קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת נכות מעבודה לאדם שנפטר: סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוקין המערערת היא אלמנתו של המנוח ז"ל. המנוח נפגע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. השאלה העיקרית הניצבת בפנינו בגינה ניתנה רשות ערעור על ידי השופט יגאל פליטמן (בר"ע 1504/01) היא השאלה האם הועדה הרפואית לעררים הדנה בנפגעי תאונות עבודה שקלה כראוי את אלמנט הגיל כאשר דנה ביישום תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ה'תשט"ז-1956. מאחר והמנוח נפטר, הרי על מנת לברר שאלה זו עלינו לעבור את המשוכה של סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], ה'תשנ"ה-1995. סעיף זה קובע: 308. חוב של גמלה הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על אף הוראות סעיף 303(ג). הן סעיף 308 והן סעיף 303 נמצאים בסימן ב' לחוק הביטוח הלאומי שעניינו: ייעוד הגמלה. סעיף 303 לחוק חוק הביטוח הלאומי קובע: 303. מניעת העברת זכות לגמלה (א) זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך. (ב) הוראת סעיף קטן (א) תחול גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או בנק הדואר, במשך שלושים ימים מיום ששולמה;ואולם רשאי הבנק או בנק הדואר, לפי הענין, לנכות מהגמלה כל סכום שנתנו לזבאי לגמלה על חשבון הגמלה. (ג) זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה. סעיף 308 אם כן הוא חריג המאפשר תשלום הגמלה לשאירים כאשר זו הגיעה לזכאי שנפטר בטרם גבה אותה. וכדין כך. אם תמצא הועדה הרפואית לעררים שאכן המנוח היה זכאי לתוספת גימלה לפי תקנה 15 הנ"ל, הרי שזכותו זו היתה קיימת בעת שהועדה דנה בעניינו ואך מתוך טעות לא קבעה הועדה כי הוא זכאי לתוספת. אשר על כן מדובר בחלק גמלה שהמנוח היה זכאי לה, והוא נפטר מבלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו. מדובר בזכות לגמלה שהיתה קיימת בעת פטירת המבוטח ומתוך שיקול מוטעה לא נפסקה למנוח (ראה עבל 46/98 דינה אילן ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה,524). האם בדקה הועדה הרפואית לעררים את כל יסודות תקנה 15 תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ה'תשט"ז-1956 מסמיכה את הועדה הרפואית לעררים הדנה בנפגעי עבודה לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה מזו לה זכאי הנפגע על פי הליקוי שלקה בו: 15. סטיות (א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב), בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ... מפרוטוקול הדיון בועדה הרפואית לעררים עולה כי עו"ד צדוק, אשר ייצג בפניה את המנוח, ציין כי ועדת הרשות דנה בעניינו של המנוח בהנחה שהוא עצמאי. הוא אכן היה עצמאי אך גם שכיר. כעצמאי הוא היה בעל חנות נעליים וחנותו עמדה בעת הדיון בועדה בפני סגירה. מעבודתו כשכיר פוטר המנוח בעת הדיון בועדה. עו"ד צדוק ציין בפני הועדה כי "בגילו יתקשה להסתדר בשוק העבודה או לבצע הסבת מקצוע". בעת הדיון היה המנוח כבן ששים. הועדה ציינה כי לדעתה המנוח יכול להמשיך במקצועו. הועדה לא התייחסה לעניין הגיל. מאחר והמנוח עמד בפני סגירת חנותו בה עסק כעצמאי ופוטר מעבודתו כשכיר, היה עליו לעשות למציאת עבודה חדשה. הועדה לא לקחה בחשבון את גילו לעניין חיפוש עבודה חדשה. אין בעובדה שהועדה ציינה שהמנוח יכול להמשיך במקצועו, כדי לצאת ידי חובת הועדה לקחת בחשבון את אלמנט הגיל. הערעור מתקבל. עניינו של המנוח מוחזר לועדה הרפואית לעררים אשר תדון בשאלת השפעת גילו של המנוח בתקופה הרלוונטית על סיכויו לשוב למעגל העבודה. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.3,500 ₪ תוך 30 יום. קצבת נכותנכות מעבודהנכות