תאונת דרכים אדם בן שבעים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים אדם בן שבעים ואחת: 1. התובע יליד 1930, נפגע ביום 18.10.97 בתאונת דרכים. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות והעניין היחיד שנותר לפסוק בו הוא שיעור הפיצוי לו זכאי התובע. 2. התובע נבדק ע"י פרופסור סודרי אשר קבע את הנכויות כדלקמן: 10 אחוז בגין צלקות, שחלקן רגישות; 5 אחוז בשל מגבלה קלה בתנועתיות קרסול ימין; ו-10 אחוז בגין עיוות צורה של האצבע החמישית וליקוי בכיפוף האצבעות. בתשובה לשאלות ההבהרה, ציין פרופסור סודרי כי היה מוסיף 10 אחוז נכות נוספים בשל צניחת שריר הביצפס אילו היה משתכנע שהפגיעה נובעת מהתאונה. משמע, שהמומחה לא השתכנע בעניין זה והצהרת התובע בעניין - שכולו הוא עניין של מומחיות - אינה מעלה ואינה מורידה. לפיכך, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה 23 אחוז. 3. לאור נתון זה ולאור ימי האשפוז וגילו של התובע, הוא זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל בסך 21,320 ₪. 4. באשר לאובדן ההכנסה, לעבר ולעתיד, יש להקדים מספר מילים על התובע, עיסוקיו, תחביביו ואורחות חייו. כאמור לעיל, מדובר באדם כבן 71 שנה היום. ההסטוריה הרפואית של התובע עשירה ביותר: התובע סבל מהתקפי לב, מחלה איסכמית של הלב, עבר שני צינתורים, לקה פעמיים בסרטן, סבל משחפת העצמות, וכן מיתר לחץ דם, סכרת ואסטמה. בשל כל אלה, קבע לו המל"ל 100 אחוז נכות והוענק לו פטור מלא ממס-הכנסה. למרות כל מחלותיו, ניהל התובע אורח חיים הראוי להערצה. הוא עסק בספורט, בצייד, במכונאות והדרכת ירי. יש לזכור, בהקשר זה, שהתאונה ארעה לתובע עת רכב על אופנוע. לאחר שפרש מהוראה, עקב מצבו הבריאותי, עבד התובע בחברה בשם "הגברים של רתע בע"מ" ושימש כנשיאה. למעשה, התובע הוא בעל השליטה בחברה ושני בניו הם בעלי המניות האחרים בה. שכרו של התובע בחברה לא נקבע כפונקציה של המאמץ שהשקיע או של שעות העבודה שנתן לחברה או של המומחיות המיוחדת שלו. לדבריו (בשורה 3 עמ' 7 לפרוטוקול): "לא היו לנו רווחים בחברה ולכן קבענו לעצמנו משכורות קבועות ולא אחוזים מהרווחים...". והוא מוסיף בשורה 4: "שכרי היה גבוה בגלל כבוד לאב...". עוד מוסיף התובע בשורה 6: "לפני התאונה ולאחריה השכר השתנה בד"כ עפ"י הצעותיו של רואה החשבון...". עינינו הרואות, שאין כל קשר בין הכנסותיו של התובע לבין השקעת המאמץ מצידו וסוג העבודה שהוא עושה. יש לזכור, שהפיצוי עבור אובדן כושר עבודה ניתן עפ"י הנכות הפונקציונלית. קרי, הנכות שיש בה כדי להשפיע על הכנסתו של הנפגע. כלומר, מדובר בנכות הגורמת היא כשלעצמה לירידה בהכנסות עקב אובדן חלק מכושר העבודה. במקרה הנדון כאן, נגרמה לתובע פגיעה לא קלה אך אין בינה לבין הכנסתו ולא כלום. שיעור הכנסתו של התובע נובע מהכבוד שרוכשים לו בניו ומהנחיות רואה החשבון ואין כל קשר בין מצבו הגופני ויכולותיו הפיזיות לבין כושר ההשתכרות שלו אשר נקבע, כפי שראינו, עפ"י קריטריונים חיצוניים שבינם לבין עבודה אין ולא כלום. יכול היה התובע לטעון שעקב פציעתו בתאונה, נגרמה לחברה ירידה בהכנסה ועקב כך פחתה הכנסתו. במקרה כזה, אילו הדברים היו מוכחים, ניתן היה לקשור בין הפגיעה בתאונה לבין ההכנסה. אלא שהתובע לא הביא כל ראייה אובייקטיבית אשר תצביע על מצב אשר כזה. ודוק, אין טענה מצידו של התובע שראיות כאמור אינן בנמצא. להיפך, התובע ובנו מעידים כי הם מקיימים מעקב צמוד אחר הכנסתו החברה והוצאותיה בשלושת מוקדי הפעילות שלה, אך הם לא מצאו לנכון להמציא לבית המשפט את מסמכי המעקב הללו שיכולים היו לתמוך בטענה שהפגיעה בתובע גרמה לירידה בהכנסות החברה. במצב דברים כזה, המנעות מהבאת ראייה פועלת כנגד התובע ואמירה סתמית שלו ושל בניו לא די בה. כך גם באשר להחלטת החברה להקטין את שכרו של התובע. אין ידוע מה הנימוקים להחלטה זו והאם היא נובעת ממצב החברה שלא הוכח. מכאן ניתן להסיק, שהפחתת השכר נעשתה לצורך המשפט וחבל שכך. 5. בנסיבות כאלה, הדומות להפליא לאלה שתוארו בע.א. 815/91 טורקניץ נ' רותם, לא ניתן לקבוע את כושר השתכרותו של התובע. בעניין טורקניץ הנ"ל, חדלה החברה של התובע שם מלפעול, בסמוך לאחר התאונה, ואותו תובע נותר ללא מקור פרנסה. לא כך הם פני הדברים בענייננו. התובע ממשיך להשתכר, אמנם את הסכום הופחת כפי שציינתי לעיל, ואין פגיעה ממשית בכנסתו. הפחתת שכרו של התובע נעשתה ללא כל קשר לתאונה וקרוב לודאי שהיא נובעת מהנחיות רואה החשבון - כפי שהיה תמיד, כעדות התובע ובנו. מכיון שכך, אני סבור ששכרו של התובע לא נפגע עקב התאונה ואין לחשוש שיפגע בעתיד. כאמור, רמת ההכנסה של התובע אינה קשורה ליכולתו הפיזית ואני סמוך ובטוח שהכנסתו מן החברה עד ערוב ימיו מובטחת לו. מכיוון שכך, אני סבור שהכנסת התובע בעבר לא נפגעה עקב התאונה וכושרו ליצר הכנסה בעתיד אף הוא לא נפגע כתוצאה מתאונה זו. לפיכך, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע דבר בגין הפסד הכנסה בעבר ואובדן כושר עבודה לעתיד. באשר להוצאות שנגרמו לתובע - הוא צירף לתצהירו קבלות המעידות על הוצאות של 460 ₪ והוא זכאי לסכום זה ותו-לא. באשר לעזרת צד ג', הרי שבני משפחתו של התובע סעדו אותו אולי במידה מעט גדולה יותר מן המתחייב, ויתכן שיסעדוהו גם בעתיד. לכן אני פוסק לו בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 7,500 ₪. 6. סיכומו של דבר, שאני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 29,280 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13 אחוז בתוספת מע"מ כחוק. תאונת דרכים