בית המשפט ציין כי אזרח פשוט לא צריך להביא ראיות שיצביעו על הדרכים לפיצוח הקוד הסודי של כרטיס האשראי, כשהדרכים הנ"ל נעשות יותר ויותר מתוחכמות, ועצם אי ידיעת הנתבעת על דרכים אלו לא שוללת את האפשרות שישנה דרך כזו שהנתבעת טרם יודעת עליה קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הונאות בכרטיסי אשראי - קוד סודי: כללי בפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בסדר דין מהיר. התביעה העיקרית הוגשה תחילה כתובענה בסדר דין קצוב ומשהתקבלה ההתנגדות, הועברה להליך של סדר דין מהיר. עם זאת, בניגוד להחלטת הרשמת (כתוארה דאז) לא הוגש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר ולא הוגש כתב הגנה לה. בדיון שהתקיים ביום 03.04.2012, הודיעו ב"כ הצדדים כי נותנים הסכמתם להפיכת התובענה שהוגשה כתובענה בסדר דין קצוב לתובענה בסדר דין מהיר ו אילו התצהיר שהוגש בהתנגדות לה - ישמש ככתב הגנה לכתב התביעה. באותו הדיון הודיעו הצדדים, כי הינם מוותרים על מגבלת הזמנים במתן פסק-דין כפי הוראות התקנות בסדר דין מהיר. טיעוני הצדדים בתמצית: בכתב התביעה העיקרי עתרה התובעת - חברת ישראכרט (להלן: "ישראכרט") לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 10,601 ₪ בגין עסקאות שבוצעו בין התאריכים 15.08.2010 ל - 05.07.2010 באמצעות כרטיס האשראי מסוג לייף סטייל שהונפק לה על ידי חברת האשראי (להלן: "כרטיס האשראי"). בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת ביקשה לחייב את חשבונה בבנק דיסקונט לחשבון מספר 8544. דא עקא, מתצהיר ההתנגדות, כמו גם מהתביעה הנגדית, עולה כי התובעת בכתב תביעתה העלימה פרטים מהותיים ולא גוללה את כל השתלשלות האירועים כהווייתם. התמונה העולה מתיאור העובדות עליהם הצהירה הנתבעת - ואשר אינן מוכחשות - הינן כדלקמן: ביום 23.11.2009 אכן הזמינה הנתבעת את כרטיס האשראי מחברת ישראכרט. הנתבעת החלה לבצע רכישות באמצעותו מחודש 2/10. אלא מאי? עד לחודש 7/10 חוייב בגינן חשבונו של אחר (בעל החשבון שמספרו 8544 ) המתנהל אף הוא באותו סניף בנק בו מתנהל חשבונה. (להלן:"החשבון השגוי") הצדדים חלוקים בדבר אשמו של הצד השני במשגה זה (ועל כך בהמשך) ובאפשרות לאיתור המשגה מבעוד מועד, ואולם אין חולק כי במועד הטיפול בבקשת ההצטרפות של הנתבעת, נקלט מספר חשבון שגוי זה - שאינו של הנתבעת - וכי כל החיובים בוצעו בחשבונו של האחר. משהובררה הטעות -נחסם כרטיס האשראי ונתבעת נדרשה לפרוע את החוב אשר שוויו נכון ל - 06.07.2010 עמד על סך 29,532 ₪. הנתבעת נטלה הלוואה בסכום זה והוא הועבר בסופו של יום במלואו לחשבונה של ישראכרט ביום 11.08.2010. 7. לטענת התובעת, נותרה הנתבעת חייבת סך נוסף של 10,258.64 ₪ (קרן) בגין עסקאות שבוצעו קודם חסימת הכרטיס ובגין עסקאות בתשלומים שטרם נפרעו בסכום כולל של 10,511 ₪. 