פציעה קשה עקב נפילה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה קשה עקב נפילה: 1. העובדות במהלך עבודתה כאשר ירדה במדרגות הפנימיות המובילות מקומת הכניסה לקומה התחתונה שבמשרדי המשיב, נפלה ונפגעה בקרסול רגל ימין ונקבעו לה 25% נכות לצמיתות. המשיב מבוטח ע"י "אריה" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"). 2. פסק הדין של בית משפט השלום בערכאה הדיונית נטען על-ידי המערערת, כי נפילתה במדרגות נגרמה עקב כך שרגלה נתפסה בפסי מתכת בולטים שלא היו מהודקים לשפת המדרגות כראוי, וכתוצאה מכך אירעה התאונה. השופט הנכבד (כב' השופט צבי גורפינקל) סקר בהרחבה בפסק-הדין את הראיות שהובאו לפניו לענין הגורמים לנפילה. הוא סבר כי היו סתירות בעדויות וגירסאות המערערת באשר לאופן וסיבת הנפילה והכתיר את דבריה כך: "לענייננו ההסברים של התובעת לענין ההבדלים בין הגירסאות אינם משכנעים וזאת בלשון המעטה". ואשר על כן קשה היה לו לקבוע ממצא באשר לסיבת הנפילה ומצב המדרגות. זאת ועוד, תמונות המדרגות שצולמו מעידות כי המדרגות נראות תקינות וללא מפגע כלשהו, כך גם מסרה המערערת אך ציינה כי תיקנו אותן לאחר נפילתה. אל מול עדותה העיד החוקר אשר צילם את התמונות, שבעקבות בירור שנערך נמסר לו כי במהלך התקופה שבין פציעת המערערת למועד צילום התמונות, המדרגות לא תוקנו. השופט הנכבד גם דחה את הטענה כי ניתן ללמוד מהחלפת הרצפה והדבקת שטיח חדש במדרגות כהודאה לאחריות המשיבות. זאת משום העובדה שההחלפה בוצעה כשנה וחצי לערך לאחר קרות האירוע. בנסיבות האמורות, על אף שקיימת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין המערערת למשיב, הנה לא הוכח לפניו כי האחרון הפר את חובת הזהירות הקונקרטית. "על מנת שאוכל לקבוע שהנפילה בתביעה זו הינה תוצאה של מעשה או מחדל רשלני היה על התובעת להציג גירסה מדוייקת לענין הנפילה שניתן יהיה לסמוך עליה ממצא עובדתי... לא הוכח כי הנתבעת 1 התרשלה וכי מעשה או מחדל שלה גרם לנפילתה של התובעת". (פסק-הדין, עמ' 5). 3. דיון בערעור שלפנינו מבקשת המערערת לקבוע כי היא הרימה את נטל ההוכחה שהיה מוטל עליה וכי התאונה אירעה בשל התרשלות המשיב. למותר לציין, כי בדרך כלל אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר ראתה את העדים ויכולה היתה להתרשם מהם. אכן, במקרים מתאימים רשאי בית המשפט של ערעור להתערב בממצאים, אם מתברר שהערכאה הדיונית התעלמה מראיות שבאו בפניה, או שלא נתנה להן את המשקל הראוי, וכן אם ניתן לקבוע שראיה ששימשה ביסוס לקביעת ממצאים אינה ראויה לאמון מנימוקים מבוררים העולים מחומר הראיות (ע"א 36/99 יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל (לא פורסם)). אלא שבחינת מכלול הראיות אשר באו בפני בית המשפט המחוזי במקרה דנן איננה מצדיקה התערבות בממצאים של בית משפט השלום. נראה כי המערערת לא פרשה תשתית עובדתית מספיקה להוכחת טענותיה. היא לא הביאה חוות דעת מומחה לעניין אי תקינות המדרגות; נמנעה מהעדת עובדים אחרים אשר לטענתה נפלו באותו מקום; נמנעה מהעדת המזכירה אשר לטענתה אמרה לה שתשנה את מה שכתבה בהודעה לביטוח לאומי באופן שלא יוזכרו בה פסי המתכת; נמנעה מהעדת עדי ראיה לתאונה. הימנעות שכזו עלולה להקים נגד המערערת הנחה לכאורית, כי היא חששה מפני העדתם