נטען כי הקבלן נטש את אתר העבודה, ולא השלים ביצוע עבודות חשמל שעלותן מסך העבודה הכוללת כ-80,000 ₪ לא כולל מע"מ. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטישת קבלן משנה באמצע העבודה: לאחר שנדחתה התביעה השטרית אשר הגיש הנתבע שכנגד בתיק הוצל"פ 1301257009 נותרה לדיון התביעה שכנגד, אשר הוגשה ב-25.4.02 על סך 150,000 ₪. הנתבע שכנגד נקשר בהסכם עם התובעת, לבצע עבורה עבודות חשמל ברח' שמעון דהן 5, בטבריה, בשלושה בניינים, אשר הקימה התובעת שכנגד. עלות העבודות עפ"י כתב הכמויות המצורף לכתב התביעה שכנגד, 233,734 ₪ כולל מע"מ. טוענת התובעת שכנגד כי במאי 99 או בסמוך לכך, נטש הנתבע שכנגד את אתר העבודה, ולא השלים ביצוע עבודות חשמל שעלותן מסך העבודה הכוללת כ-80,000 ₪ לא כולל מע"מ. לפיכך, נאלצה התובעת שכנגד לשכור שירות קבלנים חילופיים, אשר השלימו את העבודה ואף תיקנו עבודות שביצע הנתבע שכנגד, תמורת סך של כ-170,000 ₪ לא כולל מע"מ. מכאן התביעה. לבד מכך דורשת התובעת שכנגד פיצוי עבור נזקים שנגרמו כתוצאה מאיחור במסירת הדירות לדיירים, איחור שנגרם באשמו של הנתבע שכנגד וכן עבור פגיעה במוניטין של התובעת שכנגד. לתמיכה בתביעתה מצרפת התובעת שכנגד העתקים צילומיים של אסמכתאות לתשלום לקבלנים חילופיים. הנתבע שכנגד טוען בהגנתו כי המשיך לעבוד באתר עד אוגוסט 99 והפסיק את עבודתו לאחר שהתובעת שכנגד ביטלה שיקים שנמסרו כתשלום עבור עבודות שביצע עד מרץ 99. לטענתו התובעת שכנגד היא זו אשר הפרה את ההסכם שבין הצדדים. בעת הפסקת העבודה נותרה לביצוע עבודה בהיקף כספי של כ-89,000 ₪. הנתבע שכנגד מכחיש את טענת התובעת שכנגד כי להשלמת העבודה נשכרו שירותי קבלנים בעלות של כ-170,000 ₪ ולדידו האסמכתאות אשר צורפו לכתב תביעת התובעת שכנגד, אין בהן כדי ללמד דבר. בישיבה אשר נקבעה לשמיעת הראיות התייצבו לדיון מנהל התובעת שכנגד והנתבע שכנגד בלבד והציגו את עמדתם. עמדת התובעת שכנגד היא שאין לקבל את הטענה, כי הפרה את ההסכם שבין הצדדים ע"י מתן הוראות ביטול לשיקים שנמשכו שכן השיקים אשר מציג הנתבע שכנגד בסכום כולל של 20,000 ₪, אשר הוגשו לביצוע בתיק ההוצל"פ הנ"ל, נמשכו במאי 99 תמורת ביצוע עבודת פיתוח עתידית שלא בוצעה כלל ולא עבור עבודות חשמל, אשר בוצעו בעבר. לתמיכה בעמדה זו, מצביעה התובעת שכנגד על תשובות הנתבע שכנגד בעת חקירתו, כי החשבון האחרון אשר הגיש הנתבע שכנגד, הוגש במרץ 99 וכפי שאישר הנתבע שכנגד, היו תנאי התשלום שוטף + 60, או שוטף + 90, ואילו השיקים אשר נמשכו במאי, ניתנו בתאריכים דחויים ביולי ובאוגוסט ובסכומים עגולים ועל כן אף לגרסת הנתבע שכנגד אין זה מתקבל על הדעת שמדובר בשיקים, אשר נמשכו תמורת עבודות שבוצעו עד מרץ 99. מטעם זה יש לדחות טענת הנתבע שכנגד בעניין הפרת ההסכם ולקבל עמדת התובעת שכנגד. מנגד טוען הנתבע שכנגד כי התובעת שכנגד לא הציגה נתונים מסודרים, על מנת להוכיח כי שילמה כל המגיע ממנה עבור עבודות שבוצעו בעבר, והשכל הישר ונסיון החיים מלמדים שחברות קבלניות אינן ניחנות בגישה נדיבה המאפשרת קבלת טענה בקשר לתשלומים מראש עבור עבודה עתידית. