פיצוי לילד שנפל מאופניים - נזקי גוף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי לילד שנפל מאופניים:   1. התובע, קטין יליד 1.7.99, הגיש תביעה זו לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונה אשר ארעה ביום 15.8.05, עת היה כבן שש וחודש. על פי הנטען באותו מועד בשעות אחר הצהרים נפל מאופנים כתוצאה מנסיעה על גבי פתח חשוף של תעלת ביוב. התאונה הנטענת ארעה לצדו של כביש 70. (להלן: "התאונה").   2. הנתבעות מכחישות את התרחשות התאונה וכן חלוקות ביניהן בשאלה באחריות איזו מהן מצוי תחזוקת המקום. כמו כ ן טוענות הנתבעות לאחריות של צדדי ג', הוריו של התובע.   3. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית הוגיעו לידי הסכמה דיונית על פיה ימנעו מחקירת המצהירים, מבלי שהדבר יהווה הסכמה לתוכן התצהירים. הצדדים סיכמו טיעוניהם על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט. מובהר כי אין מדובר בהסכמה לדיון על פי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט.   4. נסיבות התרחשותה תאונה מתוארות בתצהירו של אחיו של התובע, על פי האמור בתצהיר היה כבן 13 בעת התרחשות התאונה. הוא ביקש באותו היום ללכת יחד עם התובע לסופרמרקט. הוא רכב עם התובע על האופנים, כאשר הוא הנוהג באופניים. גם אמו של התובע מצהירה בדבר אותן נסיבות (ס' 5 לתצהירה)- "ביום 15.8.2005 בשעות אחרי הצהריים- ביקש בני ענאן, שהיה אז ב13 שנים ללכת, יחד עם אחיו, לסופרמרקט עוואד, על אופניים. ענאן נהג באופניים, ואחיו ישב יחד איתו." ניתן אם כן לקבוע כבר עתה כי התאונה ארעה שעה בה הרכיב מר ענאן, שהיה כבן 13 את התובע על אופניו, הכל בידיעת וברשות האם. האם הייתה מודעת לרכיבה יחדיו על האופניים והתירה זאת.   5. תקנות התעבורה התשכא 1961 קובעות כדלהלן- "הרכבת אנשים על אופניים [תיקון התש"ל (מס' 3)] 124. (א) הרוכב על אופניים לא ירכיב אדם, אלא אם הם עשויים לרכיבתם של אנשים במספר הרוכבים עליהם, ולא ירכב אדם על אופניים נהוגים בידי אחר אלא אם הם עשויים כאמור. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להרכיב ילד שטרם מלאו לו 8 שנים על אופניים המצויידים במושב נפרד המבטיח את שלום הילד המורכב עליהם. (ג) מי שטרם מלאו לו 14 שנה לא ירכיב אדם אחר על אופניים." כלומר, לא זו בלבד שסביר הוא כי האופניים לא היו מצויידים במתקנים הדרושים לצרוך הרכבת התובע, אלא שאחיו של התובע אשר טרם מלאו לו 14 שנים, כלל לא היה רשאי הלרכיב כל נוסע על אופניו, ובכלל זה לא היה רשאי להרכיב את התובע. משמעות הדבר היא כי בידיעתה של אמו של התובע ובאישורה הורכב התובע על האופנים בניגוד להוראות התקנות. 6. ניתן לטעון כי אכן עברו התובע אחיו ואמם על הוראות התקנות, אולם, אין לכך קשר סיבתי לנזק אשר נגרם לו. דומה בעיני כי תצהירו של האח ענן מלמד אחרת. מר ענאן מבהיר כי כתוצאה מן המכשול בדרך, בור הביוב הפתוח, נפלו שניהם מן האופנים, אולם רק התובע נפגע. "... וכתוצאה מכך נפלתי יחד עם אחי התובע מהאופניים, ואחי נפגע בכל חלקי גופו, ובפרט בפניו ורגלו הימנית." (סעיף 4 סיפא לתצהירו של מר ענאן). כלומר, הרוכב הצעיר יכול הלגן על עצמו טוב יותר מזה הצעיר יותר אשר הורכב ללא אמצעי הבטיחותה נדרשים וכאשר מרכיב אותו אחיו אשר אינו במוגר דיו. 7. לפיכך הנני קובעת כי יש הלשית על ההורים אחריות בשעור של 20% לאיורע. 8. על אף הפרת החובה החקוקה בכך שהתובע הורכב כאמרו על האופניים באותן נסיבות, אין בכך כדי לשלול את הקשר הסיבתי למפגע עצמו. שכן, אילו לא היה קיים המפגע לא הייתה מתרחשת התאונה כפי שהתרחשה. ראשית יש לקובע כי קיומו של המפגע אכן הוכח. אחיוש לה תבוע מצהיר על קיומו של המפגע והאם מצהירה בתצהירה כי למחרת יום התואנה נגשה למקום וראתה את הבור החשוף ולידו משטחי עץ שבורים. לתצהיר צורפו תמונות המאמתות זאת. (תהציר גב' שרה נאטור ס' 4). איני מוצאת כי יש ליחס משקל לעובדה כי בתעודות הרפואיות נרשם רק כי נפל מאופניו ולא נרשם קיומו של מפגע בכביש. ספק בעיני אם לשאלת סיבת הנפילה מן הואפנים יש משקל כלשהוא בשיקולים של הצוות הרפואי בבואם לטפל בתובע והאם הם מיחסים לכך חשיבות. 