קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב מכירת רכב בהוצאה לפועל: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (עמית גולדשטיין לירן) מיום 6.9.12 במסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת לעיכוב הליכי התמחרות ואישור מכר של 3 כלי רכב שבבעלותה ע"י המשיב 3 (להלן: "כונס הנכסים"). רקע עובדתי 2. המשיבה 1 נקטה בהליכי הוצל"פ כנגד המבקשת ואחרים למימוש משכון על 8 כלי רכב שבעיקרם אוטובוסים של המבקשת נוכח אי עמידתה בפירעון הלוואות שניתנו לרכישת כלי הרכב. 3. ביום 15.8.11 נתפסו כל כלי המבקשת לרבות רכב פרטי במסגרת הליכי גביה בתיק הוצל"פ. 4. לאחר פתיחת התיק ועקב הגשת תביעה למתן פ"ד הצהרתי בביהמ"ש המחוזי מרכז יחד עם בקשה לצו מניעה הושג הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד (25913-10-11) ביום 31.10.11 (להלן: "הסכם הפשרה") ובהמשך לו אושר מכר של שני רכבים וזאת בנוסף לשני רכבים שמומשו קודם לכן בהתאם להחלטת הרשמת מיום 15.9.11. לאחר האמור נותרו 4 רכבים משועבדים - 3 אוטובוסים ורכב ב.מ.וו, ונקבע הסדר תשלומים בהתייחס להלוואה המקורית ואופן פירעונה באמצעותם. 5. בהתאם לסעיף 6 להסכם הפשרה שוחררו הרכבים הנ"ל בחזרה למבקשת תוך עיכוב המשך הליכי המימוש והותנה כי בהתרחש אחד מהאירועים המפורטים בהסכם יהיו המשיבות רשאיות ללא התראה נוספת לחדש את הליכי המימוש באופן מיידי לרבות תפיסה ומכירה. 6. ביום 15.7.12 פעל הכונס לתפיסת 3 מהאוטובוסים שנותרו בידי המבקשת. האחרונה פנתה עוד במהלך הפגרה בבקשות לעיכוב הליכים שנדחו ע"י הרשמת התורנית. לאחר התפיסה פרסם הכונס הזמנה לציבור והתקבלו 14 הצעות אשר הגבוהה שבהן היתה על סך של 1,950,000 ₪ לרכישת 3 האוטובוסים - מחיר אשר מכסה לטענת המשיבים את החוב ומותיר יתרה למעקלים של המבקשת. לאחר קבלת הצעות התקיימה ביום 16.8.12 התמחרות במשרדי הכונס והצעת המציעה- דולפין טורס (להלן: "המציעה") לרכישת 3 האוטובוסים תמורת 2,295,000 ₪ זכתה. 7. ביום 20.8.12 הגישה המבקשת ערעור בבימ"ש השלום התורן בפ"ת על החלטת רשמת ההוצל"פ שדחתה את הבקשות לעיכוב ההליכים ובנוסף בקשה לצו עשה זמני. משהבקשה לסעד זמני נדחתה, הוגשה על ידה בר"ע לביהמ"ש המחוזי (מרכז) אשר גם הוא דחה את בקשת המבקשת לרבות את עתירתה לסעד זמני נוסף בערעור והורה לרשם ההוצל"פ לדון בטענות המבקשת עובר לאישור המכר. 8. המשיבים הגישו לרשמת ההוצל"פ בקשה לאישור המכר, והרשמת דחתה את התנגדות המבקשת ואישרה את המכר ועל החלטה זו היא משיגה בפני. טענות הצדדים 9. לטענת המבקשת מבדיקת תיק ההוצל"פ עולה שהכונס וב"כ המשיבות לא פעלו בהתאם להסכם הפשרה, תפסו את הכלים ביום 15.7 עוד טרם מועד התשלום שנועד להתבצע על פי ההסכם ביום 20.7.12 וכך הפרו את ההסכם הנ"ל הפרה יסודית תוך גרימת נזק ניכר למבקשת. כמו כן נתפסו כלים שתמורת מכירתם תעלה על יתרת החוב אשר מוכחשת וזאת בחוסר תום לב וחריגה מסמכות מצידו של הכונס . עוד נטען כי התנהלותו של האחרון לא היתה תקינה לאורך כל התהליך כאשר התרשל עת שלא בצע הקטנות חוב בתיק ועדכן את החוב, תפס כאמור את הכלים בניגוד להוראת הסכם