המגמה כי ההכרעה הניתנת לגבי סכסוך קיים תסיים את המחלוקת בתוצאה ברורה באמצעות פיצוי בשיעור מוגדר, ובלא שהצדדים יאלצו להיגרר למערכת יריבות נוספת לאחר סיום ההליך השיפוטי או מעין שיפוטי, עולה גם כאשר מדובר בהליך שיפוטי (ראה: ע"א 9085/00 שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, ניתן ביום 21/7/03, טרם פורסם), ועל אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בפסק בוררות. מעצם מהותו של הליך הבוררות, שהוא בא לקצר את הסכסוך שנתגלע בין הצדדים, ולקבוע בין היתר מנגנון שיהיה בו הכרעה סופית וברורה שתביא לידי סיום המחלוקת בין הצדדים במועד מוקדם אפשרי.   תוצאה דומה עולה גם מסעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, הקובע כי אין מקום ליתן צו אכיפה, הדורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם ביהמ"ש או ההוצל"פ.  קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עקרון סופיות הדיון בוררות: 1. הבקשה בפני היא לביטול חלקי/לתיקון פסק בוררות שניתן ביום 3/2/03 על ידי הבורר, המהנדס רפי גיל (להלן: הבורר) בו נקבע, כי בנוסף לפיצוי שעל התובעת לשלם לנתבעת, בגין ליקויי בניה שנתגלו במבנה שנבנה על ידי התובעת, חייב הבורר את התובעת לשלם גם בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף של המבנה, בו רכשה הנתבעת יחידת דיור.   2. במסגרת העברת מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר לבניה שביצעה כאמור התובעת ביחידת הדיור אותה רכשה הנתבעת, הסכימו הצדדים, במהלך הבוררות כי לצורך מציאת פתרון גם לבעיית הליקויים ברכוש המשותף, יחתמו כל שאר רוכשי הדירות על הסכם, לפיו תוצאות הבוררות יחייבו גם אותם.   על פי אותו הסכם, בסעיף 6 שבו, נקבע הנוסח הבא: "מוסכם מפורשות בין הצדדים, כי במידה ויקבע בפסק הבורר חבות החברה (התובעת) בכל הנוגע לליקויים כלשהם ברכוש המשותף, תהיה החברה זכאית לתקן הליקויים, הכל על פי הנחיות הבורר בפסק הבוררות, אך במידה והתיקונים לא יהיו ניתנים לביצוע או במקרה והבורר יקבע, כי אין הגיון בביצועם או במידה והתיקונים לא יבוצעו לשביעות רצונו של הבורר ותוך פרק זמן שנקבע לכך על ידי הבורר, יהיה הבורר מוסמך לפסוק פיצוי כספי במקום תיקונים אלה והחברה תשלם את הפיצוי הכספי לועד הבית לפי קביעת הבורר.   3. בפסק הבוררות בהתייחס לליקויי הבניה ברכוש המשותף (פרק ה' לפסק הבוררות, עמ' 34-96) קבע הבורר, כי על התובעת לפצות גם בגין הליקויים ברכוש המשותף, ומסקנתו זו ביסס על האמירה הבאה: "החלטתי כי עקב העדר אמון בין הצדדים, ועל מנת לקצר את המחלוקת, אין טעם שהנתבעת תבצע תיקון ליקויים אלו בפועל, ועל כן נקבע כי היא תשלם את עלות התיקונים, על פי אומדן של קבלן מזדמן" (ראה עמ' 96 לפסק הבוררות). עלות התיקונים, באמצעות קבלנים מזדמנים, על דרך האומדנה, הועמדה על 79,275 ₪, לא כולל מע"מ.   4. מעמדת התובעת, מתוך הסכם הבוררות המתייחס לליקויים ברכוש המשותף, עולה בבירור הסכמה לפיה תעמוד לתובעת, כזכות ראשונית, ביצוע תיקון הליקויים בפועל, ככל שאלה יקבעו על ידי הבורר, ואילו זכות הנתבעת, באמצעות ועד הבית, לקבל פיצוי כספי, צומצמה והותנתה למילוי אחר תנאים אחרים מוקדמים, שהם: אם התיקונים לא ניתנים לביצוע; הבורר יקבע שאין הגיון בתיקונם; או אם התיקונים שבוצעו על ידי התובעת, לא נעשו לשביעות רצון הבורר ו/או תוך פרק הזמן שקבע.   בתנאים אלה יש כאמור לראות כתנאים מוקדמים, וכאשר התנאי שמדובר בליקויים שאין הגיון בתיקונם, צריך שיתפרש כמניעות הנדסית לביצועם.   