התובע פנה בכתב לנתבעת והודיע לה על ביטול ההסכם וזאת בהתאם לסעיף 14 לחוק הגנת הצרכן המסדיר ביטול עסקאות רוכלות. התובע מבקש מבית המשפט להורות על ביטול ההסכם וכן לחייב את הנתבעים בהחזר יתרת הסכום אשר התחייב בו לפי ההסכם וכן בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכתב ביטול עסקה: 1. לטענת התובע ביום 14.3.02 נערך ונחתם הסכם לפיו התחייבה נתבעת מס' 1 (להלן: ''הנתבעת'') לספק לו ציוד לקליטת שידורי לווין (להלן: ''ההסכם'') וזאת בתמורה לתשלום סך של 10,000 ש''ח (להלן: ''התמורה''). יצויין כי התובע יחד עם אשתו הינם עולים מחבר המדינות, הם דוברי השפה הרוסית והשפה העברית אינה שגורה בפיהם. 2. לטענת התובע ההסכם נחתם בין הצדדים לאחר שנציג הנתבעת הופיע בביתו ללא הזמנה מוקדמת. במהלך הפגישה אשר התקיימה במקום הבטיח נציג הנתבעת כי באמצעות המערכת הלוונית אשר תותקן בבית התובע ניתן יהיה לקלוט 24 ערוצים בשפה הרוסית, אולם, בפועל, לאחר התקנת המערכת התברר כי לא ניתן היה לקלוט באמצעותה ולו ערוץ אחד בשפה הרוסית, מהערוצים המובטחים. 3. התובע שילם לנתבעת את התמורה באמצעות כרטיס אשראי וזאת ב- 36 תשלומים חודשיים, ולטענתו נציג הנתבעת לא הבהיר לו כי החיוב יתבצע באמצעות תשלומי קרדיט. 4. ביום 25.3.02 פנה התובע בכתב לנתבעת והודיע לה על ביטול ההסכם וזאת בהתאם לסעיף 14 לחוק הגנת הצרכן (להלן: ''החוק'') המסדיר ביטול עסקאות רוכלות. 5. ביום 19.6.02 הופיעו נציגי הנתבעת בביתו של התובע מבלי שהוא נכח במקום ופירקו את הציוד אשר התקינו בהתאם להסכם. במקום נכחה אשתו של התובע אשר חתמה על מסמך בדבר הסכמת התובע לקבל החזר חלקי של התמורה בסך של 5,000 ש''ח. באותו מסמך נאמר כי אין לאשתו של התובע כל טענה כלפי הנתבעת (להלן: ''האישור''). הנתבעת אכן החזירה לתובע סך של 5,000 ש''ח 6. התובע מבקש מבית המשפט להורות על ביטול ההסכם וכן לחייב את הנתבעת וכן נתבעים מס' 2-3, שהינם, לטענתו, מנהלי הנתבעת ובעלי מניותיה, בהחזר יתרת הסכום אשר התחייב בו לפי ההסכם וכן בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש. 7. לטענת נתבעים מס' 2-3 יש למחוק את התביעה נגדם מאחר והם פעלו במסגרת תפקידם אצל הנתבעת. לטענת הנתבעת ההסכם נחתם ביום 14.2.02, ולא ביום 14.3.02, כטענת התובע, וכי לאחר שהנ''ל הביע רצונו לבטל את העסקה ''הוצע'' לו לשאת בעלות הגבוהה של התקנת הציוד ופירוקו והוא הסכים לכך. הנתבעת מכחישה בכתב הגנתה את הטענה בדבר אי ההתאמה בין ההצעה שהציעה לתובע לבין הציוד והשירות שסופק לו. 8. בדיון אשר התקיים בתביעה העידו התובע, אשתו, עדה מטעם התובע, גלינה פרנקל, וכן נתבע מס' 3 (להלן: ''הנתבע''). 9. חתימת אשתו של התובע על האישור והויתור שלה, כביכול, על טענותיו של התובע נגד הנתבעת, אינו חוסם את דרכו של התובע בתביעה זו, וזאת מן הטעם הפשוט כי אשתו של התובע אינה צד להסכם ולא הוכח בפני כי היא חתמה על האישור בהסתמך על הרשאה אשר קיבלה מהתובע. טענת הנתבעת כאילו התנהל מו''מ בין נציגיה לבין התובע אשר בעקבותיו הסכים האחרון לתוכן האישור היא היא הנותנת כי היה עליה להחתים את התובע עצמו על האישור ולא להסתפק בחתימת אשתו. בנסיבות העניין, אינני מייחס חשיבות כלשהי לאישור ואתעלם ממנו באופן מוחלט. 10. טענת התובע לעניין נסיבות חתימת ההסכם והמסקנה המתחייבת כי מדובר בעסקת רוכלות, כהגדרתה בסעיף 8 לחוק, מקובלת עלי. התובע פנה לנתבעת במכתבו מיום 25.3.02 והודיע לה על ביטול ההסכם בנימוק כי מדובר בעסקת רוכלות. לא מצאתי כל מכתב תשובה של הנתבעת בו היא מערערת על קביעה זו כמו שלא מצאתי בכתב הגנתה כל טענה נגדית לעניין זה. טענתו של הנתבע במהלך חקירתו כאילו התובע פנה לנתבעת טלפונית וביקש להתקשר עמה בהסכם אינה אמינה ואינה מקובלת עלי באשר היא הועלתה לראשונה ובאופו מפתיע במהלך חקירתו בבית המשפט. 