קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גזר דין בעבירת שוד:   השופטת ד' ביניש:     לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן), בו הוטלו על המשיב 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר על-תנאי של 14 חודשים למשך 3 שנים וכן פיצוי למתלונן בסך של 15,000 ש"ח. הרשעת המשיב מבוססת על הודאתו בעובדות שפורטו בכתב אישום מתוקן, ולפיה הורשע בשוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1971; וכן בקשירת קשר לבצע פשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק הנ"ל.   על פי העובדות שהמשיב הורשע בהן, פנה הוא ביום 24.7.01 לשותפו לביצוע העבירה - קטין שהכיר - והציע לו לבצע יחד שוד. הלה הסכים להצעה ושניהם יצאו בסמוך לשעה 02:00 לגן העצמאות בירושלים לאתר קורבנות. לאחר שחלפו על פני המתלונן שבו ותקפו אותו, הכוהו, בעטו ברגלו, בגבו ובחזהו, הפילוהו ארצה וגרמו לו חבלה של ממש. תוך כדי מעשי האלימות דרשו מהמתלונן את תיקו, הקטין משך את התיק ושניהם ברחו מהמקום ושללם כלל תעודת זהות, כרטיס אשראי, פנקס שיקים וסכום של כ-120 ש"ח במזומן.   בבואו לגזור את דינו של המשיב, מנה השופט שורה ארוכה של נימוקים לקולא אשר נתן להם משקל בעונש. הוא ציין שמדובר בצעיר יליד 17.12.82 ללא עבר פלילי, שניהל אורח חיים נורמטיבי עד לארוע, בחור שהיה מעורב בפעילויות התנדבותיות וחברתיות, בן למשפחה נורמטיבית, עמד בעת הארוע לפני גיוס ליחידה מובחרת ועבר בהצלחה הכשרה לקראת הגיוס. בשל כל אלה - התסקיר החיובי, נתוניו האישיים המצביעים על "מעידה חריגה ויוצאת דופן", סבר השופט קמא כי ראוי לתת משקל רב לשיקולי שיקום בענישה. נוכח חומרת העבירות, לא היה בית המשפט מוכן להקל עם המשיב בהתאם להמלצת שירות המבחן שהמליץ על שירות לתועלת הציבור ומתן אפשרות למשיב להתגייס, אלא גזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות ומאסר על-תנאי של 14 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת רכוש או אלימות וכן הטיל עליו לפצות את קרבן העבירה.   ראוי לציין כי שותפו של המשיב נידון בנפרד בפני אותו שופט ועניינו הסתיים זמן מה לפני משפטו של המשיב. על השותף גזר בית המשפט המחוזי 20 חודשי מאסר בפועל וכן עונש של מאסר על-תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים. כמו כן, הופעל באופן מצטבר עונש של ארבעה חודשי מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, כך שנגזר עליו לרצות, למעשה, 24 חודשים בפועל. ערעור המדינה מופנה כנגד קולת העונש שנגזר על המשיב ביחס לחומרת המעשים שבגינם הורשע, ובמיוחד כנגד הפער שבין עונשו של השותף לעבירה לבין המשיב, פער שלטענת בא-כוח המדינה גורם לסטייה בלתי מוצדקת מעקרון השוויון בענישה בין שני השותפים.   