8. הנתבעת לא זו בלבד שהכחישה מכל וכל טענת התובעת בדבר יתרת החוב, אלא שלטענתה, התובעת היא זו אשר נותרה חייבת לה, משגבתה הימנה סכומי יתר עבור משיכת מזומנים אשר לא בוצעו כלל על ידה. לטענתה, הכרטיס שהיה ברשותה לא איפשר משיכת מזומנים, היא לא הזמינה כרטיס שכזה ומכל מקום לא קיבלה מעולם את הקוד הסודי שבאמצעותו ניתן לבצע משיכות באמצעות הכרטיס. משמודה היא כי סכום עסקאות הרכישה בפועל אשר בוצעו על ידה באמצעות הכרטיס מגיע לסך של 10,511 ₪, לפיכך עותרת היא להשבת הסך של 19,021 ₪ אשר שילמה ביתר לאחר העברת כספי ההלוואה (29,532 ₪). . 9. עוד לטענתה, סכום החיובים עבור החודשים מרץ, אפריל, מאי ויוני עמד על הסך של 6,2986.10 ₪. סכום זה נפרס על ידי ישראכרט בשישה תשלומים שווים ורציפים של 1,049.65 ₪ כל אחד (סווגו תחת הכינוי "שונות"). ואולם, במסגרת פירוט החיובים עבור חודשים 7/10 עד 9/10 נכללו תשלומים אלה פעם במסגרת החיוב עבור החודשים הללו וסווגו תחת הכותרת "שונות" "תיקון - תיקון", ללא ציון מספר שובר הרכישה בצידו. אי-לכך, עתרה היא לחיוב ישראכרט בהשבת הסך של 6,289.10 אשר נגבה ממנה ביתר. 10. הנתבעת מנגד (ישראכרט) מכחישה מכל וכל את טענתה בדבר אי קבלת קוד סודי. לטענתה, לא זו בלבד כי פנתה אליה וקיבלה את הקוד הסודי אלא שלא ניתן אף לבצע משיכת מזומנים ללא הקוד הסודי. לטענתה, משהקוד נמסר לבעל הכרטיס בלבד, במעטפה סגורה, הרי שלא ניתן בשום אופן "לפצח" את הקוד הסודי מתוך כרטיס האשראי גופו (אלא במקרים נדירים מאד הנעשים בדרך כלל ביחס ל"קבוצת לקוחות" המשתמשים באותו מכשיר בנקט עליה לא נמנית הנתבעת). לטענתה, הנתבעת ביצעה משיכת מזומנים בסך כולל של 23,234 ₪. 11. באשר לחיוב השגוי של 6,298 ₪ בגין העסקאות שבוצעו בחודשים מרץ - יוני 2010, הרי שסכום זה הועבר בחזרה לחשבון השגוי לאחר שהובררה הטעות כך שלמעשה קיבלה חברת ישראכרט רק 23,234 ₪ מתוך ה - 29,532 ₪. 12. מטעם התובעת - חברת ישראכרט - העידו מר משה אליהו, מנהל מחלקת בקרה ודיווח בישראכרט ומר נרקיס סטיבון - חוקר פרטי. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת עצמה ללא עדים חיצוניים. דיון והכרעה: 13. רוב עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת ולמעשה המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה: האם רשאית התובעת לחייב את הנתבעת בגין משיכת המזטמנים שנעשו לטענתה באמצעות כרטיס האשראי כאשר הנתבעת מנגד מכחישה קבלת קוד הצופן? המקור הנורמטיבי: 14. סעיף 3 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו - 1986, שכותרתו "תוקף החיובים" קובע לאמור: "(א) חיוביו של לקוח לפי חוזה כרטיס חיוב ייכנסו לתוקפם עם קבלה לידיו של כרטיס החיוב. (ב) היה השימוש בכרטיס חיוב כרוך בשימוש בצופן, ייכנסו חיוביו של הלקוח לתוקף לאחר שקיבל גם את הצופן. (ג) נטל ההוכחה שהלקוח קיבל את כרטיס החיוב ואת הצופן הוא על המנפיק". (ההדגשה הוספה - א.