קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוש שוהה בלתי חוקי נשוי לישראלית: א. מהו ת העתירה זו עתירה שלא לגרש את העותר מחוץ לגבולות מדינת ישראל, מאחר והוא נשוי לעותרת. ב. עובדות רלבנטיות העותר נכנס לישראל בתאריך 8.7.1999 באשרת תייר אשר תוקפה פג ביום 8.10.1999. מאז שוהה העותר מס. 1 שלא כדין במדינה. ביום 15.1.2004 הושם העותר במשמורת. בשימוע שנערך לו טען כי יש לו חברה ישראלית אשר אינו חי איתה ואף לא נישא לה בשל היותו נוצרי מאמין. הוא הצהיר על רצונו להישאר בארץ וסירב לחתום על צווי משמורת והרחקה. ביום 19.1.2004 הובא העותר בשנית בפני בית הדין למשמורת וטען כי נישא לאשתו הישראלית לפני: "לא הרבה זמן". הוא הכחיש שטען בפעם הראשונה שאינם גרים ביחד. בית הדין לא השתכנע שהעותר יעזוב את הארץ במידה וישוחרר, ומאחר והמדובר בעותר בלתי חוקי שאינו נשוי, הורה על הרחקתו ועל השארתו במשמורת עד להרחקה. בתאריך 23.1.2004 נישאו העותרים זה לזו ביוגוסלביה במעמד צד אחד. עפ"י תצהירה של העותרת, שלא התייצבה לדיון בעתירה, (העותר לא הובא בשעה היעודה אלא לאחר כשעה מסיום הדיון בעתירה) היא הכירה את העותר עוד בעיר מגוריה, הכרות מילדות. נישאה לאדם אחר, התגרשה ממנו ועלתה ארצה. והביאה עמה לאחר מכן את בתה. עפ"י האמור בתצהירה העליה ארצה היתה מתואמת עם העותר שהגיע כ - 3 חודשים לפניה. בתצהיר שצורף לבקשה המתוקנת, לא נאמר מתי בני הזוג התחילו לגור ביחד. על כל פנים בשנת 2002 נולד לעותרת ילד נוסף, שלא מקשריה עם העותר. באותו שלב הרגישה שבן זוגה - העותר - אוהב אותה, דואג לילדים (צורפו תמונות משפחתיות) והם החליטו להסדיר את יחסיהם. בתשובה לשאלת בית המשפט מדוע הסדר היחסים נעשה רק לאחר שהוצא צו גירוש כנגד העותר, השיבה ב"כ העותרים כי המדובר במשפחה מטופלת בילדים, קשת יום, שלא היה לה כסף למטרה זו לעמדת המשיבה המדובר בנישואין פיקטיביים, ועל כל פנים היא מעונינת לבדוק את כנות הנישואין והקשר שבין הצדדים, ולמטרה זו היא גורסת שהעותר צריך להיות מורחק לחו"ל, להגיש ממקום מושבו בקשה לאיחוד משפחות, אז תיבחן הבקשה באמות מידה קלות יותר לצורך אפשרות חזרה לישראל, והפרוצדורה של בדיקת הקשר הכן, - תהיה לאחר מכן במידה והעותר יקבל אשרת שהיה. ג. המצב המשפטי הד י ן בבג"צ.3648/97 ישראל סטקמה נ' שר הפנים( פ"ד נג(2) 728) נקבע: מדינת ישראל מכירה בזכותו של האזרח לבור לו בן זוג כרצונו ולהקים עימו משפחה בישראל. ישראל מחוייבת להגנה על התא המשפחתי מכוחן של אמנות בין-לאומיות...והגם שאמנות אלו אינן מחייבות מדיניות זו או אחרת בנושא של איחוד משפחות, הכירה ישראל ומכירה היא - בחובתה לספק הגנה לתא המשפחתי גם עם דרך של מתן היתרים לאיחוד משפחות. כך סיפחה עצמה ישראל לנאורות שבמדינות אותן מדינות המכירות...בכותם של בני משפחה לחיות בצוותא חדא בטריטוריה שיבחרו בה...". בבג"צ 1926/99 יורי פילגוק ואח' נ' מדינת ישראל (תק-על 99(2) 835) הודגש- לא הוכח לבית המשפט, שיחסי האהבה והחיים המשותפים הניבו נישואין. בבג"צ 3439/01 אפריימוב נ' משרד הפנים (צורף כנספח ו' לתגובה), לאחר שבני זוג נישאו לאחר הוצאת צו הרחקה, קבע בית המשפט: "העותרת לא הצביעה על עילה להתערבותנו. עצם העובדה שהיא ערכה הסכם נישואין עם העותר הראשון לאחר שניתן נגדה צו גירוש - אומרת דרשני. אנו דוחים את העתירה הואיל ולא ראינו להתערב בשיקול דעתו המינהלי של המשיב". ישום הדין לעניננו הרוח הנושבת מהלכות בית המשפט העליון היא שבמידה ומוגשת בקשה לנישואין וגם או בני זוג שאחד מהם אינו ישראלי נישא לבחירת ליבו הישראלית לאחר שהוצא צו הרחקה כנגד שוהה בלתי חוקי, - אין בכך סיבה טובה בדר"כ למנוע את הגירוש, כנראה מחמת החשש שהנישואין נעשו "שלא לשמה" או "שלא לשמו". שיקול זה, נראה ראוי במקרה שלפנינו, במיוחד לאור העובדה שהמדובר בצדדים שהכירו איש את רעהו מילדות. הדבר לא מנע מהעותרת להינשא לאחר; לבוא ארצה, ללדת את ילדו של אדם אחר; ועפ"י טיעוני באת כחה מה שגרם לעותר, להתבטא שהוא אינו חי עמה , זןו העובדה שהיא מקבלת קצבה כאם חד הורית. במילים אחרות : נראה ששני העותרים, שלהם בשלב זה אינטרסים משותפים, פועלים לפיהם תוך כדי אי אמירת האמת. לכן ההחלטה המינהלית שמעונינת לבדוק את כנות הקשר האחרון שנוצר ביניהם, כשהעותר מורחק מישראל-, הינה סבירה. במידה והעותר יהיה אכן מעונין להמשיך את הקשר הזה, כי אז יוכל להגיש בקשה לאיחוד משפחות, בהיותו מחוץ למדינה. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומאשרת את צו ההרחקה. משרד הפניםשוהה בלתי חוקי