הפשרה לאחר שצווי התפיסה שניתנו ב 8/11 הושהו או בוטלו עם חתימת הסכם הפשרה ,לא עדכן בתיק ההוצל"פ עיכוב הליכי מימוש בניגוד למוסכם בסעיף 11 להסכם שקבל תוקף פס"ד, לא הגיש דו"ח תפיסה וביצע את התפיסה מבלי ליידע את המבקשת או רשם ההוצאה לפועל קודם לכן. 10. ב"כ המבקשת מנה את הטעויות שלטענתו נפלו בהחלטת הרשמת. לטענתו, טעתה הרשמת כשנמנעה מהתייחסות לבקשת המבקשת לעכב את המכירה ולשחרר את הכלים כנגד תשלום הפיגור הנטען. כך כשקבעה שהתנהלותו של הכונס היתה בלתי תקינה אך אינה מהותית, ולא התייחסה לעובדה שהכונס לא הגיש דו"ח כספי ולא בדק קיומו של חוב המצדיק תפיסה. עוד הצביע על טעות הרשמת משלא הורה על השבת הכלים אשר נתפסו למעשה מכוח צווי תפיסה משנת 2011 אשר ההליך בגינם הושלם. 11. המבקשת חולקת על שיעור החוב בתיק ההוצל"פ ולטענתה, בניגוד לטענת המשיבים, אין החוב מגיע ל-1.9 מיליון ₪ כי אם היתרה פחותה מ-1.4 מיליון ₪. לדבריה, למעשה מדו"ח הכונס מיום 15.8.12 עולה שמדובר בפיגור של תשלום אחד עבור חודש יולי ובסך של 70,000 ₪ שהינו מוכחש על ידי המבקשת ולכן הצהירה בבקשתה כי תהא מוכנה להפקיד את סכום הפיגור הנטען באופן מיידי כדי לשחרר את הכלים או שניים מהם לפחות עד לדיון ועל מנת לאפשר המשך מהלך עסקים רגיל. 12. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות על הסף מטעמים פרוצדוראליים לרבות בגין שיהוי שכן הערעור היה צריך להיות מוגש עם תפיסת הרכבים ולא לאחר אישור ההתמחרות וממילא הליכי מכר האוטובוסים הושלמו בזכיית המציעה אשר לא צורפה כצד לדיון ואף ניתן אישור הרשמת למכר. מדובר במעשה עשוי ולא ניתן כבר לעכבו, קל וחומר כשמדובר במימוש בטוחה והכלל הוא כי לא נהוג לעכב במקום שניתן ליתן פיצוי כספי. יתר על כן לטענתם ניתנו סדרת החלטות שיפוטיות בעניינה של המבקשת על כן מדובר כיום בגלגול שלישי בשאלות אשר הוכרעו זה מכבר על ידי מספר ערכאות וקיים השתק פלוגתא כנגדה. לעומת זאת המבקשת הסתירה זאת בבקשתה ועל כן גם לא הייתה זכאית לסעד הזמני של עיכוב ההליכים. 13. עוד טענו המשיבים כי תפיסת האוטובוסים נעשתה כדין ובהתאם להסכם הפשרה. כבר בסמוך להשבת הרכבים לידיה לאור הסכם הפשרה, החלה המבקשת לפגר בתשלומים תוך שנציג מטעמה - מר עימאד ג'בארה - התחייב לתקן את ההפרות אך לא עשה כן. למעשה המבקשת הפרה באופן קבוע מדי חודש את התחייבויותיה לתשלום (78,000 לחודש) עד חודש יוני 2012 ולמרות הוראת קבע הרי מחודש יוני 2012 לא שולם דבר. נציג המבקשת היה זה שהבהיר למשיבה כי המבקשת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, היא מצויה על סף קריסה כלכלית ולכן היא ביקשה את הפחתת החוב. מצב זה מהווה עילה למימוש בהתאם למסמכי ההלוואה אשר במסגרת הפשרה סוכם כי התחייבויות המבקשת על פיהם יוסיפו לחול בשינויים המתאימים. הואיל וכלל חוב המובטח עמד על 1,863,165 ₪ נכון ליום הגשת דוח הכונס מיום 15.8.12 די היה לטענת המשיבים בתפיסת 3 האוטובוסים כדי לכסות את החוב. 14. המשיבים ציינו כי מיום שנתפסו הרכבים הפעיל נציג המבקשת לחץ על הכונס לרבות אלימות במשרדו ולרבות איומים על מציעים והכל במטרה לאפשר את מכירת