11. משקבעתי כי המדובר בעסקת רוכלות הרי אין כל טעם לדון בשאלה באם הנתבעת אכן קיימה את התחייבויותיה בהתאם להסכם באם לאו, שכן, בהתאם לסעיף 14 לחוק צרכן רשאי להודיע לרוכל על ביטול ההסכם תוך 14 יום וזאת ללא כל קשר לקיום ההסכם או הפרתו על ידי הרוכל. 12. במאמר מוסגר אציין כי טענת הנתבעים בכתב הגנתם כאילו ההסכם נערך ביום 14.2.02, ולא 14.3.02, הינה טענה שקרית, שכן, וכפי שעולה מהעתק ההסכם אשר צורף לכתב התביעה, במקור לא צויין תאריך חתימת ההסכם ובהתאם לדוחות כרטיס האשראי של התובע, ואשר צורפו לכתב תביעתו, ההסכם אכן נערך ביום 14.3.02. 13. נשאלת כעת השאלה, באם בעקבות ביטול ההסכם על ידי התובע הנתבעת זכאית לקזז מחצית מהתמורה אשר נקבעה בהסכם?. בסעיף 14(ב) לחוק נקבע לעניין זה כדלקמן: "(ב) משבוטל הסכם לפי סעיף קטן (א)(1) יחזיר הרוכל לצרכן את מה שקיבל לפי ההסכם והצרכן יחזיר לרוכל את הטובין, אולם אם חלה הרעה משמעותית במצב הטובין רשאי הרוכל לנכות ממה שקיבל את הסכום שבו פחת ערכם של הטובין". 14. במהלך חקירתו בבית המשפט טען הנתבע כאילו חלק מהציוד אשר פורק אצל התובע נעשה בו שימוש חוזר בעוד כי ביתר החלקים לא ניתן היה לעשות שימוש חוזר מאחר והוא סופק לתובע כציוד חדש והיה בשימוש שלו לתקופה העולה על שלושה חודשים. הנתבע לא נתן בחקירתו פירוט כלשהו לטענתו לעיל. אמנם נכון, הנתבע הגיש רשימת הציוד בהם נעשה, לטענתו, שימוש חד פעמי, מוצג נ/2, אולם אינני מקבל טענתו כאילו לא ניתן לעשות שימוש חוזר בכבל, במפצלים, ברגליים, בקופסת איטום וכדו'. העובדה כי הציוד היה בשימוש התובע לתקופה העולה על שלושה חודשים אינה מענינו של התובע אשר פנה לנתבעת וביקש לבטל את העסקה כעבור שמונה ימים בלבד ממועד התקנת הציוד בביתו. 15. על אף האמור לעיל, ועל דרך האומדן בלבד, אני מעמיד את ההרעה אשר חלה בציוד שסופק לתובע בהתאם להסכם על סך של 700 ש''ח. 16. נסיונה של הנתבעת לגבות מהתובע בגין עסקת רוכלות שבוטלה במועד הקבוע בחוק כמחצית מהתמורה בה התחייב התובע פוגעת ברוח החוק ובכוונת המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 14(ב) ואני רואה בה מעשה פסול ונפסד. 17. מיום חתימת ההסכם שילם התובע לנתבעת באמצעות חיוב כרטיס האשראי שלו 19 תשלומים בסך של 319.86 ש''ח לתשלום, ובסה''כ 6,058.34 ש''ח. הואיל והנתבעת החזירה לתובע סך של 5,000 ש''ח, ובניכוי סך של 700 ש''ח, התובע זכאי להחזר סכום נוסף של 358.34 ש''ח. 18. לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. ההסכם אשר נערך בין התובע לנתבעת מיום 14.3.02 מבוטל בזאת. ב. הנתבעת תשלם לתובע סך של 358.34 ש''ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.03 ועד התשלום המלא בפועל. ג. במידה ועד למועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת יחוייב חשבונו של התובע בתשלום נוסף על חשבון ביצוע ההסכם, יתווסף סכום החיוב לסכום האמור בס''ק ב' לעיל. ד. תוך 5 ימים לכל המאוחר ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת היא תפנה לחברת האשראי של התובע, תודיע לה על ביטול ההסכם ותבקש ממנה לבטל את החיובים העתידיים בהתאם להסכם. באם לא תקיים הנתבעת את האמור לעיל במועדו היא תשלם לתובע קנס בסך של 1,500 ש''ח בגין כל שבוע איחור. למען הסר ספק, מובהר בזאת כי האמור לעיל אינו מונע מהתובע לפנות בעצמו לחברת האשראי ולהודיע על ביטול העסקה. ה. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ש''ח וכן הוצאות בגין ביול בסך של 86 ש''ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מהיום ועל הוצאות הביול מיום הגשת התביעה, 22.12.02, ועד התשלום המלא בפועל. ו. הסכומים המפורטים בס''ק ב' ו- ה' לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום. 19. תביעתו של התובע נגד נתבעים מס' 2-3 באופן אישי ובקשתו להרמת מסך לא התבררה באופן ממצה בתביעה זו, ומכל מקום, אני בדעה כי בית משפט לתביעות קטנות אינו הפורום המתאים לדיון בטענות שכאלה. בנסיבות העניין, אני מוחק את התביעה נגד נתבעים 2-3 ללא צו להוצאות.מסמכיםביטול עסקה (הגנת הצרכן)