9. הנתבעות חלוקות כאמרו בשאלה באחריותה של מי מהן מצוי המקום בו ארעה התאונה. מטעם הנתבעת1, המועצה המקומית הוגש תצהירו של מנהל מחלקת האחזקה אשר טען כי מדובר בכביש בטיפולה של מע"צ ובאחריותה הבלעדית (ס' 3) עוד הוא מוסיף כי מע,צ אחראית על תחזוקתו וכי למועצה אין כל נגיעה אליו. לדבריו המקום אינו בתחום שיפוטה של המועצה (ס'2) אם כי הוא טוען כי "בזמנו פניתי למע"צ והתרעתי על המפגע הנטען וביקשתי שיתקנו את המכסה השבור." (ס' 4). מטעם הנתבעת 3 מע"צ, הוגש תצהירו של מנהל אזור נהריה צפת במחלקת תפעול ואחזקה. הוא טוען כי חלק זה שלה כביש מצוי בשטח שיפוט המועצה המקומית (ס' 5 סיפא) שכו מדובר בקטע דרך המצוי בין התמרורים של "שטח בנוי" (ס'6). עוד מציין המצהיר כי לא הייתה כל הודעה למע"צ על קיומו של המפגע, וכי קיימים סיריים של מע"צ העוברים בדרך כל שלושה ימים בנסיעה איטית ומאתרים מפגעים. 10. ראשית הנני קובעת כי הוכח לפני, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי מקום איורע התאונה נמצא בתחום שטח השיפוט של הנתבעת 1, המועצה המקומית. לפי התמונות מדובר במקום סמוך מאוד לפתח של חנות. המועצה המקומית מצאה לנכון הלתריע לשיטתה על המפגע, אף כי לא הובאה כל ראיה למועד ההתרעה הנטענת או למי הופנתה וכיצד בוצעה. אם טוענת המועצה כי למרותה אמרו לעיל השטח אינו בתחום שיפוטה, עליה להציג את המפות המעידות על כך. מפותא שר כאלה לא הוצגו. בין אם תחזוקת המקום מצויה באחריותה של מע"צ ובין אם לאו, המועצה המקומית אינה יכולה להשתחרר מחובת הפיקוח שיש לה על המקום. 11. כמו כן הוכח לפני במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי מע"צ אחראית על תחזוקת המקום. מע"צ הבהירה קיומם של סיירים מטעמה העוברים במקום ומאתרים מפגעים. ואף יותר מכך בסעיף 14 לתצהיר מטעמה היא מאשרת כי המפגע תוקן על ידה. "... כרגעה מקום סגור עם רשת, זאת במסגרת העבודות השוטפות של צוות היס"מ שסגר את הבור באמצעות הנחת רשת חדשה. המפגע תוקן במהלך שנת 2008 ללא כל קשר לאירוע." 12. לא כל מפגע בכביש מטיל אחריות על הרשות המקומית או מע"צ אין ביכולתם לאתר כל מפגע. אולם, במקרה זה מוצאת אני כי יש להטיל אחריות בגין אי איתורו של המפגע. העובדה היא כי עד לאיתורו ותיקונו חלפו כמה שנים. משמעות הדבר היא כי לא די בסירור הרכוב שכל שלושה ימים על מנת אלתר את הפגעים ויש צורך לנקוט בפעולות אחרות על מנת אלתר מפגעים. עוד יש לציין כי על פי תצהירי התביעה וכן על פיה תמונות שצורפו להם אזי היו חלקי עץ שהסתירו את פתח הביוב. חייבות שתי הנתבעות לדעת דבר קיומוש ל פתח ביוב ולסשים ליבן לכך כי הוא מכוסה בחתיכות עץ. יש לבחון מה קורה מתחת לכיסוי לא הולם זה. 10. נוכח כל האמרו עליל הנני קובעת את אחריות הצדדים כדלהלן- חלוקת האחריות בין הנתבעות- 20% הנתבעות 1-2, המועצה המקומית והמבטחת. 80% הנתבעת 3, מע"צ. מע"צ היגשה הודעת צד ג' נגד ההורים, אשר נושאים ב- 20% מן האחריות לאירוע. 11. גובה הנזק. התובע הופנה לבית החולים ביום התאונה 15.8.05 ואושפז למשך יומיים להשגחה. הוא סבל מכאבים ברגל ימין ואובחן שבר בכף רגל ימין. רגלו הושמה בגבס ושוחרר מבית החולים עם איסור דריכה. התובע ביקר במרפאת בית חולים לביקורת ביום 23.8.05, כי הוא דורך על כף רגל ימין ללא כאבים. ניתן להבין כי הגבס לא הוסר. אין המשך תיעוד רפואי. לטענת האם בתצהירה הגבס נותר למשך כחודש וחצי במהלכם היה במעקב בקופת החולים. אין טענה לקיומה של נכות. הנני פוסקת בגין כאב וסבל סך של 7,000 ₪. הנני פוסקת בגין הוצאות ועזרת צד ג' סך של 2,000 ₪. סך כל הנזק 9,000 ₪. 12. לאור כל האמור לעיל ישלמו הצדדים כדלהלן- הנתבעות 1-2 יחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 1,800 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 400 ₪. הנתבעת 3 תשלם לתובע סך של 7,200 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,600 ₪. צדדי ג' ישלמו לנתבעת 3, שולחת הודעת צד ג', סך של 1,800 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 400 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום לאחר הגשת הודעה בדבר הצעה להשקעת כספי קטין, ו/או חלוקת הכספים בין ההוצאות לכספי הקטין. קטיניםנזקי גוףפיצוייםאופניים