הרכבים לרוכש מטעמו. הוא אף הפריע למהלך ההתמחרות ומרגע התפיסה ניהלה המבקשת מו"מ לרכישת 4 הרכבים לרוכש מטעמה כדי לעקוף את זכויות הנושים הבלתי מובטחים בתשלום תמורה נמוכה. רק בשלב שבו הוברר לנציג המבקשת כי נוכח ההצעות לא ניתן יהיה למכור את הרכבים לרוכש מטעמו - אסיה טורס - במחיר נמוך יותר, פנתה המבקשת להגשת העתירות השונות הנ"ל. דיון 15. החלטתי לדון בבקשה כבערעור כאילו ניתנה הרשות לערער וזאת לפי תקנה 120 א' לתקנות ההוצאה לפעול. 16. המבקשת לא צרפה לבקשתה את המציעה שזכתה בהתמחרות כמשיבה, אולם לאור החלטתי מיום 19.9.12 דאגה לזמן את נציגה לדיון למרות העדר הצירוף הפורמאלי. הואיל ואין חולק כי המבקשת העלתה בעבר טענות לעניין הליכי המימוש ועתרה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל יש לסקור את הקביעות השיפוטיות ולבחון באם לא הוחל כלפיה השתק. 17. כבר בבקשה לעיכוב הליכי המימוש שלאחר הסכם הפשרה בערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 19.8.12, לרבות בדיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני בפגרה בפני כב' השופטת התורנית ר. שרון, הועלו כל הטענות שבפני . כב' השופטת שרון קבעה בהחלטתה מיום 26.8.12 כי לא שוכנעה שהמבקשת עמדה בפירעון חובה למשיבות בהתאם למועדים הנקובים בהסכם הפשרה, שהרי נציג המבקשת הודה בפיגור ובהעדר אסמכתא לתשלום. לכן נקבע כי המשיבות היו זכאיות להעמיד את האוטובוסים למכירה מיידית. עוד הדגישה כב' השופטת כי על פי מאזן הנוחות לאחר שנציג המבקשת הודה כי אינו יכול לפדות את חובו ממילא אין יותר לעכב את ההתמחרות שהבקשה לעיכובה הוגשה רק לאחר השלמתה. למרות זאת נאות ביהמ"ש ליתן הזדמנות נוספת למבקשת לפדות את האוטובוסים ולצורך כך עוכבה המכירה לפרק זמן קצר נוסף. גם בערעור לכב' ביהמ"ש המחוזי מרכז על ההחלטה הנ"ל שהוגש ע"י המבקשת חזרה האחרונה על טיעוניה וכב' השופט קינר בהחלטה מיום 3.9.12 ,שדחתה את הערעור לא מצא להורות על עיכוב ההליכים, אולם קבע כי רשם ההוצאה לפועל לא יתן החלטה בבקשה לאישור המכר בטרם ידון בטענות המבקשת וזאת לפי שיקול דעתו. 18. רשמת ההוצאה לפועל סקרה בהחלטתה נשוא הערעור את ההחלטות הנ"ל ואת טענות המבקשת ודחתה אותן אחת לאחת. על פי החלטתה מוקנית לכונס הנכסים הסמכות לבצע הליך תפיסה של רכב אף ללא סעד מינהלי/מיחשובי של צו תפיסה. בנוסף על פי הוראות הסכם הפשרה ויתרה המבקשת על טענות כנגד הליך המימוש או התנהלות הכונס וויתור זה יוצר מניעות כלפיה מלהעלות טענותיה מחדש. כך אין במחלוקת על החוב כדי לעכב הליכי מימוש משכון או עיכוב הליכי המכר וממילא המבקשת נמנעה מהגשת בקשה לעיכוב כנ"ל אם מכח ההסכם או אחרת ולכן אין לה להלין אלא על עצמה. משנטלה חלק בהתמחרות וויתרה על זכות הפדיון היה הכונס רשאי לעתור לאישור המכר. כפועל יוצא מכך נחתם ע"י כב' הרשמת צו המכר. 19. המבקשת שהייתה צד להחלטות הנ"ל לא טרחה לאזכר אותן בבקשתה ורק בדיון טען נציג המבקשת כנגד מסקנותיהן. אמנם כל הקביעות הנ"ל ניתנו במסגרת הליכי ביניים ואין מעשה בית דין תופס לגביהן. (ראה ע"א 3604/02 אוקו נ' יחיאל שמי,פ"ד נו(4)505 (28.5.02) ) לכן