תאונה בכביש אשדוד יבנה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בכביש אשדוד יבנה: עניינה של תובענה זו בתאונת דרכים שארעה ביום 11/11/01, בכביש אשדוד יבנה, בין רכב פרטי מסוג סובארו בו נהגה התובעת (הנתבעת שכנגד - שתקרא להלן: "התובעת") לרכב מסוג מאזדה בו נהגה הנתבעת (התובעת שכנגד מס' 1 - שתקרא להלן: "הנתבעת"). התאונה ארעה בכביש יבנה סמוך למחלף יבנה, כאשר התובעת והנתבעת נסעו לכיוון דרום. הכביש בו ארעה התאונה מחולק לשני מסלולים באמצעות מעקה בטיחות. מסלול הנסיעה בו נסעו התובעת והנתבעת מחולק לשני נתיבים המופרדים בקו הפרדה בלתי רציף. התובעת טוענת כי נסעה בנתיב הימני, כאשר לפניה משאית וכלי רכב נוספים. התובעת החלה לעקוף את המשאית וכלי הרכב שנסעו לפניה לדבריה באטיות בנתיב הימני. לדבריה, לאחר שהספיקה להתיישר והמשיכה בנסיעה פגע בה לפתע הרכב בו נהגה הנתבעת מאחור, עקב אי שמירת מרחק מצד הנתבעת. לעומת טענה זו טוענת הנתבעת כי נסעה בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים וכי האחריות לתאונה רובצת על התובעת, משום שהתובעת סטתה לפתע מן הנתיב הימני, עקפה אותה מימין וגרמה לה לבלום תוך הסטת הרכב לשמאל לכיוון מעקה הבטיחות, אלא שבשל הסטיה הפתאומית מצד התובעת התנגשו בנתיב השמאלי שני כלי הרכב, באופן שפינה קדמית ימנית של רכב הנתבעת פגעה בפינה שמאלית אחורית של רכב התובעת. בתמיכה לטענותיה העידה מטעם הנתבעת אימה בעלת הרכב (התובעת שכנגד 2), עדות שתוכנה תמך בגרסת הנתבעת. התובעת טוענת כי על הנתבעת לפצותה בסך של 8,543 ₪ בצירוף להוצאות, סכום הכולל שכר טרחה שמאי ומתבסס על אומדן נזקים לפי חוות דעת שצירפה. הנתבעת טוענת בתביעה הנגדית שהגישה יחד עם אמה כי על התובעת לפצותה בסך של 3,467 ₪ סכום המשקף השתתפות עצמית, כינון, ירידת ערך, עגמת נפש, אובדן ימי עבודה, והוצאות. אין מחלוקת כי התובעת סטתה מנתיב הנסיעה שלה ועברה מן הנתיב הימני לנתיב השמאלי לצורך עקיפה. התובעת טוענת כי אותתה טרם ביצוע העקיפה וכי בשעת העקיפה הכביש היה ריק מבחינת מרחק עקיפה וכן כי רכב הנתבעת היה "הרבה הרבה מאחוריי. ראיתי את הקצה של האורות לא את כל הרכב". הנתבעת טוענת מנגד כי לא שמה לב אם היה איתות מצד התובעת וכך גם מוסרת אם הנתבעת, אלא ששתיהן מוסרות שהתובעת יצאה בבת אחת לכיוון הנתיב השמאלי, ממרחק קצר ביותר מן רכב בו נהגה הנתבעת ובכל מקרה גם לו אותתה התובעת לא היה בכך כדי למנוע את התאונה. שקלתי את טענות הצדדים, והגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה אכן רובצת על התובעת אם כי יש מקום לייחס תרומת רשלנות גם לנתבעת. תקנה 35 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 מחייבות נוהג רכב להשתמש בצידו הימני קיצוני של הכביש בעוד המסלול השמאלי מיועד למעשה לעקיפה או לפניה שמאלה. תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה מחייבות נהג שלא לסטות מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. תקנה 47 (ד) לתקנות אוסרת עקיפה שיש בה הפרעה לתנועה מכל כיוון שהוא. לאחר ששקלתי את טיעוניי הצדדים בפני ועדיותיהם במשטרה , ולאור חומר נוסף שהוצג בפני, הגעתי למסקנה כי התובעת נהגה בחוסר זהירות בכך שסטתה מנתיב נסיעתה לנתיב השמאלי לצורך עקיפה. הגעתי למסקנה כי אין המדובר באי שמירת מרחק מצד הנתבעת שכן הוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה מחייבת נהג לשמור מרחק מתייחסת למקרה שבו אדם נוהג רכב בעקבות רכב אחר, במקרה זה התרשמתי כי אין המדובר בנסיעה