ר) האם התובעת עמדה בנטל זה? 15. לראשונה, הועלתה הטענה בדבר פניית הנתבעת פנתה אל ישראכרט ביום 18.03.2010 בבקשה שיישלח אליה הקוד הסודי, רק ביום הדיון אשר נקבע לישיבת הוכחות ובפתחה של הישיבה. זכרה של טענה זו לא הובא באף אחד מכתבי בי-דין, עובר לכן. ברם, אף כי הוסיף וטען נציג התובעת כי הפנייה תועדה במערכת וכי קיים תיעוד בדבר משלוח הקוד הסודי ( אף בפעם שנייה), כמו גם רישום בכתב יד של פקידה אשר רשמה שהנתבעת מבקשת לשגר אליה את הקוד הסודי "כמה שיותר מהר" (עמ' 3 לפרוטוקול ,שו' 9 - 5), הרי שלא טרח הוא לתמוך אף אחת מטענות אלו בראיויה כלשהי. הלכה ידועה היא כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיה בעלת משקל המצויה בשליטתו תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא, היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ר' לעניין זה ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון ואח', פ"ד מט (1) 450 וכן ר' י. קדמי "על הראיות" - חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"א - 1991). 16. אין בעצם חתימת הנתבעת על גבי טופס "גילוי נאות" אשר צורף לטופס ההזמנה (סומן כנספח א' לכתב התביעה) ובו צויין כי השימוש בכרטיס מאפשר משיכת מזומנים -כדי להוות ראיה מספקת. ראשית - ספק אם יש בכך כשלעצמו כדי לספק את הנטל הדרוש על פי החיקוק דלעיל. יתר על כן, בחקירתו בביהמ"ש, הודה נציג הנתבעת כי הטופס הנ"ל איננו הטופס המקורי עליו חתמה הנתבעת. וכדבריו: "הטופס בסופר פארם מגיע אלינו למשרדים, מקלידים את זה במערכות, ואז יוצא הטופס הממוכן עם השליח ועם הכרטיס ואז הוא מחתים אותה כשהוא פוגש אותה". (עמ' 7 שו' 12 - 10) לשאלה היכן נמצא הטופס המקורי להזמנת הכרטיס, השיב: "אצלנו" (שם, בשו' 19 - 18). מיותר לציין כי הטופס המקורי אף הוא לא הוצג כראיה. באשר לתהליך מסירת הקוד, העיד הוא כהאי לישנא: "את הכרטיס הבנקאי אנו שולחים ללקוח והוא חותם על הכרטיס שהוא קיבל אותו ואת הקוד הסודי אנו שולחים בדואר רגיל לאחר מכן". (עמ' 3, שו' 3 - 2) (ההדגשה הוספה - א.ר) משמע: אין במסמך זה לא רק כדי להעיד על הזמנת כרטיס עם אפשרות למשיכת מזומנים, הרי שבוודאי ובוודאי שאין בו כדי להוכיח מניה וביה את קבלת הצופן. כאמור תיעוד שליחת/קבלת הקוד לא הוגש. אי-לכך, הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כי שהנתבעת קיבלה את הצופן- כדרישת המחוקק- ודי בנימוק זה כדי לדחות על הסף את טענות התובעת. 17. לא אעשה את מלאכתי קלה ואתייחס אף ליתר הטענות של התובעת: טענתה המרכזית של התובעת הינה כאמור כי לא ניתן לעשות שימוש בכרטיס האשראי לצורך משיכת מזומנים ללא ידיעת הקוד הסודי כאשר הסיכוי לפענוחו הינו מזערי. אינני מקבלת טענה זו; ראשית - אין המדובר בעדות מומחה אלא בעדות התובעת בלבד. יתר על כן, המחברים א. ברק וע. פרידמן בספרם "כרטיסי חיוב" מציינים כי: "אירעו מקרים שבהם חדרו נוכלים מתוחכמים למערכות המחשוב של חברות האשראי השונות, דלו מהן אינפורמציה הנוגעת לכרטיסי חיוב המצויים בתפוצה, ובדרך זו שכפלו כרטיסי חיוב "תואמים" ורכשו באמצעותם סחורות אצל ספקים שונים. ישנה טכניקה לחדור למחשבי האשראי בישראל. באמצעות החדירה למחשבי האשראי פוצחו הסימנים (קודים) המוטבעים על הפס המגנטי של כרטיס החיוב". אמנם, אין בפניי כל