הצדדים חלוקים בשאלה ממתי נמנית שנת האחריות: התובעת טוענת, כי המועד מתחיל ביום רכישת משאבת המים הראשונה (ביום 21.1.08). הנתבע טוען, כי המועד מתחיל ביום החלפת משאבת המים (ביום 27.3.08). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות על החלפת חלק ברכב: התובעת, המפעילה מוסך בחיפה, הגישה תביעה כספית זו כנגד הנתבע בגין טיפול ברכבו על ידה, שתמורתו לא שולמה. התובעת מבקשת לחייב את הנתבע לשלם לה את הסך של 2,193 ש"ח נכון ליום 26.2.09 בגין החלפת משאבת מים שבוצעה על ידה עבורו. התשלום הנדרש הינו עבור משאבת המים עצמה. 1. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 21.1.08 החליפה התובעת לנתבע משאבת מים ברכבו, וכי הנתבע שילם עבור המשאבה. כן אין מחלוקת, כי הסתבר שהמשאבה שהותקנה ברכב אינה תקינה, וביום 27.3.08 החליפה התובעת, על חשבונה, את משאבת המים ברכבו של הנתבע למשאבה אחרת. עוד אין מחלוקת, כי ביום 5.2.09 הגיע הנתבע עם משאבת המים, שהוחלפה ע"י התובעת ועל חשבונה ביום 27.3.08, וזו נבדקה ע"י התובעת, אשר מצאה כי היא אמנם אינה תקינה. 2. בגין החלפת משאבת המים ביום 5.2.09 דרשה התובעת מהנתבע תשלום הסך של 2,741 ש"ח, אך לפנים משורת הדין, הסכימה להפחית מסכום זה את הסך של 548 ש"ח, הסכום עבור העבודה שבוצעה לצורך החלפת המשאבה. מכאן, שעניינו של החיוב הנתבע הוא במחיר משאבת המים, שנמכרה ע"י התובעת לנתבע. 3. הנתבע טוען, כי נמסר לו, שקיימת אחריות לשנה עבור משאבת המים, אף הנתבעת אינה חולקת על כך. אלא שהצדדים חלוקים בשאלה ממתי נמנית אותה שנת אחריות: התובעת טוענת, כי המועד מתחיל ביום רכישת משאבת המים הראשונה (ביום 21.1.08). הנתבע טוען, כי המועד מתחיל ביום החלפת משאבת המים (ביום 27.3.08). הנתבע טוען, כי משהסתבר, בתוך כחודשיים בלבד ממועד רכישת משאבת המים הראשונה על ידו, כי היא אינה תקינה, וזו הוחלפה ע"י התובעת, ברי, כי האחריות צריכה לחול ממועד התקנתה של משאבה תקינה לכאורה, הגם שהסתבר בסופו של דבר, כי גם משאבה זו אינה תקינה, משנדרשה החלפתה בתוך פרק זמן של פחות משנה ממועד התקנתה ברכבו. משכך, סבור הנתבע, כי אין לחייבו במשאבת המים השנייה שהוחלפה, ועל התובעת לשאת בעלות זו בעצמה. 4. ביום 7.5.12 נשמעו בפניי טיעוני הצדדים, בסיומם ביקשה התובעת ארכה להשלמת טיעוניה, וארכה כאמור ניתנה לה. במקביל ניתנה לנתבע ארכה להגשת כל מסמך נוסף שימצא לנכון. ביום 17.5.12 הגישה התובעת בקשה להארכת מועד נוספת להשלמת טיעוניה, תוך שהיא מבקשת לצרף את תעודת האחריות של חברת וולבו, אשר המשאבה נרכשה ממנה ע"י התובעת. בהחלטה מיום 19.5.12 התרתי לתובעת לצרף המסמך האמור, תוך שצויין כי לכאורה, השלמת הטיעונים צריכה היתה להתייחס לטיעונים משפטיים. ביום 19.6.12 הוגשה השלמת טיעוני התובעת. 5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו במהלך הדיון מיום 7.5.12, המהווים השלמה למסמכים שצורפו לכתבי הטענות, בטיעוני הצדדים (לרבות השלמת הטיעון ע"י התובעת), אני סבורה כי דין התביעה דחייה. 6. התובעת אינה חולקת כי תקופת האחריות למשאבת מים היא שנה. התובעת לא צירפה כל מסמך שנחתם בידי הנתבע, בו צוין, כי מועד תחילתה של אותה שנה הוא המועד שנטען ע"י התובעת. הנתבע מכחיש נמרצות, שהדבר היה ידוע לו מראש, ואני נותנת אמון בדבריו. לא מצאתי גם במסמך הנוסף, שצורף ע"י התובעת, בדבר תקופת האחריות שנותנת יצרנית המשאבה לתובעת, כדי לסייע לתובעת: המסמך עניינו מערכת היחסים שבין התובעת ליצרנית המוצר, מערכת יחסים שאין הנתבע צד לה, אף לא הוגשה ע"י התובעת כל אסמכתא לכך שהנתבע ער להסכמות אלה. 7. אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי המועד בו מתחילה תקופת האחריות לנקוב הוא המועד בו הותקנה משאבת המים הראשונה ברכב. אין כל היגיון בדבר, אף לא סבירות. 