של רכב בעקבות רכב אלא בסטייה מנתיב ימין לנתיב שמאל בחוסר זהירות. התרשמתי מעדויות הצדדים, כי העקיפה בוצעה באופן שבו נחסם נתיב הנסיעה של הנתבעת. גם מיקום הנזקים בכלי הרכב וגם האמון שרכשתי לעדות הנתבעת ואמה בדבר המרחק הקצר שהיה קיים בין שני כלי הרכב טרם היציאה לעקיפה מצד התובעת, שיכנעוני כי התובעת לא אמדה נכון את המרחק בין כלי הרכב ויצאה לעקיפה תוך סיכון המשתמשים בדרך ובכלל זה הנתבעת ואמה וזאת בניגוד להוראות תקנות התעבורה שאוזכרו לעיל. התובעת אף כשלה בכך שנהגה רכבה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות המחייבת נוהג רכב להתאים אופן נהיגתו לכלל תנאי הדרך והנסיבות. הבאתי בחשבון את טענת התובעת כי מטען הקרטון שהיה ברכבה לא הסתיר את שדה הראיה ומקובלים עלי דבריה בהקשר זה. יחד עם זאת, חלה החובה על כל נהג לנהוג במשנה זהירות בכלל זה הלכה היא כי מוטלת על כל נהג החובה לצפות רשלנותם של נהגים אחרים ולהיערך מבעוד מועד לאפשרות שנהג אחר בכביש ינהג ברשלנות. כאמור, הנתיב השמאלי אינו מיועד לנסיעה רציפה. אומנם, התובעת טוענת כי נסעה בנתיב השמאלי לאחר שגם היא עקפה כלי רכב מימין, מאחר שהיו שם משאיות רבות וכלי רכב, אלא שהתרשמתי מן העדויות כי הנתבעת נסעה מרחק רב בנתיב השמאלי, אולי למעלה מן הצורך. בכל מקרה בהיות הנתיב השמאלי הנתיב המיועד לעקיפה, ויש בו פוטנציאל סיכוני גבוה מעצם היותו נתיב אליו סוטים כלי רכב מימין לצורך עקיפה, הרי חלה על הנתבעת החובה לצפות כל סכנה מצד הנהגים שבימין הדרך. חובה היה על הנתבעת בהתאם להוראת תקנה 21 (ג) להתאים מלכתחילה אופן נהיגתה לתנאי הדרך, ולהיות דרוכה וערוכה למצב שבו נהג מאן דהוא ינהג ברשלנות ויסטה מן הנתיב הימני לשמאלי בפתאומיות. התרשמתי כי הנתבעת לא התאימה אופן נהיגתה לתנאי הדרך, ותרמה תרומת רשלנות לקרות התאונה, אם כי הרשלנות המכרעת הינה זו של התובעת אשר סטתה מנתיב נסיעתה לצורך עקיפה מבלי לוודא שהדרך מאחוריה פנויה לחלוטין באופן שתתאפשר עקיפה ללא סיכון המשתמשים האחרים בדרך. הנני אומדת את אחריותה של התובעת לתאונה ב - 80%, ואילו את תרומת הרשלנות מצד הנתבעת ב - 20% שכן יוצר הסיכון והגורם הראשוני לתאונה הם התנהגות התובעת. הנני אומדת את נזקי התובעת (הנתבעת שכנגד) כפי שאלה נגרמו על ידי הנתבעת (התובעת שכנגד מס' 1) על פי שיעור תרומת הרשלנות כאמור אשר יוחס לנתבעת בסך של 1,800 ₪ סכום הכולל ערך יחסי של אגרת משפט והוצאות. התובעות שכנגד לא צירפו חוות דעת שמאי לענין ירידת הערך ואין בפני נתונים מטעם מומחה לצורך קביעת גובה ירידת הערך ולפיכך על דרך של אומדן, הנני מייחסת ירידת ערך בסך של 250 ₪ בלבד לרכב התובעת שכנגד 2. התובעות שכנגד הוכיחו בראיות את סך הכינון וסך ההשתתפות העצמית ובצירוף לירידת הערך מגיעים סך נזקיהם לסכום של 1,832 ₪. התובעות שכנגד לא צירפו אסמכתאות בנוגע לאובדן ימי עבודה, ולא הבאתי בחשבון מרכיב זה בחישוב הנזקים. הנני אומדת את נזקי התובעות שכנגד (הנתבעת בתיק העיקרי) בסך של 1,550 ₪ סכום הכולל הוצאות משפט על פי הערך יחסי של הרשלנות ולאור הקביעה כי התובעת בתיק העיקרי נושאת ב - 80% אחריות לנזקיהן. סוף דבר, לאחר קיזוז, הנני מחייבת את הנתבעת חגי שלומית (התובעת שכנגד מס' 1) לשלם לתובעת טולדנו נעה (הנתבעת שכנגד) סך של 250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/01 ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות בקשת רשות ערעור כחוק תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בבאר - שבע.כביש