קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סכסוך על חניה - תביעות קטנות / נזק לרכב שחנה במקום אסור: לצערי יש בפני מקרה של אירוע מכוער , אשר משמשות בו תרבות ה"להרגיז" וה"להכעיס" וה"דווקא" וה"אני אלמד אותו לקח " מצד אחד , ותרבות ה"למה מי אתה בכלל שתגיד לי מה לעשות", מצד שני בערבוביה , עקשנות, חוסר חוכמת ניהול חילוקי דעות שימשו לאירוע "מוסיקת רקע ". התובע החנה את רכבו - ככתוב בכתב התביעה בחלקו האחורי של חניון קניון שבעת הכוכבים. בזמן החניה הבחין בו הנתבע, ששימש אז כמנהל הסניף, ודרש ממנו שלא לחנות במקום , מסיבה כלשהי. התובע , אשר לא הבחין בכל שלט האוסר חניה , התעקש לחנות שם למרות מחאתו של הנתבע התובע טוען כי לאחר שחזר אל רכבו מסידורים, ראה כי הרכב נחסם ע"י משטחי עץ שונים, וחפצים נוספים כפי שהדבר נראה בתמונות אותן הגיש כראיה מטעמו . על פי התמונות רואים שתי ערימות של משטחי עץ, ועל חלק מהן עצמים חומים נוספים המונחים מלפני ומאחורי הרכב של התובע .וכן מרצפות מדרכה מלפני חזית הרכב. התובע טוען גם כי הרכב גופא נפגע ונגרמו נזקים לחלקים שונים בו מקדימה ומאחורה . התובע טוען כי בטרם עזב את המקום איים עליו הנתבע לחסום אותו ולא לאפשר לו לצאת. הוא סבר תחילה כי מדובר באיום בלבד, אך כאשר חזר הבחין כי האיום הפך להיות עובדה . כתב הגנה הוגש ע"י הנתבע ובו עיקר הטענות הן , שהאירוע עליו מדבר התובע מעולם לא התרחש, מעולם לא פגש את התובע אישית , וכי טענות התובע משוללות כל יסוד. באשר למקום החניה מצא הנתבע לנכון לציין כי באותו זמן של האירוע הקניון היה בשלבי בניה והמקום בו החנה התובע את רכבו משמש כאתר לפריקת חומרי בנין וריצוף. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי יתכן ופנה אל התובע ובקש כי יזיז את רכבו, אך לא בתובע ספיציפית מדובר וכי הוא פונה בהרבה הזדמנויות לנהגים כמו התובע שלא לחנות במקום בכתב ההגנה מוסיף הנתבע וטוען כי מאחר ומדובר באתר בניה , הוא "ייעץ" לנהגים שונים שלא לחנות במקום , במקום אחר טוען הנתבע כי האחריות להתרחשות המתוארת בכתב התביעה אינה עליו . כמו כן יש הכחשת נזקים בהמשך כתב ההגנה . התובע העיד בפני וחזר על דבריו בכתב התביעה . התברר גם כי אכן התובע פנה אל המשטרה, התלונן על האירוע, הנתבע הוזמן, גם לדבריו , למשטרה , ומסר הודעה . הנתבע בעדותו בפני טוען כי הפעם הראשונה שראה את התובע , היה בבית המשפט. וכי נודע לו על האירוע רק מרגע שהוזמן למשטרה. התיק במשטרה נסגר. הנתבע חזר על הגרסה כי האתר היה בבניה. ומצא לנכון להדגיש כי המקום בו מדובר זהו מקום שמשאיות גדולות פרקו ציוד. "כנראה שהוא לא היה צריך לעמוד שם ." משטחי העץ אשר בתמונה יכולים להיות שייכים לאופיס דיפו או לסופר סנטר או לקבלני הקניון .-מוסיף הנתבע . בתשובות לשאלות בחקירה הנגדית , אומר הנתבע " אני לא זוכר שהיה בינינו ויכוח מילולי , אתך בזמן שהחנית את רכבך , יכול להיות שמישהו אחר הזיז את המשטחים והצמיד אותם לרכבך". ממכלול הטענות שבפני עולה התמונה לפיה התובע החנה את רכבו במתחם הסופר סנטר אשר בניהולו של הנתבע . הנתבע סבור כי במקום לא חונים ואז ככל הנראה הוא העיר גם לתובע שלא לחנות במקום . התובע לא שעה לאזהרת הנתבע. וכשהתובע חזר לרכבו היה הרכב לכוד בין שתי ערימות משטחי עץ אשר ככל הנראה גם פגעו במרכב של הרכב וגרמו לנזק. העולה ממכלול הראיות הוא כי השטח בו אירע האירוע שייך לסופר סנטר אשר בהנהלת הנתבע, וכי מי שאינו מעונין כי רכבים יחנו שם הוא הסופר סנטר והעומד בראשו . מעיון בתמונות שהוגשו ע"י התובע , נראה השטח נקי, אם כי עבודות הטיח בו טרם הסתיימו , אך לא רואים במקום שיירי חומרי בנין, ופסולת בנין, וסימנים על עבודות בנין. בתמונות אף רואים רכבים נוספים חונים באותו מקום בזמן שרכבו של התובע חסום, כך שהטענה כי המקום אינו מיועד לחניה, אינה טענה איתנה , בלשון המעטה. כמו כן מעיון בתמונות לא רואים כל סימן אזהרה, או צבע , או סרט סגירת שטח שממנו ניתן להבין כי החניה אסורה במקום . הנתבע מעיד כי מדי פעם הוא " מיעץ " לנהגים