קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם רכב צבאי: 1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, מדינת ישראל- משרד הביטחון, בגין נזקים שנגרמו לרכבו( להלן: "הרכב") בתאונה שארעה ביום 9/3/02 .   הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן שלחה הודעה לצד שלישי כנגד בתו של התובע ( להלן: "הבת") אשר נהגה ברכב. במהלך הדיון צורפה, לבקשתה, מנורה חברה לביטוח בע"מ, כצד שלישי נוסף, וזאת בהיותה מבטחת אחריותו של נהג הרכב בפוליסת אחריות כלפי צד שלישי.   2. במועד הנ"ל נהגה הבת ברכב בכביש תל אביב - אשדוד. בסמוך לגשר ראשון לציון עצרו, בצדי הדרך, מוביל טנק ורכב מלווה מסוג "האמר" (להלן: "ההאמר"). בשלב כלשהו, החל המוביל לנסוע בנתיב הימני ולאחריו החל לנסוע ההאמר. לפתע, שמע נהג ההאמר מאחור צפצוף וחריקת בלמים, מיד לאחריהם, הרכב פגע בהאמר בצדו האחורי שמאלי. הרכב וההאמר נותרו עומדים על מקומם ואילו המוביל המשיך בנסיעתו.   אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המפורטות לעיל. המחלוקת שבין הצדדים נסבה בשאלה מי גרם לתאונה.   3. לטענת הבת, היא נהגה בנתיב הימני כשהבחינה ממרחק בהאמר החונה על שולי הכביש, או ליתר דיוק על אי תנועה המסומן על הכביש. הבת האטה את מהירות נסיעתה ובהיותה במרחק קצר מההאמר, הוא החל לעלות על הנתיב הימני. הבת לחצה על דוושת הבלם והסיטה מעט את הרכב לנתיב השמאלי, תוך שהיא נותנת דעתה למכונית שנסעה בנתיב השמאלי. חרף ניסיונותיה לא עלה בידי הבת למנוע את התאונה.   לטענת נהג המוביל והקצין שהיה אחראי על הליווי ושישב לצדו, לאחר שהמוביל השתלב בנסיעה בנתיב הימני , החל ההאמר בנסיעה בנתיב זה והוא התמיד בכך כמה עשרות שניות, עד אשר נשמעו מאחור צפצוף וחריקת בלמים ומיד לאחר מכן חשו מכה מאחור.   לטענת נהג ההאמר, בטרם שב והחל בנסיעה, הביט לאחור במראה וראה רכבים במרחק של כ- 400 מ’ ועל כן החל בנסיעה. את הרכב ראה בפעם הראשונה בעת התאונה.   הקצין מאשר כי ההאמר נסע במהירות איטית ולטענתו נסעו כ- 100 מ’ עד לאירוע התאונה.   4. הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת כל כולה על נהג ההאמר אשר לא אפשר לרכבים שנראו על ידיו , ובכללם לרכב, לחלוף על פניו. הבת לא יכולה היתה לצפות כי ההאמר יחל בנסיעה, כאשר היא נוסעת במהירות בדרך בינעירונית וכשלנהג ההאמר שדה ראיה למרחוק. כל שעשתה הבת הוא לחדול ללחוץ על דוושת הדלק על מנת להאט את מהירות נסיעתה.   תמיכה למסקנתי, מצאתי גם בעובדה שהבת צפרה בטרם החלה להישמע חריקת הבלמים ומכאן כי הבת ניסתה להזהיר את נהג ההאמר שלא להמשיך בנסיעתו ולרדת משולי הכביש. מיקום הנזקים תומך אף הוא בגרסת הבת.   אשר על כן אני דוחה את ההודעה לצד שלישי .   5. באשר לגובה הנזק, אין מחלוקת בין הצדדים כי מגיע לתובע פיצוי בגין הפסד הנחת העדר תביעות, כינון והשתתפויות עצמיות , וסה"כ 5,327 ש"ח .   המחלוקת שבין הצדדים נסבה באשר לשכ"ט השמאי בו נשא התובע, בנוסף לשכ"ט השמאי בו נשאה מבטחתו, ושיעור ירידת הערך שנגרם לרכב.   אין מחלוקת כי נגרם לרכב נזק בשיעור של 50% מערכו . השמאי מטעם התובע העריך את ירידת הערך בשיעור של 12%, מבלי שטרח לפרט את נימוקיו, כפי שהומלץ ע"י "ועדת ששון". השמאי מטעם מבטחת הרכב העריך ב- 8.5% את ירידת הערך שנגרמה לרכב. בנסיבות העניין ונוכח הנזק הכבד שנגרם לרכב אני מעריך כי נגרמה לו ירידת ערך של 10% ובגין כך מגיע לתובע פיצוי בסכום של 863 ₪.   כן אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 500 ₪ בגין שכה"ט ששלם לשמאי מטעמו.   על כן סה"כ הפיצוי המגיע לתובע מהנתבעת מסתכם ב- 6,690 ₪.   אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,690 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 1.6.02 ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט, לרבות אגרה, בסך כולל של 700 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לצד השלישי מס’ 1 הוצאות משפט בסך של 400 ₪. איני פוסק הוצאות משפט לצד השלישי מס’ 2 שכן הוא צורף להודעה לבקשתו.   רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.רכבצבארכב צבאי