קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על מזוודות שהגיעו באיחור / איחור בהגעת מזוודה: 1. בפני תביעה לפיצוי בגין איחור בהגעת מטענו האישי של התובע ליעדו.   התובע טס למרמריס שבתורכיה ביום 26/7/01, המזוודה שמסר לא הגיעה ליעדה ונמסרה לו רק בסוף הטיול בשדה התעופה, במרמריס.   2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1, סוכנות הנסיעות באמצעותה נרכשה חבילת הנופש. התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נמחקה בהסכמה בישיבת יום 17/10/02. הנתבעת מס' 2, כלל תעופה בע"מ, (להלן: כלל תעופה) הינה סיטונאית תיירות שסיפקה את חבילת הנופש שנרכשה על ידי התובע. הנתבעת מס' 3, קיו.אי.אס ישראל בע"מ (להלן: הנתבעת מס' 3), משמשת כספקית שרותי קרקע לחברות תעופה בשדה התעופה בן גוריון וסיפקה, בין היתר, שרותי קרקע לנתבעת מס' 4, חברת התעופה שביצעה את הטיסה. כן משמשת הנתבעת מס' 3, ככתובת למסירת כתבי בית דין לנתבעת מס' 4, חברת התעופה. הנתבעת מס' 4, סקיי אירליינס, הינה חברת התעופה שביצעה את הטיסה נשוא התביעה (להלן: המוביל האוירי).   3. כלל תעופה טענה כי האחריות לאיחור בהגעת המטען ליעדו מוטלת על המוביל האוירי. הנתבעת מס' 3, טענה גם היא כי האחריות לאיחור בהובלת המטען מוטלת על המוביל האוירי וכי על הנתבעת מס' 3, המשמשת כספקית שרותי קרקע למוביל האוירי, אינה מוטלת כל אחריות בנסיבות העניין.   4. בישיבת יום 17/10/02, חזרה נציגת הנתבעת מס' 3 על טענתה כי האחריות מוטלת על המוביל האוירי ועל פי הצהרתה כי הנתבעת מס' 3, משמשת ככתובת למסירת כתבי בית דין, למוביל האוירי, צורף המוביל האוירי כנתבע נוסף. כן נטען כי הנתבעת מס' 3, העבירה את כרטיסי הטיסה ושובר המטען, למוביל האוירי אך זה סירב לפצות את התובע.   5. ביום 2/12/01, הגישה הנתבעת מס' 3, הודעה לבית המשפט על פיה קיבלה הנתבעת מס' 3 את כתב התביעה שהוגש כנגד המוביל האוירי ומסרה אותו למוביל האוירי, במשרדיו שבתורכיה. כן הוסיפה הנתבעת מס' 3 ומסרה כי המוביל האוירי הודיע לה כי יהא מוכן לפצות את התובע בסך השווה ל-100 $, מבלי להכיר באחריות. מעבר להודעה זו של הנתבעת מס' 3, בשם המוביל האוירי, לא הוגש כתב הגנה על ידי המוביל האוירי למרות שכאמור, כתב התביעה נמסר לנתבעת מס' 3, המשמשת ככתובת למסירת כתבי בית דין, למוביל האוירי. לפיכך זכאי התובע לפסק דין כנגד המוביל האוירי הן בשל אי הגשת כתב הגנה והן על פי הדין, כפי שיובהר בהמשך.   6. אין חולק כי על התביעה חלות הוראות חוק התובלה האוירית תש"מ - 1980 (להלן: החוק). החוק החיל בענייננו את הוראות אמנת ורשה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית (להלן: אמנת ורשה) לרבות פרוטוקולים והוראות מאוחרות יותר שתיקנו את האמנה.   בסעיף 10 לחוק נקבע עקרון ייחוד העילה, כדלקמן: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו, לפי חוק זה לנזק לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".   