ראיה כי אכן בוצעה חדירה למחשב ואולם לענין זה, יפים דבריו של כב' השופט ד"ר קובי ורדי בת"א (ת"א) 37531/99 כהן יצחק נ' ישראכרט בע"מ : "אזרח פשוט לא צריך להביא ראיות שיצביעו על הדרכים לפיצוח הקוד הסודי, כשהדרכים הנ"ל נעשות יותר ויותר מתוחכמות, ועצם אי ידיעת הנתבעת על דרכים אלו לא שוללת את האפשרות שישנה דרך כזו שהנתבעת טרם יודעת עליה". בהערת אגב, ייאמר כי יש ומקור התקלה הוא באותה "הצלבה" הנטענת בסעיף 22 לתצהיר הנתבעת ש בו הצהירה כי לשאלתה מדוע לא חויב חשבונה עד אותה עת, השיבה נציגת ישראכארט כי "זה קורה כאשר מנפקים אותו כרטיס ל - 2 אנשים שונים". יש ואולי ניתן למצוא תימוכין לכך אף בעדות נציג הנתבעת אשר העיד כי "היתה טענה של שני כרטיסים. זה כרטיס אחד". (עמ' 6, שו' 27). תהא אשר תהא הסיבה-לכך כיוון ביהמ"ש בתא"מ (ת"א) 55718-10-10 כרטיסי אשראי לישראכרט בע"מ נ' דוד קלנטרוב - אליו היפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו - באומרו: "מסמכי אישור קבלת כרטיס האשראי הינם חיוניים לצורך החלת האחריות בגין חיובי הכרטיס שכן באמצעות מסמכים אלו מוודאה חברת האשראי שהכרטיס נמסר למחזיקו והוא זה שיחייב אותו, באמצעות הצגתו. על כן קבע המחוקק בחוק את התנאים לכניסה לתוקף של החיובים וציין בחוק באופן מפורש את נטל ההוכחה. לא ניתן להסתמך על החזקה הכללית שהובהרה על ידי עד התובעת כי רק בעל הכרטיס יכול לקבלו פיזית, שכן תקלות קורות ואין להוציא מכלל אפשרות כי בעניין קבלת הכרטיס נעשה מעשה הונאה על ידי מאן דהוא מטעם החברה". 18. אוסיף ואומר כי אף לא מצאתי כל ראיה בעדות החוקר. מקריאת תמליל ההקלטה, לא עולה הימנו דבר התומך בטענות ישראכרט לפיו העיד בפניו בעל העסק שמעסקו בוצעו המשיכות במזומן -כי אכן ראה את הנתבעת מושכת מהבנקט כספים באמצעות כרטיס זה, דווקא. ודוק: מטופס בקשה להצטרפות (נספח א') עולה מפורשות כי לדברי הנתבעת יש בבעלותה כרטיס אשראי מסוג ויזה כ.א.ל. אף החוקר העיד כי לא שמע את בעל העסק כאומר כי המדובר באותו כרטיס "באופן מוחלט" (עמ' 4, שו' 31 - 30). ככל שהבין החוקר אחרת - הרי שלא היתה כל מניעה מלהביאו לעדות או למצער, לדרוש את העתקי הצילומים מהמצלמות המוצבות במקום משעה, שבעל העסק הודה כי אלו אכן מוצבות שם. הימנעות זאת כאמור, אף היא פועלת לחובתם. 19. לעומת כל אלה, לא מצאתי כי נ עדותה של הנתבעת-נסתרה. 20. לסיכום, הנני קובעת איפוא כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת ביצעה משיכת מזומנים באמצעות כרטיס האשראי. משכך, ומשעה שמודה התובעת כי קיבלה לידיה את הסך של 29,532 ₪ (סעיף 32 לכתב הגנתה בתובענה שכנגד), כאשר סכום המשיכות במזומן הועמד על הסך של 23,234 ₪, לפיכך, נדחית בזאת עתירתה לחיוב הנתבעת ביתרת החוב הנטענת. 