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים כאשר התובעת שכנגד חוזרת וטוענת כי היו לה טענות קשות כלפי התנהלות הנתבע שכנגד והדבר מצא ביטוי אף בכתובים. מכאן שיש לאמץ הגרסה כי ביטול השיקים אינם אלא הפרת הסכם מצד התובעת שכנגד. בנוסף, או לחילופין, טוען הנתבע שכנגד כי אין זה מתקבל על הדעת שהתובעת שכנגד, אשר לשיטתה ספגה נזקים כבדים במיוחד במחצית השניה של שנת 99, תמתין עד לאפריל 2002 ותגיש את דרישתה הכספית אך ורק כתביעה שכנגד להליכי הוצל"פ שנקט בהם הנתבע שכנגד. בפרט יש לשים לב לכך שמנהל התובעת שכנגד מאשר כי התביעה שכנגד לא היתה מוגשת אלמלא הוגשה התביעה השיטרית. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים והנתונים הדלים אשר הציגו אני דוחה את התביעה הנגדית בתיק זה. הקשר העסקי שבין הצדדים נמשך תקופה ממושכת למדי בין קיץ 97 לקיץ 99 וההיקף הכספי של החוזה היה נכבד. במהלך תקופת הקשר העיסקי בוצעה לכל הדעות מרבית העבודה אשר קיבל על עצמו הנתבע שכנגד לבצע. הנתבע שכנגד מסביר כי קיבל תמורת עבודתו במהלך התקופה הנ"ל סך של כ- 140,000 ₪ ולמעשה גם התובעת שכנגד מאשרת נתון זה בקירוב. נדבך המחלוקת הראשוני והיסודי שבין הצדדים נוגע לשאלה עבור אילו עבודות מסרה התובעת שכנגד את השיקים בחודש 5/99 וכפועל יוצא משאלה זו, מי מבין הצדדים הפר את ההסכם בעת שהופסקה העבודה. על מנת להכריע בשאלה זו היה על הצדדים להציג את התשתית העובדתית הרלוונטית, קרי את מסמכי הנהלת החשבונות הנוגעים להתחשבנות שבין הצדדים. איש מהם לא טרח לפרוס את התשתית הנחוצה הנ"ל והצדדים הסתפקו באמירות סתמיות וכלליות שהן בגדר של עדויות בעלי דין שמשקלם לכאורה נמוך בהעדר תימוכין לטענות, בפרט כאשר ניתן בנקל להציג בכתובים תימוכין שכאלה. אופן זה של ניהול הסכסוך מצא את ביטויו בפרוטוקול הדיון בעת החקירה הנגדית של מנהל התובעת ובעדותו של הנתבע שכנגד. כך השיב מנהל התובעת : "אתה מבקש שאסביר מה קיבלת עבור העבודה ואתה טוען שעבור עבודה זו נמשכו השיקים נשוא הדין. אני מסביר לך שכל מה שהגיע לך שולם. עובדה היא שבניגוד לשיקים ששולמו עבור עבודה , השיקים נשוא הדיון הם בסכומים עגולים. אתה טוען בפני שעבור כל העבודה שביצעת לא קיבלת שום דבר (הכוונה לעבודה נשוא החשבון האחרון א. ש.) ואני משיב לך שכן קיבלת". מנגד הסביר הנתבע : ”אני יכול להוכיח על ידי חשבונות שהשיקים נמשכו עבור עבודה שבוצעה וזה כל הענין“. ובסיכומיו: ” אני מבקש להציג מסמכים ולהביא עדים כדי להוכיח את הגנתי“. כך בחרו הצדדים לנהל הליך של שמיעת ראיות מבלי שמי מהצדדים טורח לאשש את טענותיו במסמכים אשר הגשתם מתבקשת. נטל הראייה והשכנוע בענין העומד להכרעה מוטל על שכמה של התובעת שכנגד. בנטל זה היא לא עמדה. בפרט יש מקום לדרוש הצגת ראיות של ממש על רקע הקושיה שלא ניתנה כנגדה, תשובה מספקת, כיצד זה המתינה התובעת שכנגד להגשת התביעה השטרית ולא הזדרזה להגיש את תביעתה כאשר לטענתה גרם לה הנתבע שכנגד נזק כספי כבד ביותר. להזכיר כי מנהל התובעת שכנגד אישר בפה מלא כי התובעת שכנגד כלל לא היתה מגישה את תביעתה אלמלא הוגשה התביעה השטרית. לא למותר לציין כי בגיזרת הנזק המתייחסת לאיחורים במסירת הדירות לדיירים ולפגיעה במוניטין של התובעת שכנגד לא הוצגו כלל ראיות והטענות נותרו במסגרת כתבי הטענות. לפיכך כאמור נדחית התביעה שכנגד. אין צו להוצאות. קבלן משנהקבלן