8. גם לאחר שעיינתי בהוראת סע' 13א לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ"ג-1983, אליו הפנתה התובעת בהשלמת טיעוניה מיום 19.6.12, לא מצאתי כי יש בו כדי לסייע לתובעת. בסע' 13א נקבע - "לא ימכור עוסק ולא ירשה לאחר למכור מוצר תעבורה אלא אם כן נתן לקונה בעת המכירה אחריות לפעילותו התקינה של המוצר, לתקופה שלא תפחת משלושה חדשים או לנסיעה של 6000 ק"מ, לפי המוקדם". אינני סבורה, כי בסעיף זה קיימת התשובה לשאלה המתעוררת בפניי; אמנם, לו הייתה מתגלה התקלה במשאבת המים בחלוף שנת האחריות (שניתנה במקרה זה), כי אז ברור שהיה על הנתבע לשלם עבור החלפת המשאבה; גם הנתבע אינו חולק על כך. אך סע' 13א הנ"ל אינו קובע מה יעשה, כאשר תוך מהלך תקופת האחריות (אשר בסעיף הוגדרה כשלושה חודשים לפחות) הוחלף מוצר תעבורה פגום במוצר תעבורה אחר, אשר הסתבר כי הוא פגום גם כן. 9. התשובה לשאלה זו מצויה, לטעמי, בפרשנותם הסבירה והגיונית של הוראות סע' 5(א) לחוק המכר, התשכ"ח-1968 - "פרטים של חוזה-מכר שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעיסקאות קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעיסקאות מאותו סוג" (ההדגשה לא במקור, כמובן - ר.ב.). במקרה דנן, לא הוצג כל הסכם מחייב בין הצדדים, אף לא הוכח כי הייתה הסכמה כנטען ע"י התובעת. הנטל בעניין זה הוא על התובעת, נוכח טענותיו הברורות של הנתבע כבר בכתב ההגנה. 10. הנתבע רכש מהתובעת משאבת מים בחודש ינואר 2008. בחודש מרץ 2008, חודשיים בלבד אח"כ, הסתבר כי משאבה זו אינה תקינה. התובעת התקינה ברכבו של הנתבע משאבה חליפית וחזקה עליה, כמוסך סביר והגון, שהתקינה משאבה תקינה, שאם לא כן, מהווה הדבר הטעייה של ממש את הנתבע, אם לא גרוע מכך. המשאבה שהותקנה בחודש מרץ 2008 לא עבדה לפחות שנה אחת מהתקנתה ברכבו של הנתבע; לשם כך בדיוק נועדה תקופת האחריות. משהוצאה המשאבה הראשונה מהרכב, אין כל משמעות להמשך מניין 'תקופתה'; משאבה זו אינה ברכב, ואין בה כל שימוש לצרכיו של הרכב (או בכלל). יש למנות את 'תקופתה' של המשאבה שנמצאת בתוך הרכב, המשאבה ש"עובדת", המשאבה שהותקנה ביום 27.3.08. 11. אשר לטענתה של התובעת, כי הארכת תקופת האחריות תביא ל"אין סוף" החלפות ברכב, הרי שאין בידי לקבל אף טיעון זה; ראשית, לטעמי אין מדובר ב"הארכה" אלא בקציבת תקופת אחריות לאותו רכיב ברכב, שנמצא בו ואשר משמש לפעולתו של הרכב. שנית, תתכבד התובעת ותתקין ברכבים בהם היא מטפלת מוצרים תקינים, אשר ממשיכים לעבוד לפחות בתקופות האחריות שנקצבו להם, ויהא סוף להחלפות. 12. בדיון מיום 7.5.12, הוצהר ע"י נציג התובעת, כי תקופת האחריות אחת היא למשאבת מים חדשה ומשומשת. מכאן, שאין כל נפקות לטענת התובעת, כי הנתבע בחר לרכוש משאבה משומשת, לתוצאה אליה הגעתי. אם אין כל הבדל בתקופת האחריות, אין כל הצדקה לכך שהנתבע ישלם מחיר גבוה יותר עבור מוצר חדש, בשעה שהוא יכול לרכוש בעלות נמוכה יותר, מוצר משומש, וזאת כשתקופות האחריות לשני המוצרים זהות. לכל היותר, היה יכול טיעון זה של התובעת לעמוד כנגד דרישה של הנתבע מהתובעת לפיצוי בגין הוצאותיו שנבעו מהחלפות תכופות של משאבות המים, טיעון שהיה נדחה מהטעם שהנתבע בחר במשאבה משומשת, על כל המשתמע מכך. אך הנתבע לא העלה כל דרישה כלפי התובעת. 13. עניין נוסף שראוי לציין, הוא טענתה של התובעת, בהשלמת טיעוניה, כי יש להפנות את הנתבע ליצרנית המשאבה או ליבואניתה, שהינה חברה אחרת. אין בידי לקבל טיעון זה: התובעת מבקשת מהנתבע תשלום עבור המשאבה. היא זו שמכרה לנתבע את המשאבות הקודמות, ואנשיה הם שמסרו לנתבע דבר האחריות; נציג התובעת, שנכח בדיון, אף הצהיר על כך ברורות ומפורשות. משמעות הפניית הנתבע ליצרן המשאבות מצריכה דחיית התביעה מהטעם שהתובעת כלל אינה זכאית לדרוש מהנתבע תשלום עבור המשאבה, באשר לא היא בעליה. התובעת לא תוכל לאחוז במקל משני קצותיו: אם היא מוכרת משאבות מים, הרי שהמקור ממנו היא קונה אותן אינו מעניינם של לקוחותיה. אם היא רק מתקינה משאבות מים, והלקוח מביא את המשאבה איתו - בוודאי שאין היא רשאית לדרוש מהלקוח תשלום עבור אותה משאבה, שלא היא מכרה לו. 14. סוף דבר אני דוחה את תביעת התובעת, ובנסיבות העניין, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאותיו בסך של 1,000 ש"ח. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. רכבתיקון רכבשאלות משפטיות