יכולה היתה המבקשת להניח תשתית עובדתית המעידה כי עמדה בחיובי הסכם הפשרה ולהוכיח כי טעות עמדה בבסיס הקביעות השיפוטיות. אולם זאת לא עשתה. זכות התפיסה 20. המבקשת כאמור מעלה טענות דיוניות ומהותיות כנגד תפיסת כלי הרכב. בין הטענות הדיוניות הוא העדרו של צו תפיסה לנוכח העדר פניה מוקדמת בבקשה למתן צו כנ"ל ע"י כונס הנכסים, אי הזרמת עיכוב הליכים לאחר ההסכם ובקשה לשיפעול ההליכים טרם נקיטת הליכי התפיסה. מקובלת עלי קביעת כב' הרשמת כי סמכות התפיסה באה בגדר סמכויות הכונס המשמש זרועו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל. אמנם הכונס חייב באישור פעולותיו של רשם ההוצאה לפועל, אולם משעה שהסמכות הוקנתה לו בתנאי צו המינוי אין הוא נזקק דר"כ לבקשה חוזרת לסעד התפיסה בשונה מנושה המבקש לנקוט בהליכי הביצוע. אמנם במקרים חריגים יש מקום לדרישה כנ"ל ,אולם אין ענייננו נמנה עמהם שעה שהסמכות להמשך ההליכים הוקנתה לכונס על פי הסכם הפשרה עת שכלל לא נדרש ממנו ליתן התראה נוספת במקרה של הפרת ההסכם. 21. בנוגע לזכותם המהותית של המשיבים לתפוס את כלי הרכב נטען כזכור כי אלה פעלו בטרם נוצר חוב בפיגור ובטרם המועד שנועד לביצוע התשלום. כב' הרשמת נסמכת בהחלטתה על קביעת ביהמ"ש בפ"ת ע"י כב' השופטת שרון כי המשיבות היו זכאיות לתפוס ולהעמיד את האוטובוסים למכירה מידית, ואילו בבקשה שבפני לא הצליחה המבקשת להצביע על יסוד עובדתי כלשהו לקביעה אחרת. 22. לטענת המבקשת, התפיסה נעשתה בטרם היה אמור להתבצע תשלום שוטף לחודש יולי. כך לדידה עלה מדו"ח הכונס וכי פיגור המבקשת בתשלום היה רק של חודש אחד הוא חודש יולי, שבגינו בוצעה כביכול התפיסה. בניגוד לגרסה זו טענו המשיבים כי כבר בסמוך להשבת יתר הרכבים לידי המבקשת בהתאם להסכם הפשרה החלה המבקשת לפגר בתשלומי ההלוואות כאשר נציגה חוזר ומבטיח לתקן את ההפרות אך לא עומד בהבטחותיו. על פי תדפיס החזרת הוראות קבע שהגישו המשיבות עולה כי הוראות הקבע לחדשים דצמבר 11' ועד ליולי 12' חוללו מסיבת אכ"מ. אמנם חלק מהתשלומים הנ"ל שולמו באיחור והמבקשת פרעה את הוראות הקבע, אולם החל מחודש יוני 2012 לא שולם דבר ועובר ליום התפיסה הצטבר חוב בפיגור בסך של 79,876 ₪. 23. על פי הוראת סעיף 12 להסכם הפשרה נקבע כי: "מוסכם כי במידה והמבקשת תפר התחייבות כלשהיא כלפי המשיבה, בין אם עפ"י הסכם זאת ובין אם עפ"י ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים, יחודשו ההליכים בתיק ההוצל"פ באופן מיידי וללא צורך בהתראה נוספת, וכן, יועמדו לפרעון מלא יתרת החוב נכון לאותה עת לרבות מלא ההוצאות המשפטיות ..ושכ"ט עו"ד עפ"י דין." מכאן קמה זכות המשיבות לחידוש ההליכים על כל המשתמע מכך ללא דרישה מקדמית של מסירת התראה או הודעה מוקדמת. משלא עלה בידי המבקשת לסתור המסמכים והעובדות הנ"ל וכאן ניתן לומר כי נציגה לא דייק בהצהרותיו, התגבשה זכות המשיבה 1 לפעול להמשך המימוש ורשאי היה הכונס לפעול על פי הוראות הסכם הפשרה ולתפוס את כלי הרכב. התנהלות הכונס 24. לטענת המבקשת חטא הכונס לתפקידו למרות שחייב היה במידה אובייקטיבית במילוי תפקידו. לא זו אף זו, הכונס סרב לעדכן את החוב, התרשל בדווח על הקטנות החוב למרות ביצוע התשלומים והציג מצג לרשם ההוצל"פ לפיו החוב מגיע לסך של 1,900,000 לעומת 1,400,000 ₪. אישור המכר למרות התנהלות זו מהווה לטענת המבקשת משום מתן יד לכונס להתעשרות על חשבון המבקשת. 