וחשיפתם לחקירה של העדים הרלוונטיים (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 658-659 ; ע"א 4391/94 טייק נ' קורן (לא פורסם), י' קדמי על הראיות (כרך ג, תשנ"ט), עמ' 1400-1391). אכן, המערערת העידה את גב' אביב, מי שהייתה עובדת של המשיב בעת הרלוונטית. לדברי העדה, היא עצמה נפלה באותו מקום בו נפלה המערערת מספר פעמים, כתוצאה מהיתפסות רגלה בפסי המתכת, כמו עובדים רבים אחרים. יחד עם זאת, גב' אביב לא הייתה עדה לנסיבות האירוע בה נפצעה המערערת, ולכן אין בעדותה להוסיף בעניין זה. המערערת טענה כי נתקלה בחומת סירוב בבקשה להביא לעדות עובדים נוספים, בשל חרדתם למקום עבודתם (יצויין כי גב' אביב כבר איננה עובדת של המשיב, ולכן לא חששה להעיד). טענה זו יכולה, לכל היותר, להוות הסבר סביר שיש בו כדי לנטרל את החזקה הנוצרת על ידי אי העדת עובדים אחרים שנפלו, ולהוות עובדה ניטראלית שאין לזקפה לחובתו או לטובתו של אף אחד מהצדדים (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595). כמו כן, נמנעה המערערת מהצגת התמונות של המפגע שלטענתה היו בידה. לא זו אף זו: המערערת אישרה בתמונות שהוצגו בפניה כי המדרגות תקינות. בית המשפט קיבל את עדות החוקר שצילם את התמונות, לפיה התמונות צולמו טרם תיקון המדרגות. לעניין תיקון המדרגות נוסיף, כי פרק הזמן (כשנה וחצי) שעבר בין קרות התאונה לתיקון, לא יכול להעיד על קשר ישיר בין הנפילה לתיקון, ומכאן שאין בעצם התיקון כדי לסייע למערערת בהוכחת רשלנותו של המשיב. גם בעניין הודעת המערערת לחוקר מטעם המשיבה וההסברים שנתנה המערערת להבדלים שבין הגרסאות שבהודעה לעומת כתבי הטענות, אין מקום להתערב. "קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה הראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו הייתה היא פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995), עמ' 857-856). לקביעת השופט הנכבד, לפיה אין הסברי המערערת משכנעים, יש יסוד בחומר הראיות, ואין להתערב בה. כלל הוא, כי "בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו, יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת" (ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני, פ"ד כז (1) 741, י' קדמי על הראיות (כרך ג, תשנ"ט), עמ' 1276). עינינו הרואות, כי המערערת לא הניחה תשתית כזו. בסופו של דבר אין אחריות מוחלטת על המשיבה למנוע כל החלקה וכל מעידה שהיא. הדברים אמורים בסיכון רגיל ובתופעה שכיחה ולא במכשול או בסיכון מיוחד (השווה ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3) 345; ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם פ"ד לח(1) 72; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113; ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת השקם בע"מ פ"ד יט(1) 30). אכן, המערערת לא היתה חייבת לתאר או לקבוע בוודאות את סיבת נפילתה, כשהיא מצויה בטראומה שלאחר נפילה, אולם בכך אין די כדי להסיר מעליה את הנטל להוכיח במקרה מעין זה את רשלנות המשיבה. נטל זה ניתן להרימו על-ידי ראיות ועל ידי חוות דעת של מומחה לבטיחות הבודק את המקום זמן קצר לאחר האירוע. מן המקובץ עולה, כי דין הערעור להידחות. בנסיבות הענין לא ראינו ליתן צו להוצאות. נפילה