הנתבע טוען שאמנם אכן, התובע העביר לו, לחשבונו, סך 100,000 ₪ בשנת 1995 אך סכום זה ניתן לו לא כהלוואה אלא כהחזר חוב. לדבריו, התובע היה חייב לו כספים במסגרת עסקת חליפין שנעשתה בין הצדדים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר כספי: בשנת 1995, העביר התובע מחשבונו לחשבון הנתבע סכום של 100,000 ₪, (להלן: "הסכום"). אין מחלוקת על הפקדת הסכום ועל העובדה שהנתבע לקח לעצמו את הכספים. המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי הרקע העובדתי של סיבת העברת הכספים לנתבע. גרסת התובע הנתבע בא אל בית התובע וביקש ממנו לקבל את הסכום של - 100,000 ₪ אותה התחייב להחזיר. הוסכם בין הנתבע לתובע, שהתובע יעביר את הסכום הנ"ל מחשבונו אל חשבון הנתבע והתובע אכן הפקיד את הסכום כמוסכם. התובע טוען כי למרות שחלף זמן רב מאז הפקיד את סכום ההלוואה לחשבון הנתבע, לא החזיר הנתבע את הסכום כפי שהתחייב על אף שהתובע פנה אל הנתבע מספר פעמים בבקשה לקבל את כספו בחזרה. הנתבע הגיש תלונה במשטרת תל אביב. המשטרה זימנה את הנתבע לחקירה ובאותו מעמד הנתבע הודה בקבלת הסכום והתחייב להחזירו לתובע. הנתבע אף חתם על התחייבות בכתב להחזרת הכסף שלקח. התובע עוד הוסיף טוען שהנתבע מסר לו צ'יק על סך 110,000 ₪ לשם הבטחת החזר ההלוואה של 100,000 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה. צ'יק זה הוצג בבנק אך לא כובד כיוון שהוא נמשך כשהחשבון כבר היה סגור. גרסת הנתבע הנתבע טוען שאמנם אכן, התובע העביר לו, לחשבונו, סך 100,000 ₪ בשנת 1995 אך סכום זה ניתן לו לא כהלוואה אלא כהחזר חוב. לדבריו, התובע היה חייב לו כספים במסגרת עסקת חליפין שנעשתה בין הצדדים. הנתבע מכחיש מתן כל הבטחה, בטוחה, או שטר במעמד קבלת הסכום או בסמוך לו. התובע טוען שאחרי העברת הסכום שאותו התובע היה חייב לו, החלה מסכת של איומים מצד ילדיו של התובע כלפי הנתבע בדרישה שיחזיר את הסכום שקיבל. הנתבע מסביר שבסמוך להגשת התלונה במשטרה ומתוך לחצים שונים, ולמרות שהוא איננו חייב לתובע כספים כלשהם, חתם על הסכם זכרון דברים בעברית למרות שלא בדיוק קרא אותו ולא בדיוק הבין את תוכנו. במסמך זה התחייב הנתבע להחזיר לתובע את הכסף. עוד טוען הנתבע כי לאחר מכן הוא החזיר לתובע את הסכום שקיבל. התשלום היה בדולרים, סך של 29,500$ במזומן ששולם ברח' ימית ביפו, בנוכחות שניים, האחד איברהים שקרא והשני מוחמד שקרא. דיון גרסאות הצדדים סותרות זו את זו. בעוד התובע טוען שנתן הלוואה שאותה הוא דורש להחזיר, טוען הנתבע כי הכספים שקיבל היו בגין חוב של עסקת חליפין, הוא לא היה חייב דבר לתובע. למרות שהוא לא היה חייב דבר הופעל נגדו משא של לחצים ואיומים בעקבותיהם הוא שילם את הסכום בנוכחות שני עדים. מלבד הצדדים שהעידו, הוזמן כעד תביעה מטעם התובע השוטר אמיר ערד, אשר בנוכחותו נחתם זכרון הדברים. גרסתו של הנתבע הינה למעשה הודאה והדחה. הנתבע הודה כי קיבל את הסכום נשוא התביעה, אך טוען שהוא החזיר אותו לתובע. טענתו של הנתבע כי החזיר את הסכום לא הוכחה. המצהירים בתצהיר עדות הראשית מטעם הנתבע לא התייצבו בפני בית המשפט כדי להחקר על תצהירם. על כן, אין לתת לתצהירם כל משקל ויש להתעלם מתוכנו. עדותו של הנתבע רצופה בסתירות ואי דיוקים כמפורט להלן: א. הנתבע ציין בתצהירו שסכום נשוא כתב התביעה הוחזר לתובע חצי שנה לפני שחתם על תצהיר (שנחתם ב- 6/98) לעומת זאת בחקירתו הנגדית העיד: "אני שילמתי את הכסף 20 יום לאחר חתימת ההסכם" בהמשך עדותו: "אני יודע שאני שילמתי את הכסף, אבל אני לא זוכר בדיוק מתי". ב. בתשובתו של הנתבע לשאלת ב"כ התובע (עמ' 6 שורה 20 לפרוטוקול). "ת. כן, הוא היה חייב לי כסף בשביל הדולרים ואז הפקיד לי את זה לחשבון. ש. אם כך לא היית חייב לו? ת. אני לא זוכר מה היה אז, אנו היינו עובדים ביחד יש לי הרבה צרות ואני עצור". ג. הנתבע לא זכר כלל אם איברהים שקרא - העד שלפי טענתו היה עד להחזרת הכספים, האם עד זה המתין בתוך הרכב בעת שהנתבע החזיר את הסכום, או שהיה מחוץ לרכב. לעומת זאת בתצהירו הוא כותב במפורש כי החזיר את הסכום בדולרים, סך של 29,500$ בנוכחות איברהים ומוחמד שקרא. בחקירה הנגדית השיב : "ש. מי עוד היה באוטו? ת. התובע ואיברהים שקרא. ש. אתה אומר שמוחמד היה מחוץ לאוטו. ת. כן. ש. אתה בטוח בכך? ת. אני לא זוכר. ש. אולי שניהם היו מחוץ לאוטו או בתוך האוטו? ת. אני לא זוכר דברים". כתב ההתחייבות מיום 5/6/96 נחתם על ידי הנתבע בתחנת המשטרה ועל זה העיד השוטר, מר אמיר ערד. אין כל אישור לטענה על הפעלת לחצים או איומים. אותם עדים שלכאורה נכחו במעמד החזרת הסכום, לא העידו בבית משפט. אין הסבר סביר והגיוני לעובדה שלמרות שהנתבע חתום על מסמך המאשר את קבלת הסכום, הוא לא דאג להחתים את התובע על מסמך נגדי כאשר הוא החזיר, לטענתו, את הסכום. גרסתו של התובע נשמעה הגיונית וקיבלה תימוכין גם בכתב וגם בעובדה שהנתבע לא דאג לזמן לעדות עדים מהותיים שהיה בהם כדי לתמוך בגרסתו. עדותו של הנתבע, לעומת זאת, לא היתה מדוייקת ורבו בה הסתירות. אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.12.95 ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת המשפט וכן הוצאות ושכ"ט בשיעור כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. החזר כספי