נכונה טענת המדינה כי הפער בין העונש שנגזר על המשיב לבין העונש שהוטל על שותפו הוא משמעותי . יש גם ממש בטענה כי המשיב היה מבוגר משותפו הקטין. המשיב הוא אשר יזם את ביצוע העבירה, וגייס את שותפו, בידיעה כי הוא בעל עבר פלילי ומטעם זה. נכונה אף הטענה כי יש לתת משקל לעקרון אחידות הענישה. עם זאת, חשוב להדגיש כי כל אלה לא נעלמו מעיניו של השופט אשר דן בעניינם של המשיב ושותפו. גזר הדין בעניינו של המשיב הוא ארוך ומפורט, וניכרים בו הלבטים הקשורים בהטלת עונש בנסיבות הקשות של המקרה. בין היתר, עמד השופט קמא על ההשוואה לקולא ולחומרא בין שני הנאשמים, שהיו בפניו. כעולה מנימוקיו, סבר שאף כי מדובר בנאשם מבוגר יותר בשנה ובהוגה רעיון השוד, הרי שיש להביא בחשבון כי זו מעידתו הראשונה של המשיב, שהיה עד לאותו אירוע בעל רקע חיובי במיוחד, מתנדב ופעיל חברתית. לשותפו לעבירה עבר פלילי בעבירות גניבה, הסגות גבול, תקיפות, איומים והכשלת שוטר. הוא ישב בעבר בכלא ובעת ביצוע העבירות נשוא הערעור היה אסיר ברשיון. נוכח הרקע הקשה המתואר, אף נמנע שירות המבחן מליתן המלצה ביחס אליו. מנגד, נתן שירות המבחן המלצה שיקומית ברורה וחד-משמעית בעניינו של המשיב. על יסוד הבחנות אלה קבע השופט כי יש הבדל של ממש בין שני מבצעי העבירות, והבדל זה צריך למצוא את ביטויו בעונש.   אין ספק כי העונש אשר נגזר על המשיב, הוא קל ביחס למעשה החמור שעשה. אך מלאכת גזירת העונש בנסיבותיו האישיות של המשיב אינה קלה ובית המשפט קמא ביטא את הבעייתיות הכרוכה בענישתו. המשיב צעיר חיובי, אשר בליל האירוע שתה משקה חריף, ופעל באותו לילה בהשפעת האלכוהול. התנהגותו באותו לילה היתה חמורה ואכזרית כלפי הקרבן, וניתן היה לגזור עליו עונש חמור במידה ניכרת מזה שהוטל עליו. אלא שהטלת עונש מאסר בנסיבותיו של המשיב עלולה להטות את הכף בשלב קריטי בחייו באופן שידרדר אותו מאדם נורמטיבי, שמעד ומסוגל להשתקם, ויעבירו אל העבר השני של המתרס, לחיי עבריינות. שירות המבחן הביע הערכה כי אכן ניתן להעלות את המשיב על מסלול שיקומי, וכי חרטתו כנה ומלאה, ובית המשפט המחוזי קיבל הערכה זו. אכן, עקרון אחידות הענישה הוא עקרון חשוב בגזירת הדין, אולם אין הוא בא להמיר את מכלול השיקולים המתחייבים מהאינדיבידואליזציה של הענישה. גם כאשר המעשים שביצעו שני עבריינים הם זהים, יש מקום לתת ביטוי בעונש לעבר הפלילי ולסיכויי השיקום. השוני בין שני הצעירים בנוגע לעברם הפלילי מושפע ללא ספק מרקע חייהם: האחד, שפר גורלו והוא בא ממשפחה מבוססת ותומכת, ואילו האחר, הגיע בגיל צעיר כעולה, ונתקל בקשיים בעקבותיהם שב ונכשל בעבריינות והמאמצים שנעשו לסייע לו, לא עלו יפה. אלה הם נתונים היוצרים מועקה ביום הדין. עם זאת, אין די בכך כדי להשפיע על התוצאה, ואין להתעלם ממשקלו של האינטרס האישי והציבורי, בסיכויי שיקום ובמניעת עבריינות בעתיד.   בהתחשב בכל הנתונים שהובאו ביחס למשיב אשר הכריעו את הכף בעונש שגזר השופט קמא, ובהם העובדה שמדובר במעידה ראשונה אשר עד אליה ניהל המשיב אורח חיים נורמטיבי תוך מעורבות והתנדבות בקהילה; החרטה שהביע אשר בית-המשפט קמא התרשם מכנותה; היותו ערב גיוס לצה"ל; וסיכויי השיקום הטובים, לא ראינו להתערב ולהחמיר בעונש באופן שיסכל את התחזית האופטימית שהוצגה על ידי שירות המבחן. לשלמות התמונה נציין עוד כי ערעורו של השותף עדיין תלוי ועומד לפנינו, הוא נדחה לשם בחינת התנהגותו בכלא ובחינת סיכויי הטיפול בו, ללא נקיטת עמדה בשלב זה ביחס לעונש.   אשר על כן, הערעור נדחה.   ש ו פ ט ת   השופטת ט' שטרסברג-כהן:   אני מסכימה.   ש ו פ ט ת     השופט א' ריבלין:   אני מסכים.   ש ו פ ט   לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש. משפט פלילישודערעור