום, משלא התייחס לדבר המומחה מטעם בית המשפט, אין מקום לפסוק לתובעים כל סכום בגין הסכומים הללו הנטענים. לעומת זאת, סבורני שליקויים נטענים אשר ציין המומחה כי לא ניתן לבדוק אותם ואשר לטענת התובעים מסתכמים בסך של 8,100 ₪, על פי חוות דעת המומחה מטעמם, יש מקום לפצותם בפיצוי מסוים ובאומדן גלובלי בגין ליקויים נסתרים אלה. הסכום שנראה לי הוא סך של 5,000 ₪, וזאת בשים לב גם לטענות הנתבעים בעניין זה, בגין הליקויים שהמומחה לא הצליח לבדוק אותם. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חוות דעתו של המהנדס וגמן ז"ל. 8. רכיב נזק נוסף הוא האיחור במסירת החזקה בדירה, בעניין זה אני מקבל את טענת התובעים כי היה איחור מסוים במסירת החזקה והחישוב על פי החוזה הוא צריך להערך כדלקמן: בהנחה כי התובעים קיבלו את מפתחות הדירה ולו לצורכי איחסון ביום 11.2.97 ואין מועד זה נחשב לתאריך המסירה של החזקה בדירה, הרי שעד למועד קבלת טופס 4 ביום 26.6.97, מדובר ב- 7 חודשי איחור וזאת מעבר ל- 3 חודשי האיחור המוסכם. במחלוקת שבין הצדדים בשאלה אם כאשר מדובר באיחור לוקחים בחשבון את תקופת "האיחור המותר" בהתאם לחוזה, אם לאו, סבורני כי הדין עם התובעים ועל כן אנו מדברים על תקופת איחור של 10 חודשים והסכום לפיצוי הוא 0.2% ממחיר הדירה, דהיינו, 10 X 759 ₪ = 7,590 ₪. מאידך אני מקבל את עמדת הנתבעת 1 כי מסכום זה יש להפחית הוצאות מסוימות שהוציאה הנתבעת 1 בגין אחזקת הדירה שבה היו כבר חלק מחפציהם של התובעים והיה בידיהם המפתח וזאת בהתאם לנספח ה' שצורף לסיכומים. בשים לב לטענות הנתבעת 1 בעניין זה, אפחית באומדן גלובלי סך של 2,500 ₪ בגין החזקת הדירה ששולמו על ידי הנתבעת 1 ואשר אמורים היו לחול על התובעים שהחזיקו את המפתח לדירה בתקופה זו. היתרה בסך 5,090 ₪ תשולם על ידי הנתבעים לתובעים. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.3.95. 9. התובעים טוענים לירידת ערך הדירה עקב הליקויים הנטענים, יש לדחות טענה זו שלא הוכחה. היקף הליקויים שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט הם כ- 14% משווי הליקויים שהוערכו על ידי המומחה מטעם התובעים. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי דרושים 3 ימים בלבד לתיקון הליקויים. אין בכך כדי ללמד על ירידת ערך הדירה ודרישה זו נדחית. 10. הנתבעים בינם לבין עצמם הגיעו להסכמה דיונית, לפיה כל סכום שיפסק ישולם על ידם בחלקים שווים ביניהם ולהודעת הנתבעים בעניין זה ניתנה תוקף של החלטה. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעים את הסכומים המפורטים בסעיפים 5, 7 ו- 8 לעיל בצירוף הוצאות המשפט בשיעור של 20% (וזאת לנוכח הפער בין סכומי התביעה לבין התוצאה) וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% ומע"מ. הנתבעים ישלמו את הסכומים בחלקים שווים ביניהם, כאמור בהסכמה הדיונית שהוזכרה לעיל. בניהליקויי בניה