עוד טוענת התובעת, כי משחויבה לשאת בתשלום בפועל, מבלי לאפשר לה ביצוע התיקונים כתנאי לפסיקת הסכומים הנ"ל, ראוי היה כי סכום הפיצוי לא יהיה על פי קבלן מזדמן, ועוד בתוספת מע"מ, מצב המרע את מצבה, אילו ביצעה התיקונים בפועל, כפי שהסכימו הצדדים לעשות מלכתחילה. לפיכך, משקבע הבורר את זכות המשיבה לקבל פיצוי כספי בפועל, בטרם מיצה את התנאים המוקדמים שפורטו לעיל, יש לתקן את פסק הבוררות, תוך התאמה להסכם הבוררות בנושא זה.   5. הנתבעת העלתה מלכתחילה טענה כי בקשת הביטול הוגשה, לאחר המועד הקבוע בחוק. לאחר בירור המועדים, תוך התייחסות לשביתת בתי המשפט, לא עמדה עוד על הטענה.   לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי פסק הבוררות, לרבות החלטתו בדבר החיוב לשאת בהוצאות התיקונים ברכוש המשותף, ניתנה בגדר סמכותו, וזאת לאור הסמכות שניתנה לו לקבוע כי מדובר בתיקון ליקויים ברכוש המשותף, שמוסמך היה הבורר לקבוע, כי אין הגיון בתיקונם. משקבע הבורר כי אין אמון בין הצדדים, הרי שראה בהעדר נימוק כזה, תשתית מספיקה לקבוע, מילויו של התנאי הנ"ל.   6. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כי סמכותו של הבורר לקבוע כי הליקויים ברכוש המשותף הם בני פיצוי, מוגבלת הייתה בתנאים מוקדמים. המחלוקת למעשה מצומצמת, ועניינה פרשנותם של המילים: "...אין הגיון בתיקונם". השאלה למעשה היא, האם חוסר ההגיון בדרישה לתיקונם של אותם ליקויים, כדרישה מקדמית לחיוב בפיצוי, מתייחס לתחום המקצועי הנדסי, או שמא חל גם על חוסר אמון בין הצדדים שיש בו לגרור אחריו קושי ממשי, בביצוע התיקונים בפועל, לרבות הארכת זמן הביצוע.   במחלוקת האמורה, ועל אף שאין לשלול גם את הפרשנות שהובאה על ידי התובעת, יש להעדיף את עמדת הנתבעת.   7. המילים "כי אין הגיון בתיקונם", יכול שיתפרשו כאמור, לא רק מניעות הנדסית לביצועם, אלא פיקוח ממושך, המאריך את ההליכים, שיש בהם להכביד הכבדה יתרה על אופן ביצועם של התיקונים ולהביא לסכסוכים נוספים מתלווים בין בעלי הדין.   המגמה כי ההכרעה הניתנת לגבי סכסוך קיים תסיים את המחלוקת בתוצאה ברורה באמצעות פיצוי בשיעור מוגדר, ובלא שהצדדים יאלצו להיגרר למערכת יריבות נוספת לאחר סיום ההליך השיפוטי או מעין שיפוטי, עולה גם כאשר מדובר בהליך שיפוטי (ראה: ע"א 9085/00 שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, ניתן ביום 21/7/03, טרם פורסם, להלן: פס"ד שרבט), ועל אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בפסק בוררות.   מעצם מהותו של הליך הבוררות, שהוא בא לקצר את הסכסוך שנתגלע בין הצדדים, ולקבוע בין היתר מנגנון שיהיה בו הכרעה סופית וברורה שתביא לידי סיום המחלוקת בין הצדדים במועד מוקדם אפשרי.   תוצאה דומה עולה גם מסעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, הקובע כי אין מקום ליתן צו אכיפה, הדורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם ביהמ"ש או ההוצל"פ, ועל דרך ההשוואה בענייננו, יש לומר, צו הדורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מצד הבורר.   8. עוד יש להעיר, לגבי שיעורו של הפיצוי, שוב תוך הפניה לפס"ד שרבט, כי ככלל בתורת הפיצוי יש להעמיד את הניזוק במצב בו נמצא אלמלא ארעה ההפרה והנזק שנצמח בעקבותיה. מקובל לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית, שהכסף יועד למטרה שלשמה הוא ניתן, מבלי להידרש להוכחה עתידית שאכן השימוש בפיצוי נעשה לצורך המטרה הנדרשת (ראה: פס"ד שרבט, סעיף 9 של פסק הדין).   בנסיבות אלה, אין גם מקום להתערב בסכום שנפסק על ידי הבורר, מה עוד שהטענה בנושא זה הועלתה במהלך הדיון, ובלשון רפה.   9. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לתיקון או לביטול חלקי של פסק הבוררות.   בהסתמך על סעיפים 28 ו- 23 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, אני מורה על אישורו של פסק הבוררות, שניתן ביום 3/2/03 על ידי הבורר המהנדס רפי גיל, גם בנושא קביעתו לגבי תשלום הפיצוי ברכוש המשותף.   אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בגין הליך זה, בסכום כולל של 3,500 ₪, בצירוף מע"מ כחוק. עקרונות משפטייםיישוב סכסוכיםעקרון סופיות הדיוןדיוןבוררות