21. מאותם נימוקים, מתקבלת איפוא עתירתה הנגדית של התובעת שכנגד להשבת הכספים שנגבו ביתר משעה שהתובעת מודה כי סכום הרכישות עמד על הסך של 10,511 ₪ (ר' סעיף 3 לסיכומיה). אי-לכך, זכאית היא איפוא להשבת ההפרש שנגבה ביתר בסך של 19,021 ₪. משמודה הנתבעת שכנגד , בכתב הגנתה כאמור, כי מלוא הסכום של 29,532 ₪ הועבר לידיה על ידי הבנק, ומשעה שמודה היא כי אכן בוצע חיוב כפול של הסך של 6,298.10 ₪ (ר' סעיף 5 לסיכומיה, ועדות נציג הנתבעת בעמ' 3 לפרוט', שו' 10), הרי שלא מצאתי להידרש לטענתה כי הסך הנ"ל הוחזר אל החשבון השגוי. טענתה זו אף עומדת בניגוד לעדות נציגה בדיון שהתקיים ביום 03.04.2012, שעה שהצהיר כי זוכה חשבונה של התובעת שכנגד בסכום הנ"ל(שם, ושם) ואף בניגוד להסכמה הדיונית שהועלתה על ידי ב"כ הצדדים בדיון (עמ' 5, שו' 30 - 28, עמ' 6 שו' 2 - 1). אי-לכך, על הנתבעת שכנגד להשיב לידי התובעת שכנגד את מלוא סכום החיוב ביתר שישולם לידיה. 22. באשר לחיוב בגין עגמת הנפש - מקור רישום החשבון השגוי על גבי טופס ההצטרפות לא הוברר דיו, משנמנעה הנתבעת שכנגדכאמור, מלהגיש את טופס ההצטרפות המקורי ו/או מהבאת אותה נציגה מהסופר פארם לעדות . כך או כך, לא נסתרה עדותה של התובעת שכנגד כי נעשו על ידה מאמצים רבים לבירור פשר אי-החיוב בחשבונה. לא מקובלת עליי הטענה שהועלתה בסיכומי ב"כ הנתבעת שכנגד, כי היה עליה להבין פשר השגגה מתוך קריאת דפי החיוב שנשלחו אליה ושבהם צויין מס' החשבון ממנו בוצעו החיובים. אין לדעת מתי קיבלה התובעת שכנגד את דפי החשבון ,האם כלל הבחינה בכך ומכל מקום, לא נחקרה היא כלל בנקודה זו, ולא נשאלה ולו שאלה אחת בנדון. יובהר כי משעה שהודה נציג הנתבעת שכנגד כי "פניותיה של הנתבעת(קרי: התובעת שכנגד) מתועדות" (עמ' 3, שו' 8), הרי שלא היתה כל מניעה מלהמציא את דפי התיעוד של כל שיחותיה על מנת לקעקע אמינותה בדבר הבירור הנטען. נכון אמנם שעל התובעת שכנגד היה להוכיח את טענתה זו, ואולם כאשר המידע הרלוונטי מצוי בשליטתו של הנתבע, ייטה ביהמ"ש להסתפק בכמות ראיות קטנה יותר של התובע, מאשר במקרים שבהם המידע מצוי בידיעתו של התובע (ר' ד"נ 28/84 זיידן נ' מומחד עלי ע'דיר, פ"ד מה (4) 665). אין המדובר בהעברת נטל הראיות אלא ב"כימות ראיות להוכחת עילת התביעה", וזאת כאשר המידע לגביה מצוי בידיעתו המיוחדת של בעל הדין .במאזן השליטה על הראיות בנדון, ברורה עליונותה של הנתבעת שכנגד ביחס לשליטתה במסמכים הנוגעים בעניין בשים לב להודאתה בדבר הקלטת השיחות עמה. לנוכח האמור, ומשאין חולק כי התובעת שכנגד נאלצה אכן ליטול הלוואה בתנאי ריבית לצורך פרעון החיוב - ובשים לב לטרחה הרבה ולעגמת הנפש שנגרמה לה בגין כל אלה, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת שכנגד בגין רכיב זה, אם כי בסכום המשקף לטעמי את הנזק הנטען, והמוערך על ידי בסך של 2,000 ₪. 23. אשר על כן, ולאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת שכנגד - חברת ישראכרט- לשלם לתובעת שכנגד סך של 21,021 ₪, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התובענה ועד לתשלום המלא בפועל. בתוך כך, מצאתי להורות עך דחיית התובענה העיקרית. בנוסף, תישא הנתבעת שכנגד בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪. סודיותאשראיכרטיס חיוב (אשראי)הונאה