לא לחנות שם . מדוע ייעץ , באיזה תפקיד ומכוח איזה סמכות יעץ כך, אלא אם הוא מעונין כי לא ינחנו שם ?. מי הוא בעל הענין שרכבים לא יחנו שם . הנתבע אינו מצביע על גורם כזה, ובהיות השטח בתחום העסק עליו הוא ממונה , בעל הענין היחיד , כל עוד לא הוכיח אחרת - הינו הוא. הנתבע מסיט מעצמו את האש, ע"י טענה כי המשטחים שייכים לקבלני הקניון, או לגורם אחר. אין בכך משום הגנה. כי התשובה לשאלה למי שייכים המשטחים , אינה בהכרח התשובה לשאלה מי חסם את רכבו של התובע . התובע היה עקבי בעמדתו. טען כי הנתבע הוא אשר בקש ממנו שלא לחנות. הנתבע הוא אשר איים לחסום אותו, והוא אכן חסם, הוא פנה למשטרה, והנתבע מאשר כי הוזמן למשטרה ומסר הודעה. וגם בעדותו בפני היה התובע נחרץ ודיבורו עקבי ומשכנע . לעומת זאת אפילו בכתב ההגנה, יש משום היסוס בטענותו של הנתבע וגם בעדותו בפני לא עשה רושם של אדם הדובר אמת. בשקילת דברי הצדדים בפני, זה לעומת זה אני נותן אימון יותר בעדות התובע , וקובע כממצא כי התובע , בין בעצמו בין באמצעות אחרים הוא אשר חסם את התובע כפי שרואים בתמונות , ללמדו לקח על שהעיז לחנות במקום אשר לטעמו לא היה רשאי לחנות בו . האם היתה מצד התובע תרומה להתרחשות האירוע על ידי התעקשותו לחנות היכן שחנה .? כאמור עיינתי שוב ושוב בתמונות שהוגשו ע"י התובע . ראיתי משטח מרוצף במרצפות מדרכה בגדלים שונים, וקיר ביטון לא מטויח עם "קוצים" קרי מוטות ברזל בולטים מחלקו העליון. השטח נקי , רכבים שונים , לא רק רכבו של התובע חונים שם, ואין - וזה העיקר- כל סימן האוסר חניה . לא שלט, לא צבע, ולא סרט הסוגר על השטח. ואם תאמר כי התמונה נעשתה ע"י התובע עצמו ואינה משקפת את כל השטח, הרי הנתבע עצמו לא דאג להמציא לי ראיה כלשהי ממנה אוכל ללמוד כי אכן החניה במקום איננה מותרת . האם מדובר בשטח פרטי שהחניה בו אסורה? לא נטען ולא הוכח . לא מצאתי תרומה מצד התובע להתרחשות האירוע . גם אם סבר הנתבע כי אסור לתובע ואחרים לחנות במקום, מסיבה מוצדקת, אסור היה לו לעשות דין לעצמו ולכלוא כך את רכבו של התובע בין שתי ערימות משטחי עץ ומרצפות, ועוד לפגוע ברכב. אם הוא סבל באותה עת מתופעה של החנית רכבים במקום המפריע לעבודת המרכול שבניהולו, היה צריך לשים מחסומים ( לפני שנכנס הרכב ) ולמנוע את כניסתם , ולא למונע את יציאתם. ומשנכנסו למרות האזהרה והמחסום, יכול היה לפנות למשטרה בעזרת גרר לפנוי הפולשים . יתכן והנתבע היה מלא כעס על עצם התופעה שנהגים חנו במקום שלא מצא חן בעיניו שיחנו, ועל כן החליט שהוא עושה מעשה ומלמד אותם לקח. התובע היה הקורבן . הנתבע אחראי כלפי התובע לגרימת הנזק שנגרם לרכבו של התובע . ולענין הנזק האירוע היה ביום 29/9/00 התובע צירף לתביעתו שתי קבלות/חשבוניות האחת על סך 7142 ש"ח מיום 7/12/00 - 69 יום אחרי האירוע . קבלה/חשבונית נוספת על סך 4897 מיום 16/2/01 ארבעה וחצי חודשים אחרי האירוע . מהשוואת שתי החשבוניות אני רואה כי בחשבונית הראשונה יש 2000 ש"ח עבודה והיתרה חלקים . ומע"מ בחשבונית השניה יש חלקים ( כגון מגנים אחורי וקדמי ) אשר הוחלפו. התובע לא הביא חוות דעת שמאי כדי להוכיח את הנזק האמיתי שנגרם לרכבו בעקבות הפגיעות שנפגע באירוע, ולא הוכח לי כי היה צורך בהחלפת מגינים וחלקים נוספים במקום תיקונם. מדובר ברכב מאזדה 626 שנת יצור 1992 , ביום הארוע היה בן 8 שנים . מהו הבלאי שיש לנכות בגין חלקים חדשים במקום משומשים.? . ומדוע בחשבונית הראשונה המגינים שופצו ובשניה הוחלפו . ומדוע הקבלה הראשונה ניתנה חודשים וחצי כמעט אחרי האירוע והשניה ארבעה וחצי חודשים .? בשים לב לכל האמור , ולמרות הקושי ליטול לידי את תפקיד המעריך , אני קובע על דרך האומדנה , כי נזקו של התובע באירוע 6000 ש"ח בגין הוצאות תיקון הרכב . לא מצאתי מקום לפסוק לו סכום נוסף( מוניות ועוגמת נפש ) , שכן הדבר לא הוכח. התוצאה היא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 6000 ש"ח , והוצאות המשפט בסכום של 500 ש"ח נוספים . בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מקבלת פסק הדין רכבנזק לרכב