קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מניעת מפגש עם עורך דין - עצורים פלסטינים: 1. בחודש מארס שנה זו, במהלך מעשי לחימה שבהם הצבא מעורב באזור, נעצר מספר רב של אנשים, כ-1600 במספר, וביניהם ככל הנראה גם אנשים המפורטים ברשימה שצורפה לעתירה. מטרת הלחימה, כפי שנאמר בהודעת המשיב, היא בין השאר לעצור אנשים הנמנים על ארגוני הטרור השונים ולאסוף כלי נשק וחומרי חבלה. במהלך מעשי הלחימה מועברים העצורים למיון, וכאשר מתברר שאין קיימת נגדם עילה למעצרם הם משוחררים. בדרך זו כבר שוחררו כ-760 עצורים. בעתירה שלפנינו, שהיא עתירה ציבורית, והיא מוגשת על-ידי ארבעה ארגונים של זכויות אדם, משיגים העותרים על צו גורף לאיסור פגישה בין העצורים המפורטים ברשימה הנ"ל ועצורים אחרים עם עורכי-דין, והוא נוכח ידיעות שהגיעו לידיעת העותרים על פגיעות בגופם ובכבודם האנושי של העצורים לרבות עינויים - כך נטען - על-ידי שבירת אצבעות, ידיעות שלטענת העותרים מצדיקות לאפשר לעצורים להיפגש עם פרקליטיהם. 2. אין חולק שזכותו של עצור בדרך-כלל להיפגש עם פרקליט היא זכות יסוד, אך קיימות נסיבות שבהן דינה להידחות לזמן מסוים עקב שיקולים של ביטחון הציבור ושלומו. הפעולה שבגדרה מבוצעים מעשי הלחימה מבוצעת לפי החלטת הממשלה לשם הכרעת תשתית הטרור הפלסטינית על כל חלקיה ומרכיביה. הבסיס המשפטי לביצוע המעצרים שבהם מדובר מצוי בכמה צווים שהוצאו על-ידי הרשויות, ובכלל זה צו מס' 1500, שהוצא על-ידי מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון ביום 5.4.2002, ותוקפו לחודשיים. בצו האמור הוגדר "עצור" כמי שנעצר במהלך הלחימה באזור "ונסיבות מעצרו מקיימות לגביו חשש שהוא מסכן או עלול לסכן את ביטחון האזור, בטחון כוחות צה"ל או בטחון הציבור" (סעיף 1). בגדר הצו רשאי קצין מוסמך להורות בכתב על החזקתו של עצור במעצר לתקופה שלא תעלה על 18 ימים (סעיף 2) עם הוראות לגבי קיצור המעצר או הארכתו. סעיף 3 לצו קובע, לאמור: "3.   א. על אף האמור בסעיף 78ב ו-78ג לצו בדבר הוראות בטחון, לא יפגש עצור עם עורך דין במשך תקופת המעצר. ב. מניעת מפגש של עצור עם עורך דין בתום תקופת המעצר תיעשה רק בהוראת רשות מאשרת...". בסעיף 2(ב) לצו נקבע כי לעצור תינתן הזדמנות להשמיע את טענותיו לא יאוחר מתום שמונה ימים מיום מעצרו (להלן - תהליך מיון). 3. בעתירה שלפנינו אין קיימת התייחסות אינדיווידואלית לעצורים מסוימים, אלא מדובר בעתירה ציבורית כאשר העותרים אינם תוקפים לפנינו את המעצרים כשהם לעצמם. כל טענתם היא כי שומה על המשיב לאפשר פגישת עצורים בדרך-כלל כל עוד לא נתברר אם הם מבוקשים או מחבלים, ולאחר מכן בתהליך המיון ובתקופות שלאחר מכן. לדעתנו, לא יעלה על הדעת שבמהלך פעולות לחימה ובסמוך להן יאפשר המשיב פגישה של אנשים שקיים לגביהם חשש שהם מסכנים או עלולים לסכן את ביטחון האזור, את ביטחון כוחות צה"ל או את ביטחון הציבור עם עורכי-דין, כל עוד לא בשלו התנאים המאפשרים שקילת נסיבותיו האינדיווידואליות של כל עצור ועצור, ולא מצאנו כל עילה - בגדר העתירה הכללית שהוגשה לנו - ליתן לעותרים צו-על-תנאי. עם זאת אך ברור הוא שכאשר תוך זמן סביר יבשלו התנאים המאפשרים שקילת נסיבותיו האינדיווידואליות של העצור יהיה על המשיב לשקול אם יש מקום ליתן צו איסור פגישה לגבי כל עצור ועצור. קיצורו של דבר, לא ראינו בגדר העתירה שלפנינו להתערב בצו הגורף שהוצא על-ידי המשיב בדבר איסור הפגישה בין העצורים לפרקליטיהם. 4. אשר לטענת העותרים על קיומן של פגיעות בגופם של עצורים ועינוייהם - צודק המשיב כי אין מקום להתייחסות לנושא כזה כאשר העתירה איננה כוללת טענות פרטניות. פגיעות בגופם של עצורים ועינויים הם מעשה אסור, וחזקה על המשיב שכל טענה מהסוג האמור תיחקר כאשר תוגש. מהטעמים האמורים אנו דוחים את העתירה.עורך דיןפלסטינים