25. המשיבים בתגובתם פרטו כאמור את ניסיונות המבקשת באמצעות נציגה לסכל את מכר הרכבים שנתפסו עת שניהלו מו"מ למכירת הרכבים לרוכשת מוסכמת תמורת סכום הנופל משווים וכך להתגבר על זכויות הנושים המובטחים והמעקלים. לטענת הכונס התנגד לכך ולא נכון היה לוותר על חובם של נושים אחרים. לא זו אף זו, גם לאחר תפיסת הכלים הפעילה המבקשת לחץ על המשיבים על מנת שיתפשרו עמה וימנעו מלהשלים את המכר. לחץ זה מצא ביטויו מול נציגי המשיבה ומנהליה וכלפי עוה"ד במשרד הכונס. 26. כב' הרשמת בהחלטתה, עליה משיגה המבקשת, קבעה בהתאם להלכה כי עם מינויו אין הכונס משמש כשלוח הזוכה בלבד אלא עליו לדאוג לכלל הנושים והגם שמצאה ליקוי והתנהלות בלתי תקינה באי הגשת הדוחות ע"י הכונס מצאה כי אין בכך כדי להביא להשהיית הליכים בתיק. 27. הלכה היא כי תפקידו של כונס הכנסים היא מכירת הנכס באופן המביא להשאת התמורה כך שהחייב יקבל את מירב התמורה בגין הנכס ואילו הנושים יוכלו להפרע ממנה. עוד נקבע כי עליו להקפיד הקפדה יתרה על תקינות ההליכים, וקיומם בהתאם לדין, בהגינות וביושר. (ראה רע"א 2501/01 גולדמן נ' בנק ירושלים (30.9.01 ) ורע"א 2404 /01 וקנין נ' בראון פ"ד נו(1) 913 (2001)) לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת להצביע על פגמים בהתנהלות הכונס שיש בהם קשר ישיר לסעד המבוקש של עיכוב ההתמחרות או ביטולה על תוצאותיה. כאן המקום לציין כי נציג המציעה שהתייצב לדיון הפגין מחד אדישות להליך דכאן, ומאידך העלה הרהורי חרטה בכל הנוגע להצעתו כפי שאושרה לאחר ההתמחרות. הרושם שנוצר מדבריו כי עמדתו טמונה בשיקולים המצביעים לכאורה על זיקה כלשהי לנציג המבקשת אולם אלו שיקולים שאינם ממין העניין כאן. ברור כי אין מישור יחסים זה רלבנטי להליך שלפני ולכן אינני מייחסת לדבר משקל. לטעמי, די היה בהוכחת הפיגור שנוצר בתשלום כדי להקים למשיבות את הזכות לפעול על פי הסכם הפשרה. העובדה שקיימת מחלוקת על גובה החוב אינה עילה בנסיבות מקרה זה לעיכוב ההליכים הן משום שהמבקשת לא נקטה בהליך כלשהו לאחר שבקשתה בטענת פרעתי נדחתה ולא הוגשה על ידה בקשה נוספת כעבור זמן, ואף לשיטתה לא סילקה את מלא החוב למשיבות. לעומת זאת גם היא מודה בחוב עצום שפירעונו לא נראה לעין ועל כן אין בטענותיה בעניין זה כדי לקבל את הערעור. 28. החלטתי לא תהא שלמה אם לא אתייחס לאפשרויות שעמדו למבקשת לפדות את כלי הרכב ושמהם בחרה להתעלם. עוד בהחלטת כב' השופטת שרון ניתנה לה ההזדמנות לכך ונראה שגם זו לא מוצתה גם על פי החלטתי בבקשה לעיכוב הליכים. יאמר כי הצעות המבקשת בדיון שלפני לפדיון מאוחר לא היו הצעות רלבנטיות משהצביעו יותר על ניסיון להשיג יתרונות לטובתה מאשר לפעול לסילוק חובה גם זה שבפיגור. לסיכום 29. לאור האמור הערעור נדחה. אני משיתה על המבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,500 ₪. מכירת רכברכבהוצאה לפועל