סעיף 19 לאמנת ורשה קובע כדלקמן: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין". מכאן שהאחריות לאיחור בהובלת הכבודה, מוטלת על המוביל האוירי ועליו לפצות את הנוסע, על נזק שנגרם כתוצאה מאיחור בהגעת הכבודה, בהתאם לתקרת הפיצוי הקבועה בסעיף 22 לאמנת ורשה.   7. התובע מסר את כרטיס הטיסה ושובר המטען לנתבעת מס' 3. נציגת הנתבעת מס' 3 הודתה כי כרטיסי הטיסה ושובר המטען, הועברו לידיה אך טענה כי אלו הועברו על ידה, למוביל האוירי. למרות החלטתי מיום 17/10/02, הנתבעת מס' 3 לא דאגה להמצאת כרטיס הטיסה ושובר המטען על אף שהודתה כי נציג מטעמה היה בקשר עם המוביל האוירי ואף הוצעה באמצעותה, הצעת פשרה.   8. סעיף 22 לאמנת ורשה, קובע תקרת פיצוי למקרה של אבדן, נזק או איחור בהגעת כבודה, המסתכמת בסך של כ-20$ לקילו של כבודה רשומה.   בנסיבות העניין, משכרטיסי הטיסה ושובר המטען, נמסרו לנתבעת מס' 3 ולא הוצגו בפני בית המשפט, נמנעת למעשה מהתובע האפשרות להוכיח את משקל הכבודה לצורך חישוב הפיצוי המגיע לו על פי הכללים הקבועים בסעיף 22 לאמנת ורשה.   התובע העיד כי היתה ברשותו מזוודה אחת גדולה, ששקלה כ-35-40 ק"ג וכי במשך כל תקופת הנופש, לא היתה המזוודה ברשותו שכן המזוודה נמצאה ונמסרה לידו כנטען בתביעה, רק בסוף הטיול בשדה התעופה.   מקובלת עלי טענת התובע כי העובדה שהמזוודה לא הגיעה ליעדה ולא היתה ברשותו במהלך החופשה כולה גרמה לנזק שהתבטא הן בצורך לרכוש ביגוד ותכשירי היגיינה חלופיים והן בפגיעה בהנאתו מהחופשה.   כאמור, שיעור הפיצוי אמור להיגזר על פי הוראות סעיף 22 לאמנת ורשה, ממשקל המטען. בהעדר שובר המטען, אין לי אלא להיזקק לעדותו של התובע, שלא נסתרה, כי מדובר היה במזוודה שמשקלה כ-35 ק"ג, כך שתקרת הפיצוי על פי אמנת ורשה מסתכמת בסך של 700 $. בהתחשב בכך שאין באיחור של מה בכך אלא באיחור שנמשך לכל אורך תקופת החופשה, לא מצאתי מקום להפחית מסכום הפיצוי המקסימלי, על פי אמנת ורשה.   9. האחריות לאיחור בהובלת הכבודה, מוטלת כאמור על המוביל האוירי. בנסיבות העניין לא הוכחה כל אחריות המוטלת על כלל תעופה בע"מ, ספק שרותי התיירות, ודין התביעה נגדה להדחות. כן לא הוכחה כל אחריות המוטלת על הנתבעת מס' 3, שסיפקה את שרותי הקרקע למוביל האוירי שכן לא הוכח, בנסיבות העניין, כי האיחור בהובלת המטען, נבע ממחדל כלשהו של ספק שרותי הקרקע.   שקלתי אם לחייב את הנתבעת מס' 3, לפצות את התובע, ביחד ולחוד, עם המוביל האוירי, בשל עצם העובדה שכרטיס הטיסה ושובר המטען שנמסרו לה על ידי התובע והועברו על ידה למוביל האוירי, לא הוצגו בפני בית המשפט ובכך נפגעה לכאורה יכולתו של התובע להוכיח את תביעתו. אלא שבנסיבות העניין, משלא הוגש כתב הגנה על ידי המוביל האוירי ומשהפיצוי הוערך על ידי על פי עדותו של התובע בדבר משקל המזוודה, לא נגרם למעשה נזק ראייתי.   10. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת מס' 4, סקיי אירליינס, לשלם לתובע סך של 3,420 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת מס' 4 לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.   התביעה נגד הנתבעות 2 ו-3 נדחית ללא צו להוצאות.  אובדן מזוודה / כבודה